אני והחברה...

המאמר פורסם בעולם קטן, העלון לצעירים, שבת פרשת ויחי, תשס"ז

מיליוני אנשים לא טועים?!

במחקר מרתק שנערך לפני כמה שנים הזמינו אדם להשתתף בבדיקת ראייה קבוצתית. הכניסו אותו לקבוצה שבה כולם, חוץ ממנו, היו 'שתולים'. על המסך הקרינו שני קווים, האחד ארוך והשני קצר, וביקשו מהנוכחים לחוות דעה איזה מהקווים ארוך יותר. אי אפשר היה להתבלבל. את שמו של הנחקר שמו בסוף רשימת המשיבים. לנגד עיניו, אחד אחרי השני טענו כולם שהקו הקצר – הוא הארוך! הוא שפשף את עיניו, היטיב את משקפיו, הטה ראשו לימין ולשמאל, מתקשה להבין 'מה לכל

הרוחות קורה פה?! כולם לא רואים טוב?' בסופו של דבר בהגיע תורו הכריז בביטחון, כמו כולם, שהקו הקצר – הוא הארוך...
מתברר שהשפעת הסביבה היא אחד הכוחות האדירים שפועלים עלינו. היא מסוגלת לעצב אותנו, לשנות את דעתנו ולגרום לנו לעשות דברים שבשום אופן לא היינו עושים. לא בכדי משקיעים המפרסמים הון עתק בהפרחת סיסמאות שיווק מהסוג של (בפרסומת לאולם חתונות:) "מאות זוגות לא טועים!" (באמת? ומה עם כל אלו שמגיעים למחלקת הגירושין ברבנות?), ומכונית... ובירה... ומכשיר סלולארי... ("מיליוני אנשים יודעים מה טוב בשבילם!", "כולם כבר קנו, ואתה?..."), שלא לדבר על תעשיית האופנה האדירה שמה שעומד מאחוריה הוא הדחף העצום 'להיראות בַּמוֹדָה'.
החץ הזה חודר למקום פגיע מאוד אצלנו – הרצון להתקבל בסביבה והחשש מלהיראות שונים או מוזרים. זוכרים את המלך הכסיל וכל אנשי ממלכתו מאגדת הילדים "בגדי המלך החדשים", שחששו לומר על הבגדים הדמיוניים שהם לא באמת קיימים מחשש להיראות טיפשים? ובכן, הם לא מתו. הם חיים וקיימים בעצמה כפולה בעולם המודרני ויכולים להתחבא אצל כל אחד. כולל אצלנו.

אברהם העברי

הדברים נכונים לכל אדם, אך חשובים כפליים אצל יהודי מאמין. כבר בסעיף הראשון של השולחן ערוך קובע הרמ"א "ואל יבוש מפני המלעיגים". תנאי בסיסי בלהיות יהודי נאמן הוא להשתחרר מהלחצים של הסביבה. למחוק מהלקסיקון את "מה יגידו", "איך יסתכלו עלי", "להיות כמו כולם".
אברהם אבינו קרוי 'העברי' כי היה מסוגל לעמוד מן הַעֶבֵר האחד כשכל העולם נמצא מן הַעֶבֵר השני. לא קל לגדול בסביבה כפרנית, שטופה בעבודת אלילי עץ ואבן, ולגדול להאמין באלוהים רוחני ומופשט. איפה היינו, ואיפה היה העולם כולו היום, אם גם הוא היה נכנע לזרם, ומקשיב לקול הקטן שקרא בתוכו: "מיליארדי אנשים לא טועים, אברהם! עזוב אותך משטויות. תשתחווה לפסילים כמו כולם".
אם תעשה ככה כולם יצחקו עליך
מאיפה זה בא, אתם שואלים. קודם כל מכך שאלוקים ברא אותנו כיצורים חברתיים שחיים עם אנשים, משפיעים עליהם אך לא פחות גם מושפעים מהם. שנית מכך שמגיל צעיר, עוד לפני שהיה לנו שכל לחשוב על הדרך שלנו, התרגלו לחקות את ההורים, הגננת, המורים. הבעיה היא שגם כשגדלים לא תמיד זוכרים לעשות את הסוויץ' ולהשתחרר מזה.
יש להניח שגם אמירות "לא חינוכיות" שאומרים הורים לפעמים לילד "אם תעשה ככה כולם יצחקו עליך" לא תורמים ליכולת של הילד לבנות אישיות עצמאיות ובלתי תלויה בסביבה.
גיל ההתבגרות הוא הזמן שלנו להשתחרר מדרך החיקוי וההיגררות ולהתחיל לחשוב ולבחור באמת את הדרך שלנו.

מבחן הקבלה לקוצק

חסידות קוצק העמידה את הנאמנות הגמורה לאמת כפסגת השאיפות. מספרים שכשיהודי חדש בא להתקבל כחסיד קוצק מן המניין ערכו לכבודו מסיבה ודאגו להשקות אותו היטב ביין. למחרת בבוקר השכם בעת שהוא עוד שכב תחת השפעת יינו, קמו כולם להתפלל שחרית, ולאחר מכן פשטו את בגדיהם וחזרו למיטותיהם. כאשר התעורר החסיד החדש קמו איתו כולם והזמינו אותו מייד לסעודת שחרית. כשניסה לרמוז "רגע, אבל עוד לא התפללנו שחרית?!" דחו אותו כולם בביטול "כאן המנהג לאכול לפני התפילה". וכאן נקודת המבחן! האם יעמוד על עקרונותיו ועל ההלכה ויסרב לקחת חלק בסעודה הציבורית, או שיתקפל ויגיד לעצמו: "טוב, כנראה שיש בכל זאת איזה מנהג אחר" ויצטרף אליהם. או אז ייפרדו ממנו יגידו לו: "יהודי טוב אתה. אבל חסיד קוצק אמיתי אינך!".

איפה אני בקטע הזה?
על השאלה הזו היחיד שיכול לענות הוא אתה. עד כמה אני מושפע ממה יגידו? עד כמה חשובה לי ההערכה ותשומת הלב של הסביבה? איזה מקום יש למבט של הסביבה בהחלטה שלי איך אני מתלבשת/מסתרק/מתאפרת היום? האם אני אחד ש'הולך עם העדר' או מאלה שדווקא מובילים אותו למקום הנכון? במקרה שתהיה התנגשות בין מה שאני חושב ומאמין למה שמקובל האם אהיה מסוגל לעמוד מול כולם ולהגיד בצורה ברורה את האמת שלי?

תחשבו על זה.

לאתר חברים מקשיבים