לנצח ולייסד את המלכות

האנושות כולה מאוחדת בכמיהתה לחיים. האדם באשר הוא, מחפש את 'עץ החיים' והוא מתייסר במאבקו עם מר המוות. וזאת משום שהכמיהה לחיים, גנוזה עמוק בנפשו של האדם.
באדם ישנה מציאות רוחנית, נשמה, שמקורה הוא בעולם ללא זמן, היא מעל מושגי הזמן ונצחית. 'נצח' - אינו רצף של זמן בדידי אינסופי, אלא מהות אחרת, אופן קיום אחר, ללא זמן, ללא קצבה וללא הגבלה. האדם כמה לחיות לנצח. הוא רוצה להיות בן אלמוות, כמו נשמתו.
אולם, כיצד מתיישם הדבר בפועל? מסביר הרב קוק זצ"ל, כי יש רק שאיפה אחת יותר חזקה מרצונו של האדם לחיות והיא רצונו להחיות! שאיפה זו מתממשת באמצעות ילדיו. וכך כתב הרב קוק:
"יצרא דעריות יוכל ללפף (לאחוז) את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם...ולעומת זה (במקביל לכך) בקדושה יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות" (שמונה קבצים א, שנ"ז)
כוח ההולדה הוא יסוד התחברות האדם אל הנצח. על כן הקפידו חכמים, ובעיקר המקובלים בעלי הסוד ופנימיות התורה העוסקים תדיר בחיבור זה אל הנצח, בהדרכתם על שמירת כוחות החיים בקדושה ובטהרה והכנתם לקראת ייעודם.
מקור החומרה היתירה שהתורה מייחסת לחטאי עריות הינו משום שגילוי עריות הוא ניתוק כוח הנצח ממקורו, זוהי חתירה תחת המרקם החוקי המוחלט המהוה את הבסיס המוסרי לקיום העולם.
לפני שיעסקו בבא העת, בחיבור אל הנצח ובקיום העולם, על המתבגרים הצעירים מוטל האתגר, הלא פחות חשוב והוא: לברר לעצמם כמה נקודות בסיסיות יותר. את מי אני רוצה להנציח כאן? מי אני בכלל? מה תפקידי בעולם ומה עלי לעשות על מנת למלא אותו בהצלחה? כיצד אני רוצה שמשפחתי תראה בעוד כך וכך שנים? על אלו ערכים אחנך את ילדיי?

תהליך זה לוקח זמן, ובחברה מתירנית ולחוצה שאנחנו חיים בה, הוא לוקח הרבה מאוד זמן, אולם לא מפני טרדות הדרך ואתגריה נשכח לרגע את היעד אליו אנו הולכים, ויום אחד, כן, כן, אנחנו נגיע. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

"אתם יודעים רבותיי, בכל חתונה שעם ישראל שר, שרים "עוד ישמע... בערי יהודה ובחוצות ירושלים", מסתמא יש לזה, אלף אלפים טעמים. אבל, אתם יודעים, כשאליעזר, השידוך הראשון, החתונה הראשונה, שהייתה של יצחק ורבקה, וזה בגלל שכשאברהם אבינו התחתן עם שרה, הוא עדיין לא היה בן ברית (מהול) רק אח"כ הקב"ה, גילה לו ועשה ברית עם אברהם אבינו. אבל החתונה הראשונה הייתה של יצחק אבינו. אליעזר הלך למצוא את רבקה וכתוב בתורה: "ויצא יצחק לשוח בשדה", יצחק אבינו הלך להתפלל שאליעזר יביא לו את בת זוגו. וכולם יודעים שבהמ"ק, הר הבית, הר הקודש, נקרא לפעמים: "שדה".
מדוע הוא נקרא "שדה"? בגלל שכתוב בנביאים: "ציון שדה תחרש". אז יצחק הלך "ויצא יצחק לשוח בשדה", הלך להתפלל על עם ישראל, כי הוא ראה את בהמ"ק בחורבנו והלך להתפלל על בניין בהמ"ק. באותו הרגע ממש, באה רבקה, "והנה רבקה". כלומר, הפעם הראשונה שיהודי ראה את בת זוגו, היה ממש בבית-המקדש! לכן, אנו שרים כל הזמן, בכל חתונה "עוד ישמע.. בערי יהודה ובחוצות ירושלים" והאמת היא, שכל חתונה היא בירושלים, אפילו אם היא בדאלאס או בסין."
(הרב שלמה קרליבך זצ"ל, 'יום ירושלים')


"וה' יתברך יזכנו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם".