"יחסי חוץ" והתורה (חלק ב')

בשיעור הקודם עסקנו בקבלה שיכולה או לא יכולה היהדות לקבל מדתות אחרות, או אמונה מסויימת מאמונות אחרות. בשיעור ניסיתי לטעון שהכישרונות בעולם חולקו בצורה מפוזרת, הקב"ה ברא את העולם עם "מומחיות" מיוחדת לכל עם או אדם וכל אחד מאיתנו צריך להביא לידי ביטוי את יכולתו המיוחדת ולקבל מאחרים את הטוב שבהם. בשיעור זה ברצוני לעמוד על הקשר פנימי שממנו, לדעתי, נובע העיקרון שהוסבר בשיעור הקודם, במהלך השיעור נעמוד על יסודות "פנימיים" (במילה אחרת: יסודות מהקבלה...) הקשורים לעניין- על קצה המזלג.

גם למי שקיבל את ההסבר שהעליתי בשיעור הקודם (וכמובן, אתם לא חייבים לקבל ויכולים להשמיע את דעתכם באתר  "שורש"), עדיין נשארה פתוחה השאלה: מדוע זה כך? כלומר, גם אם נכון שישנם כוחות רבים בעולם, יכולות המפוזרות בין אוכלוסיות רחבות של העולם- מדוע הדברים בנויים בצורה הזאת דווקא? או יותר נכון, מה הדבר מביא לידי ביטוי בעולם בו אנו חיים?

אחד היסודות החשובים ביותר בתורת הסוד נקרא בפיה: "סוד הצמצום", על פי יסוד זה בזמן שבו רצה הקב"ה לברוא את העולם הוא היה צריך ליצור צמצום של האור הגדול שלו כדי לאפשר את בריאת העולם. מכיוון שמטרת העולם היא להעמיד את האדם בניסיון, לתת לו את האפשרות לבחור בטוב מתוך הרע, שהרי שהיה צורך להסתיר את האור האלוהי המוחלט. אם היתה האלוקות גלויה לכל וכל אחד היה רואה את הטוב בעיניו, הרי שלא היתה לאדם בחירה חופשית כלל וכלל. כל אחד היה רואה את הצד הטוב ואת השפעתו החיובית על המציאות ואת הצד הרע והנזקים שהוא גורם וממילא היה בוחר שלא להזיק לעצמו ולעולם. כדי לאפשר בחירה, התמודדת והתלבטות הרי שהיה צורך להסתיר את האור של הטוב בעולם ולהעמיד את הרע כשווה ערך. אולם, האור האלוקי הוא אין סופי, גדול ורחב ומקרין על כל סביבותיו וההסתרה שלו אינה פשוטה. לכן, על פי תורת הסוד היהודית, גזרה החוכמה האלוקית שהדבר יעשה בשלבים, או בלשון חכמים: ב"השתלשלות". שלב אחרי שלב יורד האור האלוהי ממרום שבתו עד שהוא מתגלה בארץ ובכל שלב ישנה ירידה של אור, התמעטות השפע האלוקי האין סופי- עד כדי בריאתו של העולם בו אנו חיים.

בעולם שלנו אין הבדלי מעמדות בין הטוב לרע, ולעיתים קרובות יש אפילו יחס הפוך בין שניהם: הטוב הוא נסתר, קשה להשגה וקשה לראיה ואילו הרע לעומתו גלוי, נוצץ וכובש. הקושיה של "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו" נולדה על רקע ה"עיוות" הזה של המציאות. המצב בעולם הוא כזה שלא רק שקשה לאדם לזכות בטוב ולהיות חלק ממנו, אלא שגם השכר והעונש נראים כהפוכים. הרשעים תמיד נראים כזוכים בשפע גדול והצדיקים כסובלים. מטרתו של מצב זה היא להביא את האדם להתלבטויות, לקשיים ובסופו של דבר להכרעה לטובת הטוב- הכרעה שבזכותה יזכה האדם לשפע טוב בעולמות העליונים. אם היה העולם בנוי כך שבכל מעשה רע של אדם הוא היה "חוטף" מהלומה מיידית משמיים, הרי שלא היה ולוּ גם אדם אחד שהיה מעז לחטוא. כדי לאפשר לאדם לבחור, לתת לו את היכולת להכריע, נדרש לברוא עולם שבו הטוב והאור מוסתרים ואינם זורחים בכל פינה.

