לזכרו של עמיחי מרחביה הי"ד
שפרה מישילוב/ חברים מקשיביםכד אב, תשסו18/08/2006בתקופת הגרוש מגוש קטיף, ועל אף שגדודו לא הוצב לשרת במשימת הפינוי, החליט עמיחי להביע את מחאתו החריפה על השימוש בצבא למשימה הבזויה, וכתב מכתב נוקב לרמטכ"ל בעניין זה. בעקבות המכתב הושעה עמיחי לשנה מתפקידו בצבא, אך מפקדיו דרשו ופעלו להחזרתו לתפקידו.
ביום רביעי, ר"ח מנחם אב, נפל בקרב בבנת ג'ביל בלבנון, בן דודי, סגן יעקב עמיחי שמשון מרחביה הי"ד.
עמיחי נולד בשנת תשמ"ב, בן למשה וטובה, משפחה המהווה מופת לחיים של מימוש ערכי אהבת התורה, העם והארץ. סבו מצד אביו, אברהם יצחק מרחביה, היה פעיל ציוני, ממקימי קיבוץ טירת צבי ומזכיר תנועת הפועל המזרחי, וסבו מצד אימו, פנחס אורבך, היה חבר בלח"י. עמיחי ספג ערכים אלו כבר בינקותו, כאשר היה התינוק הקטן ביותר שגורש עם משפחתו מתלמי יוסף שבחבל ימית.
הוריו, ממקימי עפרה, המשיכו ביישוב ארץ ישראל, והיו ממייסדי ובוני הישוב עלי אשר בחבל בנימין. בעלי גדל עמיחי והתחנך, ביחד עם אחותו הבכורה, אמונה, ושמונת אחיו הצעירים ממנו – שירה, יגאל, אורית, אליעזר, תהילה, יאיר, אברהם יצחק וברכה.
עמיחי למד ב"ישיבה לצעירים" בירושלים, וכבר אז ניכרה בו רצינותו ומסירותו לתורה ולארץ. לאחר מכן למד בישיבות גבוהות – "מרכז הרב" ו"קדומים" וגדל בתורה ובחכמה. לאחר מספר שנות לימוד, ובעקבות נפילת חברו הטוב, שמואל וייס הי"ד, בקרב בג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", החליט עמיחי להתגייס לגדוד 51 של גולני, וכמו כל דבר שעשה, מילא את תפקידו ברצינות ויסודיות, והתקדם לדרגת מפקד מחלקה מוערך ואהוב.
בתקופת הגרוש מגוש קטיף, ועל אף שגדודו לא הוצב לשרת במשימת הפינוי, החליט עמיחי להביע את מחאתו החריפה על השימוש בצבא למשימה הבזויה, וכתב מכתב נוקב לרמטכ"ל בעניין זה. בעקבות המכתב הושעה עמיחי לשנה מתפקידו בצבא, אך מפקדיו דרשו ופעלו להחזרתו לתפקידו. עמיחי בלט בשערו הבהיר, ובחיוכו הגדול והקורן, והוא שילב באישיותו עדינות, טוב לב, צניעות, חכמה ושלווה לצד נחרצות, מקוריות ועוז רוח.
הוא נפל בקרב מתוך אמונה בצדקת הדרך בה הלך, דרך של מסירות נפש למען עמו ומולדתו.
ישלח ה' כח וגבורה לחיי צה"ל להוסיף וללחום ולמגר את אויבינו הקמים עלינו, ולנקום את דם הרוגינו, ויהי זכרם של עמיחי ושאר חללי צה"ל הקדושים ברוך!
לאתר חברים מקשיבים
עמיחי נולד בשנת תשמ"ב, בן למשה וטובה, משפחה המהווה מופת לחיים של מימוש ערכי אהבת התורה, העם והארץ. סבו מצד אביו, אברהם יצחק מרחביה, היה פעיל ציוני, ממקימי קיבוץ טירת צבי ומזכיר תנועת הפועל המזרחי, וסבו מצד אימו, פנחס אורבך, היה חבר בלח"י. עמיחי ספג ערכים אלו כבר בינקותו, כאשר היה התינוק הקטן ביותר שגורש עם משפחתו מתלמי יוסף שבחבל ימית.
הוריו, ממקימי עפרה, המשיכו ביישוב ארץ ישראל, והיו ממייסדי ובוני הישוב עלי אשר בחבל בנימין. בעלי גדל עמיחי והתחנך, ביחד עם אחותו הבכורה, אמונה, ושמונת אחיו הצעירים ממנו – שירה, יגאל, אורית, אליעזר, תהילה, יאיר, אברהם יצחק וברכה.
עמיחי למד ב"ישיבה לצעירים" בירושלים, וכבר אז ניכרה בו רצינותו ומסירותו לתורה ולארץ. לאחר מכן למד בישיבות גבוהות – "מרכז הרב" ו"קדומים" וגדל בתורה ובחכמה. לאחר מספר שנות לימוד, ובעקבות נפילת חברו הטוב, שמואל וייס הי"ד, בקרב בג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", החליט עמיחי להתגייס לגדוד 51 של גולני, וכמו כל דבר שעשה, מילא את תפקידו ברצינות ויסודיות, והתקדם לדרגת מפקד מחלקה מוערך ואהוב.
בתקופת הגרוש מגוש קטיף, ועל אף שגדודו לא הוצב לשרת במשימת הפינוי, החליט עמיחי להביע את מחאתו החריפה על השימוש בצבא למשימה הבזויה, וכתב מכתב נוקב לרמטכ"ל בעניין זה. בעקבות המכתב הושעה עמיחי לשנה מתפקידו בצבא, אך מפקדיו דרשו ופעלו להחזרתו לתפקידו. עמיחי בלט בשערו הבהיר, ובחיוכו הגדול והקורן, והוא שילב באישיותו עדינות, טוב לב, צניעות, חכמה ושלווה לצד נחרצות, מקוריות ועוז רוח.
הוא נפל בקרב מתוך אמונה בצדקת הדרך בה הלך, דרך של מסירות נפש למען עמו ומולדתו.
ישלח ה' כח וגבורה לחיי צה"ל להוסיף וללחום ולמגר את אויבינו הקמים עלינו, ולנקום את דם הרוגינו, ויהי זכרם של עמיחי ושאר חללי צה"ל הקדושים ברוך!
לאתר חברים מקשיבים
הוסף תגובה
עוד משפרה מישילוב/ חברים מקשיבים
עוד בנושא עם וארץ ישראל