הורים יקרים...

הורים יקרים,

אתם יוצאים לעבודה מוקדם בבוקר ושולחים לנו ילד עם/בלי סנדוויץ'-אנחנו דואגים,

שלא יהיה רעב, אנחנו נותנים לו משהו מהאוכל שלנו.

אתם שולחים ילדים, שישבו שעות רבות ליד מקרן טלוויזיה וצפו באלימות- ואתם דורשים,

שנדביר את אלימות הילדים.

אתם שולחים ילדים, שנכחו במריבות שלכם לפני/במהלך/ אחרי גירושין ואתם רוצים, שנרגיע אותם.

אתם שולחים ילדים, שלא לימדתם לדחות סיפוקים ואתם נותנים לנו ללמד אותם.

אתם שוכחים לקרוא להם סיפור בערב, לדבר אתם, לשחק איתם ואתם רוצים, שנעשיר אותם, שנעלה את הישיגיהם הלימודיים.

אתם שוכחים לקנות/ להכין אתם מערכת של ספרים וחוברות ואנחנו דואגים לצלם להם.

אנחנו מקבלים אותם כל יום מחדש בכל המצבים, עם כל השגיאות והחסכים ואנחנו

מארגנים אותם, משלבים אותם, סולחים להם, מכילים אותם.

הכיתות מלאות עד אפס מקום ואתם שוכחים לזעוק יחד אתנו, שזה בלתי אפשרי.

ילדים לקויי למידה משולבים בכיתות רגילות ואתם לא דורשים להם/לנו סייעות.

הפערים החברתיים הגדולים בחברה נמצאים גם בכיתות ההטרוגניות שלנו, ואין פוצה פה ומצפצף.

המשכורת שלנו היא מן הנמוכות בעולם המערבי, והצפיות מאתנו היא לקסמים/נסים/

פלאים ואקרובטיקה.

ולו רק תמכתם בנו והייתם מבינים את מאבקנו- היינו אומרים דיינו...

ולו רק תמכתם בילדיכם שלכם- היינו אומרים דיינו.

ולו רק הבנתם לאילו מצבים אבסורדיים ובלתי אפשריים מכניסים את מערכת החינוך - היינו אומרים דיינו.

היום זועקים על השחיתות במערכת המיסוי, המצב במערכת החינוך אינו טוב יותר.

ואם לא נזעק, אנו מועלים בתפקידנו, ואם אינכם מצטרפים למחאתנו, אתם מועלים בתפקידכם לדאוג לחינוך ילדיכם.

בואו נלחם יחדיו למען עתיד ילדינו.

מורה ואם לילדים במערכת החינוך בישראל!

--
חגית בן סימון