אמונה. 40 שנה אחרי...

רציתי לשתף אתכם במחשבות שעלו מקריאה בספר שהיום הפך להיות קצת ישן. ספר שהתגלגל לידי ביום שישי.

ביום שישי האחרון הגעתי מסיבות מסויימות למקום שכל הספרים שהיו שם בספריה פחות התאימו לי, מלבד הספר "אמונות" של הרב הס. חלקכם בוודאי זוכרים את החשיבות של הספר הזה כספר שעסק בשאלות ותשובות באמונה לפני כמה עשורים, והרב הס עצמו כדמות תורנית מיוחדת. וכמה עותקים של הספר הזה חולקו לבוגרי החמ"ד.

ולמי שלא- ספר "אמונות" הוא בעצם מקבץ של עלונים שהדפיס הרב הס שהיה רב הקמפוס של בר אילן לפני הרבה שנים (רוב הקובץ הראשון נכתב בשנים 69-72), אחר כך

יצאו לא מעט עלונים באותו קו. העלונים חולקו ונשלחו לסטודנטים של בר אילן (בזמנו 4000 עלונים במהדורה נחשבו להמון, היום עלוני השבת מדפיסים כ60 אלף מכל סוג בכל שבוע). ואחר כך נכרכו לספרים שהיו ללהיט גדול מאוד... עד כדי הדפסת 5 מהדורות בשנה אחת בשנת תש"מ. והרב הס חיבר מאז לא מעט ספרים והפך להיות, בזמנו, "הרב המשיב" על שאלות אמונה מודרניות. בשילוב עם ידע מדעי ומחוייבות למדע שהוקרנה מרוחה של בר אילן.

מה שהיה כל כך מרתק בקריאה של הספר מחדש (המהדורה הראשונה של הספר יצאה לפני שנולדתי, כך שהתשובות נכתבו עוד הרבה לפני), היה בעיקר עד כמה הדברים לא השתנו. למעשה יש לי שלוש מסקנות מהקריאה של הספר הנפלא הזה-

הראשונה היא שבבסיס בבסיס שאלות האמונה שליוו את המדינה הצעירה ואת האנשים אז, היו זהות לחלוטין לאלו של היום. מעמד האישה, היחס לפילוסופיה ולשכל, היחס לגויים, למה צריך לאכול כשר וכדומה. במובן מסויים זה אפילו קצת העליב אותי. אנחנו בטוחים שהמצאנו את העולם, בתחום השאלות הקשות שהדור שלנו מתמודד וב"בהירות" הגדולה של התשובות שלנו, וכמה אנחנו יורדים אל העם... אבל הבסיס של השאלות והתשובות הוא באמת זהה. אמנם אין שם אינטרנט בתור משחית העם, אבל יש דברים אחרים, חוסר צניעות בתרבות, עיתונים וכדומה. הנושא היחיד שאולי באמת נעדר שם ומאוד נוכח היום זה נושא הלהט"בים.

התובנה השניה היא שאז היתה שנאה הרבה יותר גדולה לדת. הציטוטים שנכנסו אז לעיתון הארץ, לא היו עוברים היום מסך בשום פנים (="ובזמן שאנחנו טיילנו על חומות העיר העתיקה, ישבו קבוצת אברכים במאה שערים, פאותיהם מליאות כינים, וגופם נע בקצב סביב ערימת ספרים שאבד עליהם הכלח"). ההצגות שעלו אז על ישו ועל דמותו לא היו מביישים שום תוכנית עירום של ימינו בהתנגדותם לדת... ויש בין השורות בהחלט תחושה של אובדן דרך גמור מבחינה דתית של הציבור החילוני אז. קיצוני בהרבה מימינו. משך את ליבי ציטוט מיוחד במינו שם, מעיתון הארץ בשנת 72, אלא מה... "אני הרבה יותר קרוב לערבים תושבי מזרח ירושלים מאשר לחרדים. איתם אני יכול לאכול מאותה צלחת". מאוד מאוד הזכיר את רוגל אלפר שבוע שעבר, באותו עיתון, שכתב- "אני יותר קרוב לתושבים המסכנים של לבנון מאשר לסמוטריץ...".

התובנה השלישית היא היחס למדע. בתור רב הקמפוס יש לרב הס יחס מאוד מכבד למדע, ואולי אפילו מחוייבות מקצועית. ויש שם ציטוט מדהים. באחד המאמרים הוא מתייחס לדו"ח שפרסם למיטב זכרוני משרד הביטחון אז. הדו"ח קבע שעד שנת 2000, שנראתה אז רחוקה מאוד, הערבים יהיו הרוב המוחלט במדינת ישראל. 60 אחוז. הדו"ח מתבסס על נתוני ילודה (הערבים אז היו רביעיים בעולם בילודה), על ילודה נמוכה של יהודיות ועל תחזית עליה של 125 אלף יהודים מידי שנה. על פי זה, בשנת אלפיים היינו אמורים להיות מיעוט. מה שיוביל לדברי הדו"ח לכך שהיחס אלינו יהיה כמו אל דרום אפריקה, רואנדה ופורטוגל שאלו המדינות היחידות שנותרו אז שבהן מיעוט שלט על רוב. הרב הס מתמודד עם הטענות המדעיות הללו כדרכו... אבל מה שמדהים הוא שהיום, יותר מ20 שנה אחרי שנת אלפיים, ויותר מ40 שנה אחרי כתיבת הדו"ח המדעי, המצב הדמוגרפי פחות או יותר זהה. ללא שום שינוי משמעותי. ולהיפך, היהודיות יולדות יותר. והמספרים משתווים.

אני חושב שמה שחזק לי במיוחד שם זה עד כמה המדע הוא חסר אונים ביחס לעם ישראל... וגם מישהו מאוד אמוני ומאוד מדעי כמו הרב הס, שעושה מאמץ ל"יישר" את ההערכות של המדע. בסופו של דבר לא יכול לחזות שום דבר שקשור למדינה, או איך בסופו של דבר יתפתחו הנתונים שבהם משתמש המדע השכלי. זו נקודה שחשובה מאוד, בטח לי, שמנסה כל הזמן להיות ריאלי בתשובות...

ואולי בכל זאת נקודה אחרונה, שבה יש שינוי... לענ"ד. וזה בר אילן. לעניות דעתי לא יעלה על הדעת שמישהו כמו הרב הס יהיה רב הקמפוס בימים אלו. או יכתוב תשובות אמונה בסגנון הזה. אז משהו אולי כן השתנה וזה- היחס של הדתיים אל עצמם...