השלב הראשון של הירידה מכונה בקבלה ה"צמצום הראשון". עצם הרצון האלוקי לברוא עולם, לברוא אנשים וכו' הוא כבר ירידה גדולה מאוד עבור האלוקות. שהרי "רצון", "תאווה" וכדומה הם חולשות- ואנו טוענים שהאלוקות היא מושלמת!! אם כן איך האלוקות "מתאווה" לברוא עולם? (וכך אומרים חז"ל: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", ביטוי זה מופיע במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני)! כשאחד מאיתנו רוצה משהו הרי שמדובר על צורך, על חולשה מסויימת שאותה אנו רוצים למלאות, ואם כן, איך כל יכול "מתאווה"? עצם התאווה והרצון לברוא עולם היא התחלה של ירידת האלוקות והתמעטות האור ושלב זה של הבריאה מכונה בתורת הסוד ה"צמצום הראשון". אחד המאפיינים של שלב זה בבריאה הוא שאין לאדם, לשום יצור אנושי, שום הבנה במהותו של התהליך האלוקי שהוביל לצמצום הראשון. תורת הסוד אינה מתיימרת אפילו להסביר או להבין את השלב הזה בבריאה, את מה שהוליך אליו ומה היו מניעיו. רק ידוע שהיה שלב כזה ושאין טעם לחקור בו . בשלב הזה עבר האור האלוקי למצב שבו התחילה ההשתלשלות והירידה, אם כי בצורה של כוונות יותר ממעשים. כלומר: הכוונה לברוא עולם, ליצור מצב של הסתר האור האלוקי כדי להעמיד אנשים במבחן.

מכאן ואילך התחיל השלב הבא המכונה ה"צמצום השני" או ה"צמצום" סתם. בשלב זה ירד האור האלוקי שלב אחרי שלב, מדרגה אחרי מדרגה ועבר מסכים רבים של הסתרה. האור יורד שלב אחד, מאבד מעט מעוצמתו ומיד יורד שוב ושוב ושוב... אחרי אין ספור שלבים וירידות האור מוסתר עד כדי כך שאפשר כבר לברוא את העולם ולהציב בו אדם שעתיד לשכוח שבכלל קיים אלוקים!! עד כדי כך ההסתרה הצליחה שכבר ניתן היה לכפור בעצם קיומו של האור ולא רק "לא לראות" אותו. ההשתלשלות הזו וההסתר נעשים בשלבים רבים המחולקים בדרך כלל לעשר , שלב ראשון שבו האלוקות זורחת כמעט באון מלא ואחריו שלב עם יותר התגשמות של האור ולאחר שלב נוסף וכיוצא בזה. כל שלב בתוכו מחולק שוב לעשר (אתם בטח מכירים את המילים המוספות בסידורים לספירת העומר "חכמה שבחכמה", "חסד שבחסד" וגם "חכמה שבחסד" וכדומה... מילים אלו מרמזות לאותו רעיון בדיוק- השלבים של השתלשלות האור עד העולם הזה, והיותם מורכבים כל אחד מחבירו ומעצמו). לאחר שנחלקו לעשר, ישנם חלוקות נוספות של השלבים (לשלוש, לחמש לשבע ולעוד מספרים רבים...), ואז, שוב כל חלק מתחלק לעשר ("חכמה שבחכמה שבחסד") ואז שוב לעשר ושוב... עד אין ספור שלבים ומדרגות. האור עובר ממדרגה למדרגה על פי חוקים שונים אולם הכלל הבסיסי הוא שהוא "מאבד" מכוחו עם כל שלב.


