חינוך לשוויון

ילד: אמא, היום באו לבקר אותנו ילדים מהשטחים, מאזור רמאללה.

אמא: איזה יופי! שלום והידברות, כמה חינוכי, אני שמחה מאוד לשמוע!

ילד: אמא, את יודעת, הם היו לבושים כמונו-עם ג´ינס וסווטשרט, אבל לא ממש
אופנתי.

אמא: לא נורא, אל תשים לב לקטנות. הם חיים בתנאים כלכליים קשים, יש להם הרבה
ילדים במשפחה וקשה לקנות להרבה ילדים בגדים יקרים כמו שיש לך. מה עשיתם איתם?

ילד: אכלנו, שיחקנו משחקי חברה, כאלה שמשתפים את כל הילדים, ביחד כולנו.

אמא: יופי! זאת דרך טובה וחכמה לשבור מחיצות.

ילד: מה זה לשבור מחיצות?

אמא: זה כאילו שכל השנים הכניסו לכם לראש שיש בינכם לבין הילדים האלה קיר.
הסבירו לכם שאתם בצד אחד והם בצד השני. עכשיו יש שלום, אז צריך לשבור את הקיר,
לשחק עם הילדים מהשטחים, כאילו הם חברים שלך מהשכונה.

ילד: אמא, חלק אמרו שיש להם רובים בבית.

אמא: אה, זה בגלל שיש להם עכשיו משטרה חדשה וחזקה, ובטח אבא שלהם שוטר.

ילד: הם גם אמרו שהם מתפללים בבית הספר וצמים בימי הצום.

אמא: טוב! הערבים שומרים על המסורת שלהם, וזה מכובד בעיניי. לא צריך לבוז
למנהגים של אחרים, נכון? באמת חשוב מאוד שבית הספר שלכם הביא אותם, שתראו שהם
ילדים בדיוק כמוכם.

ילד: אבל אמא, הם בכלל לא דברו ערבית והיו להם כיפות. אני חושב שהם יהודים
דתיים כאלה, מהשטחים.

אמא: מה? הם לא נורמאלים ההנהלה שלכם?! הזמינו חבורת פנאטים משיחיסטיים
לבית ספר ברמת אביב? אולי אתה לא מבין, אבל זה דבר מאוד מסוכן מאוד, לחשוב שבגלל שהם
נראים לך דומים - הם כמוך.
הם לא. הם ממש לא כמונו. הם פאשיסטים, מסוכנים לדמוקרטי. ובגללם אין שלום. בגללם רבין נרצח.
איך העזו לארח אותם פה? אני מיד הולכת להתקשר למנהלת, אתקשר לשלי יחימוביץ.
אני לא אשתוק.

______________________________________________________
פורסם בחנוכה תשנ"ח, 29.12.1997, במדור "לוז העניין", עיתון "הצופה"