על שמירת הברית בדורנו-ז

דעו רבותי, שלא משנה מה אתם חושבים על עצמכם כתוצאה מנפילותיכם. כל שניה שאתם חיים, 'כל זמן שהנשמה בקרבי', יש בכם את היכולת לקום ולהתחיל מחדש, 'תתחדש כנשר נעוריכי' (תהילים קג', ה'). 'וקוי ה', יחליפו כוח' (ישעיהו מ', לא'). אל לכם לשקוע ברגשות אשם. מכל דבר אפשר ללמוד מוסר לעבודת השם , שכבת זרע לא מסמלת את החטא, אלא את פוטנציאל החיים. ניתן ללמוד ממנה לא רק את עקרון 'מאין באת? מטיפה סרוחה', אלא גם, שבעבודת השם עלי להיות בבחינת 'דבר היורה כחץ' (חגיגה טו.), 'כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים' (תהילים, קכז', ד'). אני צריך להיות 'כאיילה שלוחה', 'רץ כצבי'. בגיל זה, אני מלא מרץ נעורים, להט, רצון לפעול, לתקן, לעשות, ליצור וליזום, עלי לרתום את כל הכוחות האלה של ה'חסד' המתעורר בגופי, עבור עשיית חסד. חסד ועריות קשורים זה בזה . משמעות החסד בהקשר זה הוא, שעלי לקחת את הכוחות המתעוררים ומתגברים בי כעת, למקום של הטבה, למקום של דאגה לזולת ושל בניין החיים. ולדעת היטב, לאורך כל שנות ההתבגרות, שעלי להאמין בעצמי ובכוחותיי ולא ליפול ברוחי ובדעתי, גם אם נפלתי. בין אם נפלתי בשוגג ובין אם נפלתי במזיד, וקל וחומר, אם נפלתי באונס. אסור לי ליפול ברוחי. וגם אם ח"ו, מישהו עבר על ענין עריות ממש, לא רק בתחום של 'שמירת הברית' אלא הגיע למקומות הרבה יותר מורכבים מזה, עם בת זוג כזו או אחרת , ובכל מצב שהוא , שידע שיש לו תקווה, ואם הוא רק ירצה, 'הרהור תשובה ' והוא כבר 'צדיק גמור ' ובעתיד ימשיך להתקדם בקצב שלו . אם כך, מדוע אני מייאש את עצמי?! עלי לשאול את עצמי באופן הברור ביותר. האם אני מאמין בעיקר הרוחני הזה של התשובה או שאני לא מאמין בה? מה זה משנה לי כעת, שבעבר לפני ששבתי אל ה', כשהייתי בכיתה פלונית הייתי בקשר עם זאת או אחרת. וכי אני אמשיך לרדוף את עצמי כל חיי?! עלי לזכור ש'אין רבש"ע בא בטרוניה עם בריותיו' (ע"ז ג:).

---

51 רבי יוחנן כשהיה רואה נמלה היה מתפעל (חולין סג:) ועוד עיין כוזרי א סח-ט ומאמר ג, יז'. 'אורות התורה' פ"ג, ח', ו'עין איה' שבת, פרק ה', יב'.

52 'ואיש אשר יקח את אחותו...וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא..'(ויקרא כ',יז' ובסנהדרין נח: נדרש הפסוק "כי אמרתי עולם חסד יבנה" - על קין שנשא את אחות ועסקו בכך בספרים.

53 כתב ה'נודע ביהודה' (מהדורה קמא, או"ח סימן לה') "והנה מה שביקש מעלתו ממני לסדר לבעל תשובה זה תשובה על עונו, הנה עונו גדול מנשוא מצד חומר העון עצמו, עון אשת איש, ובפרט שהתמיד בחטא זה שלש שנים רצופות והיה עמה בבית בודאי שאין מספר לרוב פעמים שבא עליה, ולא יספיקו לו שנות מתושלח למספר התעניות בתשובת המשקל לפי תשובות הרוקח שדבריו דברי קבלה, אלא שאומר אני כל זה אם היה התענית דבר המעכב בתשובה, אבל באמת אין התענית רק דבר טפל לתשובה, ועיקר התשובה הוא עזיבת חטא, וידוי דברים בלב נשבר, חרטה בלב שלם, התקרבות והתלהבות לאהוב את הבורא, והיינו תשובה שישוב אל ה` וירחמהו, וישוב אל ה` היינו שידבק בו, אבל שאר דברים תענית וסיגופים אינם עיקרים. ותדע, הרי זה בלתי ספק שהתשובה מכפרת כפרה גמורה ודבר זה מפורסם בתורה ונביאים וכתובים ובשני התלמודים ובכל המדרשים והנביא אומר (יחזקאל יח) ובשוב רשע מרשעתו וגו` (שם לג) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו וגו`. אלא ודאי שאין לסיגופים ותעניות עיקר מן התורה ועיקר התשובה הוא חרטה גמורה. וזה יכול להיות ברגע אחד. ואף שאמרו חז"ל שאם עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולים ויסורים ממרקים, הרי שהיסורים עיקר הכפרה, ואי אפשר לגמור הכפרה בלי יסורים.אומר אני, הן אמת שצריך יסורים אבל כבר אמרו חז"ל עד היכן תכלית יסורים אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים, הן אמת שדברי הרוקח דברי קבלה והרי הוא נתן תשובת המשקל, אומר אני שודאי נחוץ הוא לבעל תשובה כדי לשבור לבו הזונה שיוכל להתחרט בלב שלם, וכל זמן שלא נשבר לבו אי אפשר להיות החרטה בלב שלם בלי ערמה וכל זה מן הסתם, אבל מי שיוכל לזבוח יצרו ע"י התורה שכבר העידו חז"ל שאם אבן הוא נמוח וגם התורה מתשת כח, לזה אני מיקל מאוד בתענית וסיגופים, אבל החרטה ושבירת הלב והבכי זה נחוץ מאוד והמרבה בבכי במסתרים משובח. וכתב הגר"ע יוסף שליט"א (יביע אומר ח"ב, אה"ע סי' ב') ביחס לתשובה בעניין אשת איש: "ויתמיד בתשובה ומעשים טובים בכל כוחו ויהיה שמח ביסורין. ויתענה כפי כחו. וע' גנזי חיים (דק"נ ע"ב). ויעסוק בתורה הרבה. ושב ורפא לו'.

