עונת המעבר

מתעטשות? משתעלות? מתעצבנות במהלך התור המתארך אצל הרופא? אתן בטח יודעות מי האשם – עונת המעבר. בחילופי מזג האוויר התדירים בעונה זו, אנו נוטות לראות את הגורם לכל המרעין בישין... אך כלל נקוט הוא בידינו – "מרובה מידה טובה ממידת פורענות", וכדאי לנו לבחון מה ההזדמנות שבאה לפתחנו בעונה זו.
מתוך התבוננות נגלה כי הטבע כולו אומר 'מעבר' ו'שינוי' בימים הללו. קחו לכן פסק-זמן לטיול סתוי קצר – אפילו בתוך העיר – ותבחינו בכל הסימנים. תנודות הציפורים בשמים, העלים שמחליפים צבעים או צורה, ואלו הנושרים מן העץ ומותירים אותו במערומיו, בשלכת... כנראה, לא בכדי נפתחת השנה שלנו תמיד בעונת השינויים הזו. הבריאה כולה מבטאת את היכולת להשתנות, ואנו מוזמנות לבחור להתחדש ביחד עמה.
מטבענו האנושי איננו מחבבים שינויים (ובדרך משל נכתב על כך רב-המכר "מי הזיז את הגבינה שלי?"). ה"שפת-אמת" רואה במילה "טבע" גם סוג של 'טביעה' (חנוכה, תרל"א). קל לשקוע במקום בו אנו נמצאות. ואולם, האדמה ממנה לוקחנו, מעידה דווקא על כך שמהותנו – יציאה תדירית מן הכוח אל הפועל (מהר"ל תפא"י פ"ג). האדם נקרא "מהלך", לעומת המלאכים שנקראו "עומדים" (עפ"י זכריה ג, ז). לאמור, הדינאמיות היא חלק מהגדרתנו העצמית.
אנו נמצא את עצמנו מתפתחות, ככל שנאפשר לעצמנו להתנסות במצבים חדשים. שמעתי מחברה יקרה, שעומדת להתחתן בע"ה, שעם קשיי ההסתגלות המתלווים לשמחה העצומה שיש לה כעת, בתחילת בניית הקשר, היא מגלה עד כמה הרווקות יכולה להיות "ממכרת". כולנו מתמכרות למצבי חיים מסויימים. לפעמים, מה שחוסם אותנו מלעבור למצב אחר, הוא היאחזות יתר במוכר. פיתוי ה'חופש' בחיים ללא עול המשפחה, ההגדרה העצמית הכרוכה דווקא ב"פוריות", או הרצון 'להישאר צעירות' – הן דוגמאות לכך.
למעשה, החיים בנויים מתקופות שונות. "תקופת המעבר" איננה רק בסביבות גיל החמישים. כל גיל נושא בחובו הזדמנויות חדשות. היכולת שלנו להיות ב'גיל' – בשמחה – כרוכה בחוויית אפשרויות הזמן במלואן, ו'זרימה' הלאה למחוזות חדשים. כך גם ביחס למאורעות שונים בחיים. פיטורין מעבודה, למשל, עם כל הכאב הכרוך בהן, יכולים לפתוח חלון הזדמנויות למציאות שלא היינו מכירות ללא האילוץ (ובדידי הוה עובדא...).
גם ביחס לעצמנו אנו נוטות להתקבע - לתדמית עצמית בת עשרות שנים, לתדמית שאנו יוצרות לעצמנו דרך החברה שסביבנו, ולהערכה מסויימת של היכולות והכוחות שלנו. העץ העומד במערומיו מוכיח, שדווקא מי שיש לו שורשים עמוקים ויציבים, יכול להרשות לעצמו לפשוט צורה וללבוש צורה, מבלי שהדבר יפגע ב"עצם".
כאשר אנו עסוקות בקניית בגדים המתאימים לעונה החדשה, או בזמן החלפת מלתחת הקיץ לזו של החורף, אנו יכולות לקחת כוחות לרענן גם את "לבושי הנפש" שלנו: המחשבות, הדיבורים, והמעשים (ראי בתניא פרק ג). הדבר מזמין שינוי מרע לטוב, ותיקונים במקומות הנצרכים, אך גם שינוי מטוב לטוב, העפלה לרמות גבוהות יותר, והתנסויות נוספות. אפשר להתחיל בדברים קטנטנים, כגון: לנסות לקרוא פרקי תהילים בקול במקום בלחש, ליזום שיחה עם מישהי שהכרותנו עמה עד עתה היתה קלושה, ללכת לישון שעה מוקדם יותר וכד'.
ניסוי וטעייה הן דרכי הלימוד הטובות ביותר – לא רק לילדים, אלא לכל מי שחפץ ללמוד ולהתפתח (כמובן: במסגרת ההלכה והנאמנות למסורת. גם בתוך המסגרות הללו יש 'הרבה דרכים למקום'). בעונת מעבר זו נענה לאתגר, וננסה אפילו במשהו לאפשר לעצמנו 'לעבור מצב', להשתנות במשהו, ולגלות עולם חדש בתוכנו וסביבנו.