כל אותם שלבים יצרו סוגים שונים של "מעמדות" בעולם הרוחני, יש מעמד שבו יש התגלות גדולה של אור (השלב הראשון של המדרגה הראשונה בשלב הראשון וכדומה...) ויש מעמד שבו האור מתמעט עד כדי היעלמות ויש אין ספור מעמדי בניים.

איך כל זה קשור לעניין בו פתחנו? הנקודה המרכזית שיש להבין היא הקשר הישיר שבין העולם הזה והעולמות הרוחניים שממעל לו. הקשר הוא ישיר ודו כיווני, העולם הזה משפיע על העולמות הרוחניים והם בתורם משפיעים עליו, וכן להיפך- העולמות הללו משפיעים עלינו ואנו עליהם. לכל שלב יש ביטוי בעולם הזה וכל מצב של אור חייב לבוא לידי ביטוי בהשפעה על גוף כל שהוא כאן. יש אנשים שנגזרים (נשמתם נגזרת) מהשלב של החסד ויש כאלה מהגבורה ויש מגבורה שבחסד ויש מהחסד שבגבורה וכן הלאה. כל אותם כוחות רוחניים והרכבי מצבים מביאים בסופו של דבר ליצירת כל הכוחות, האופיים (לשון רבים של "אופי") והרכבי הנפשות שפועלים בעולם. כדי ליצור תמונה שלימה, כדי להביא לידי ביטוי את כל הכוחות הרוחניים שצריכים לבוא לידי ביטוי בעולם, יש צורך ליצור את ההשתלשלויות שלהם בעולם הזה. כל אחד מאיתנו מביא לידי ביטוי (או לפחות אמור להביא לידי ביטוי, שהרי יש רבים שמועלים בתפקידם הרוחני) שלב אחד, מקטע אחד של המארג הגדול, של כמות האור שהוא מייצג ביקום... וכולנו ביחד אמורים להביא לידי ביטוי עולם ומלואו, ליצור ארג רוחני שלם שמייצג נאמנה את כלל הכוחות שבעולם. יש בהחלט חלוקה של מעמדות בין הכוחות השונים, ישנם כאלה שתפקידם להביא לידי ביטוי יותר אור או נקודה מסויימת מתוך מארג הכוחות, ישנם כאלה שנגזרו מנקודות גבוהות יותר מאחרות, אולם כולם נחוצים כדי ליצור עולם מלא, כדי להגשים את המטרה שבשבילה היה הצמצום הראשון- בריאת עולם בתחתונים.

תפקידו של עם ישראל הוא מוגדר מאוד בתוך הארג הכללי הזה, עם ישראל אמור לייצג את השדירה הרוחנית והשדירה הקושרת של כל חלקי העולם- וביחד עם זה הוא אמור לאגד תחתיו את כל הכוחות כולם, את כל נקודות האור והשלבים השונים של העולמות הרוחניים.

מתוך שפע האורות, ההשתלשלויות והשלבים, אמורים העמים להביא בסופו של התהליך לאור הגדול עצמו, להוריד את האור הראשוני, שהצטמצם כל כך, לעולם הזה בעצמו. זוהי מטרתו של הצמצום הראשון שאותה אנו, בני האדם, אמורים להגשים. זה לוקח זמן ויש הרבה אנשים שמתעלמים מתפקידם וגורמים לחסר של נקודת אור בארג הכללי (אדם שמועל בתפקיד ואינו מאיר את אורו המיוחד בהכרח גורם לחור באריג האורות) ולעיתים יש כאלה שתפקידם למלאות חסרונות שגרמו אחרים.... אולם בסופו של תהליך מובטחים אנו שסופם של הכוחות הרוחניים לבוא לידי ביטוי בעולם ולבנות את ארג הגאולה מתוך "קשירה" מיוחדת של היקום סביב עם ישראל ותפקידו המרכזי בתהליך.