עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך

הגמרא (יומא כב,א) אומרת שחכמים לא תקנו בתחילה פייס (הגרלה הנעשית בין הכהנים,
שהזוכה בה עושה את העבודה עליה מתבצעת ההגרלה) ל"תרומת הדשן" (עבודה המתבצעת
במקדש לפנות בוקר), כיון שחכמים חששו שהכהנים לא יקומו משנתם לפנות בוקר לעבודת
המקדש, כשהם יודעים שהסיכויים שלהם לזכות ב"פייס" אינם גדולים. אם כך, שואלת
הגמרא, מדוע תקנו חכמים פייס ל"הקטרת אברים ופדרים", הנעשית גם היא במשך הלילה,
והרי הכהנים יאמרו לעצמם שאין להם סיכוי לזכות בעבודה הזאת, ופשוט ילכו לישון?
עונה הגמרא: "שאני מיגנא ממיקם" ומסביר רש"י: "נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו
מלילך לישן עד סוף הלילה, מלהיות עומד ממיטתו בהשכמה", במלים אחרות: יותר קל
להישאר ער כל הלילה, מאשר לקום מוקדם בבוקר...

אם כך נאמר על הכהנים העובדים במקדש, שכידוע נאמר עליהם: "כהנים זריזים הם" –
קל וחומר שזה נכון לגבי החבר'ה היוצאים בימים אלו לחופש הגדול. תופעת בני הנוער
שהולכים לישון בין אחת לשלש בלילה, וקמים בשעה אחת עשרה (בבוקר?!), אם לא אחר
כך, מוכרת להורים לא מעטים. כיצד על ההורים להתייחס לתופעה?

נראה, שהדרך המומלצת בעניין זה, היא הדרך הממוצעת. מחד, אפשר לקבל בהבנה את
הרצון לנוח יותר מאשר במשך שנת הלימודים, ולחרוג בתקופת החופש משעות השינה
הרגילות. מאידך, יש לנצל את התקופה הזו, לחינוך לקיום מצוות בזמנן. כידוע, הרבה
ממצוות התורה תלויות בזמן, וביניהם גם חלק מהמצוות היומיומיות: קריאת שמע
ותפילה. על ההורים ליצור נורמה, לפיה גם כשהולכים לישון מאוחר – לא מפסידים
קריאת שמע ותפילה בזמנן. מסופר על הרב שך, שבהיותו ילד בן שבע, התעורר פעם לאחר
סוף זמן קריאת שמע לפי המגן אברהם (הדעה המחמירה בעניין זמני היום), ובעקבות כך
פרץ בבכי מר. כמובן, מבחינת הדין ניתן לסמוך על הגר"א ובעל התניא, המקילים
יותר.

למעשה, הודות לשעון הקיץ, זמני התפילה בתקופת החופש הגדול אינם כל כך מוקדמים,
כך שסוף זמן קריאת שמע (לפי השיטה המקלה) בחופש הגדול השנה (תשס"ז), נע בערך
בין 9:06 (בתחילת החופש) ל9:26 (בסופו). לכן, אפשר להתפלל לכתחילה עד השעה הזאת
(חשוב לקחת לפחות כמה דקות של טווח ביטחון). סוף זמן תפילה נע בערך בין 10:18
(בהתחלה) ל10:30 (בסוף). כך שעקרונית (לא מומלץ מכמה טעמים), ניתן לקום כמה
דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, לקרוא קריאת שמע, ולאחר מכן התחיל את התפילה, כך
שמספיקים לסיים את תפילת העמידה לפני סוף זמן תפילה. אחרי סוף זמן תפילה, ניתן
עוד להתפלל עד חצות היום (הזמני) בדיעבד, אולם לפי הרבה פוסקים אי אפשר לברך אז
את ברכות קריאת שמע.

מנקודת ראייה רחבה יותר, יש לפעול בכיוון של ארגון מנייני נוער, בכל מקום בו יש
ציבור מתאים. מניין כזה יכול להתחיל בשעה שמונה, או שמונה וחצי, ואפילו שמונה
ארבעים. מנייני נוער מהווים תמריץ חשוב לבני הנוער לקום בשעת בוקר סבירה, גם
בשל ההזדמנות למפגש חברתי לאחר התפילה. מנייני נוער כאלה פועלים בהצלחה במקומות
רבים בחופש הגדול (וגם בחופשים אחרים), ובזכותם רבים קוראים קריאת שמע בזמנה,
מתפללים תפילה בזמנה ובציבור, שומעים קריאת התורה, ובמקומות מסוימים גם משתתפים
בשיעור קצר לאחר התפילה. לכן, ניתן לומר בביטחון שעל מארגני מניינים אלו נאמר
(דניאל יב,ג): "ומצדיקי הרבים – ככוכבים לעולם ועד".