54 עיין בשו"ת מהרי"ט (ח"ב, או"ח סימן ח') שעסק בתשובתו של אדם שהיה רוצח ונואף באשת איש ועובד עבודה זרה וכתב אודותיו: 'אמנם כי אחרי שובו ניחם על רעתו, ואחרי הוודעו והכיר מרדו ספק על ירך, אין לך דבר שעומד בפני התשובה, שהוא יתברך נותן יד לפושעים וימינו פשוטה לקבל שבים, ואפי` הרבה לפשוע ושב בתשובה שלמה לפניו ית` הקב"ה מקבלו דכתיב: 'רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו'.
55 'כשבאים לשוב בתשובה צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. אפילו אותם כ"ד הדברים המעכבים את התשובה, תיכף כשמבקשים ובאים לשוב עליהם שוב אינם מעכבים. ואין לבטל שום נטיה של תשובה, לא קטנה שבקטנות, מפני שפלותה, לומר שאין הרעיון הקטן ראוי לפי מדתו שהאדם משער את עצמו, ולא את הרעיון היותר גדול, לומר שהוא גבוה יותר מערכו. כי הכל עולה ומצטרף ביחד לקומה שלמה ועולם מלא של תשובה, שהוא יקר, גדול וקדום מכל העולמות האחרים' (אורות התשובה יד, ג')

56 'גם בדברים שאי אפשר לתקן אותם במחשבה כ"א במעשה, כמו בין אדם לחבירו, מ"מ אין לשער את הגודל שיש בכל הרהור של תשובה, אפילו כשהוא בא מצד יראה פשוטה יראת העונש, מפני שכל מדה קטנה שבקטנות גורמת לעורר בנפש ובעולם את המדות הקדושות והגדולות, ואור קודש מאור פני עליון מופיע בכל זיו בהדר אהבה ובנועם ד' ע"י כל מחשבה הנוטה לטובה,; ואפילו אם יש בה סיגים רבים, החן הפנימי שלה, הקדש היסודי שבתוכה זהו שוה כל עושר, וכל חפצים לא ישוו בה. (אורות התשובה יד', יד')

57 סיפר הרב שמואל אליהו שליט"א (שיעור לימי השובבי"ם, נמצא באתר 'ישיבה'): כמה וכמה פעמים באו אלי גברים ונשים וביקשו תיקון על חטאי העבר בעריות וכד'. שאלתי את מו"ר הרב (שליט"א) זצ"ל ואמר לי להדריך אותם לקבל על עצמם כל שנה לצום פעם אחת או פעמיים או להתענות תענית דיבור כל חייהם בשובבים. ובאמת התיקון שונה מאדם לאדם כי גם הקלקול שונה מאדם לאדם. יש נכשל במחשבה ויש נכשל במעשה. יש בעלי תשובה שנכשלו ויש דתיים שנכשלו (שזה הרבה יותר קשה). יש שנכשלו במעשה חמור ויש במעשה חמור יותר. יש שנכשלו לאונסם ויש שגירו יצר הרע בעצמם. יש נכשלו פעם אחת ויש נכשלו פעמים רבות. יש נכשל בעצמו יש מחטיא גם אחרים. לכן התיקון הוא שונה מאחד לאחד לפי מדרגתו ולפי מדרגת עוונו. בספרי המקובלים כתוב כי תיקונים אלו צריכים להעשות על יד צומות רבים וקשים. מו"ר הרב (שליט"א) זצ"ל, מקל הרבה ואומר שהעיקר הוא תיקון השובבים שנעשה בכמה דרכים. יש ספרי לימוד לתיקון הברית. יש תפילות לתיקון הברית. ויש תעניות אכילה ויש תעניות דיבור. אמנם אומר מו"ר הרב (שליט"א) זצ"ל שגם מי שעשה פעם אחת את התיקון בשנה אחת, ראוי לו שיעשה את התיקון כל שנה ושנה "וחטאתי נגדי תמיד". הטעם שהרב מקל בזה הוא בגלל שהתקופה הזו היא תקופה של תשובה וצריך להקל על בעלי תשובה'.