סוגיות בתרומת איברים: כרטיס בלבבי מול אדי

בימים אלו מתנהל קמפיין של חברת הפניקס וכרטיס אדי לקידום המודעות לחתימה על כרטיס לתרומת איברים. במסגרת הקמפיין, שמתנהל ברובו בדף הפייסבוק של הפניקס, עלו ונדונו מספר סוגיות הנוגעות להיבטים הדתיים הנוגעים לחתימה על כרטיס אדי. תרומת איברים להצלת חיים היא מצווה גדולה בכל קנה מידה, חילוני ודתי כאחד, אך כשמדובר בתרומה שלאחר המוות, העניין מעלה סוגיות אתיות והלכתיות בעייתיות. למעלה מחצי מיליון ישראלים חתומים היום על כרטיס אדי, המעיד על נכונותם לתרום איברים לאחר מותם, אולם עדיין מספר הממתינים להשתלות גבוה וחלקם לא יזכו להשתלה מצילת חיים. אחוז החתומים על הסכמה לתרומה בארץ הוא מהנמוכים בעולם, בין היתר בגלל שלצד קדושת החיים, היהדות מחייבת אותנו גם בשמירה על כבוד המת. כבר שנים רבות שמתנהלת מחלוקת מורכבת סביב סוגיית התרומה לאחר המוות. המחלוקת נוגעת למקומו של המגזר הדתי בציבוריות הישראלית ובשאלה של סמכות רבנית בסוגיות רפואיות.

קביעת מוות
המחלוקת הראשונה שעלתה סביב נושא השתלת האיברים לאחר המוות נסובה סביב האופן שבו נקבע מותו של אדם. מבחינה רפואית, ישנן שתי דרכים לקביעת מוות : מוות מוחי – נשימתי, כשגזע המוח המופקד על תפקודי הנשימה מוגדר כמת ומוות לבבי – כשהלב מפסיק לפעום. קביעת המוות נעשית על ידי רופא בסיוע מכשור רפואי. מוות מוחי מאפשר השתלת איברים בעוד מוות לבבי פוגע מאוד ביכולת להשתמש בהן. מבחינה הלכתית הדעות חלוקות בקרב הרבנים. מי שמחזיק בדעה שלב פועם פירושו אדם חי, רואה בקצירת איברים נטילת חיים ומעשה שלא יעשה, גם אם הרופאים משוכנעים שהמוות קרוב וודאי. לעומתם, רבנים רבים מקבלים היום את הדעה הרפואית שעל פיה מוות מוחי-נשימתי הוא סוף פסוק.

הרבנות הראשית לישראל נדרשה לסוגיה לפני לא מעט שנים וב-1986 אישרו הרבנים הראשיים דאז את פסיקתו של הרב משה פיינשטיין, לפיה מוות מוחי הוא קריטריון לקביעת מוות, אך יש לערוך מבחנים ובדיקות כדי לקבוע זאת. היום רוב רבני הציונות הדתית, בניהם הרב אבינר, הרב עמיטל ורבים אחרים, מקבלים את הקביעה הזאת ואף מעודדים חתימה על כרטיס אדי. ועדיין, בקרב דתיים ומסורתיים רבים ישנן חששות לגבי תהליך נטילת האיברים ורצון לוודא שאכן יעשה תוך הקפדה הלכתית.

מוות לבבי והשתלות איברים
המחלוקת באשר לדרך קביעת המוות, היא קריטית לנושא ההשתלות, כיוון שמרגע קצירת האיברים ישנו חלון זמן מוגבל שבו ניתן להשתיל אותם בהצלחה. לב, למשל, ניתן להשתיל תוך מקסימום ארבע שעות ולאחר מכן אין טעם בהשתלה. כל רגע שעובר מרגע האבחנה של מוות מוחי מצמצם את הסיכוי להשתמש באיברי הנפטר להצלת חיים.

כבוד המת ופיקוח נפש
שלוש סוגיות הלכתיות הנוגעות לכבוד המת עומדות מנגד להכרח לתרום איברים :
ניוול המת – הוא איסור מהתורה להטיל מום בגופה שלא לצורך ולכן ההלכה גם מתנגדת לניתוחים שלאחר המוות.
הלנת המת - הוא איסור לגרום לעיכוב בקבורה על פי ההלכה.
הנאת המת – הוא איסור להפיק טובה מסוג כלשהו מגופת הנפטר, למשל למכור אותה למטרות מחקר רפואי.

רוב הרבנים מקבלים היום את תרומות האיברים להשתלה בגדר פיקוח נפש ודוחה את האיסורים כיוון שמדובר בהצלת חיים. לגבי חלק מהאיברים כמו קרנית העין, לא מוסכם על הכל שמדובר בפיקוח נפש ולכן הם לא נכללים בהיתר.

תחיית המתים
יש מי שחוששים ממה שיקרה לתורמי איברים בתחיית המתים. הרב אבינר, החתום בעצמו על כרטיס אדי, אומר על כך : ' אם אלוקים יכול לקחת אדם מת ולהפכו לאדם חי, אזי יצליח לעשות זאת עם איבר או בלעדיו'. הוא מוסיף שאין לחשוש מעין הרע בעקבות חתימה – להפך : החתימה על כרטיס אדי היא מצווה ולכן סגולה לאריכות ימים.

כרטיס 'בלבבי'
כרטיס 'בלבבי' הוא יוזמה שמטרתה המוצהרת היא להסיר את המחיצה האחרונה שעומדת בין הציבור הדתי לתרומת איברים. הכרטיס מאמץ את המלצות הרבנות ואת דעתם של רבנים רבים, המאשרים תרומה המותנית בבדיקה, פיקוח או אישור של רב. הסמכות הרבנית אמורה להבטיח לחותמים ולבני משפחותיהם שהתרומה תהיה על פי ההלכה ולצרכי פיקוח נפש בלבד.

הממסד הרפואי מול הסמכות הרבנית
הרעיון מאחורי כרטיס 'בלבבי' מעורר התנגדות אצל רופאים. הכרטיס שואב את כוחו במגזר הדתי מהחשש שרופא ימהר לקבוע מוות על מנת להספיק להשתמש באיברים להשתלה, על חשבון שמירה על ההלכות.
הממסד הרפואי בישראל, דוחה את הטענות הללו מכל וכל ורואה בכניסה של רבנים לחדר הניתוח הבעת אי אמון של הרבנות והציבור שהיא מייצגת ברופאים. עוד טוענים שהציבור הדתי ישתמש בכרטיס 'בלבבי' כדי ליהנות מהקדימות בהמתנה להשתלת איברים אותה יקבלו החתומים על הכרטיסים החל מינואר 2011. הרבנים התומכים ביוזמת כרטיס 'בלבבי' טוענים בתוקף שאין מאחורי הכרטיס חשיבה אינטרסנטית אלא פעילות שכולה לשם שמיים ולהצלת נפשות. יוזמי כרטיס 'בלבבי' מדגישים: הכרטיס לציבור הדתי לא נועד להגדיל את הבדלנות אלא לתת תוקף לעובדה שעבור החברה הדתית, הרבנים הם סמכות עליונה גם בנושאים רפואיים ובודאי שבדיני נפשות.