רשמים מחודש ארגון

זה התחיל בקטן ולאט לאט זה תפס תאוצה- חודש ארגון של בני עקיבא. פעם, כשהייתי חניך, כל בוקר בדרך לבית ספר הייתה מקבלת את פנינו מודעה צבעונית עם השעה המדויקת של הפעולה, והיינו ממתינים בקוצר רוח שתגיע סוף סוף השעה. כך זה נמשך לפחות שלושה שבועות ובית ספר היה מתרוקן מדי יום מתלמידים לקראת הצהריים, אז מתחילות הפעולות.

לפני כמה שנים, זכיתי אני בעצמי להכין ולתלות מודעה צבעונית כזאת, אמנם קצת פחות מושקעת, אבל בהחלט הייתה בשורה משמחת לעשרים תלמידים משועממים שמחממים את הכיסאות. התנועה בישיבות ובאולפנות מתדלדלת ככל שמתקרב חודש ארגון של התנועה, והמורים מוצאים את עצמם לבד בכתה, מלמדים את עצמם. חודש ארגון היה חודש הכי לא מאורגן שיש. הבלגן חוגג, החניכים צבועים מכך רגל ועד ראש, הסניף נראה כמו עבר סופת טורנדו, צבעי גואש ומכחולים, גזרי עיתונים. הכול חוץ מארגון.

עשינו ימים כלילות בסניף ובמקלט בו עשינו את התערוכה של השבט שלנו, לפחות היינו "מסודרים" מבחינה ביטחונית. השנה חודש ארגון עסק בנושא מעניין וחשוב, משהו עם חזון ועשייה, אבל מרוב עיסוק בצביעה, בקשקושים ובגזירת עיתונים ישנים, לא נתנו את דעתנו לנושא.

אמא ואבא ביקרו בתערוכה של השבט שלי, עשיתי להם "פרצוף" כשביקשו שאעשה להם סיור ותדריך. כנראה הבינו שאינני יודע וקצת מתבייש, והם נאלצו לבקש מחניך אחר. לפחות היללו ושיבחו את יצירותיי בתערוכה, שבלי להשוויץ, הייתה כולה מעשה ידיי הכישרוניות והיצירתיות.

החברים ממלמלים בניהם בשקט שהמורה של הכתה בדרכה לתערוכה. בחרנו לשם כך את החניך הכי "חנון" והכי חכם בשבט לערוך לה סיור, לפחות תתחשב בנו ותיתן לנו יומיים לנוח אחרי השבת.

ואחרי הארוחות השבטיות, תחרות העוגות המסורתית, התערוכות, המורל והצעקות, והצרידות שמתקרבת, מגיע מוצאי שבת ואיתו "מפקד אש" שבו יפרסמו את השם של השבט החדש- "ואתם שבט הרא"ה...ייקרא לכם", וידליקו את כתובת האש וכולנו נרגיש את החום, את החום שבלב. במיוחד הרגשנו את החום בלב ואת הגאווה כשהיינו אנחנו השבט החדש, ואת השם אני כבר לא זוכר, זה היה מזמן.

כחניכים צעירים תמיד עשינו תחקיר ראשוני וניסינו לקבל מידע אודות השם של השבט החדש, אף פעם לא גילינו. הסניף שלנו צדיק, אין בו מלשינים ואין מסירת מידע לציבור בלי רשות.

את שבת הארגון סיימנו עם צרידות, אבל עם טעם טוב בפה של עוד. את חודש ארגון ואת השבת חתם אירוע מרשים מלא מורל, הצגות וקטעי וידאו שהכינו השבטים בעזרת המדריכים שבאמת השקיעו את המרב שיכלו. הפעם, אני השחקן הראשי בהצגה, רק שנגמר לי הקול. וזה לא משנה כי כבר דאגתי לכך שהשבט שלי יזכה במקום הראשון בתחרות, אל תגלו לאף אחד, אני הרי בסניף שלא עושים דברים לא הגונים.

השבט החדש כנהוג נוסע להשבעה במוצ"ש מאוחר מאוד, כאשר הסתיימו כבר ההצגות, ולילה גדוש ריצות, כושר, בוץ, מים, חול, ומה לא ממתין לחבריא ב' ה"טריים". אני אישית זוכר מאותו לילה רק זיכרונות כואבים, טוב אני לא דוגמא, אני סתם עשיתי "דאיונים" על ימין ועל שמאל, ומצאתי את עצמי עובר תרגילים ומשימות שאדם נורמלי היה נשבר כבר בהתחלה. נו טוב, מה שיהיה היה.

עכשיו אני יישן, מחר לימודים. חוזרים לשגרה. "בברכת חברים לתורה ועבודה".

איתמר ליברמן, שיעור א' "ישיבת המאירי".
חניך בני עקיבא וכתב עיתון "זרעים".