סיפור אמיתי

שלום,רציתי לספר לכם את הסיפור שלי,סיפור של כ"כ הרבה צעירים!! כ"כ הרבה שקשה לנו לספור את זה בכלל.....
כן,אז גם הסיפור שלי מתחיל בזה שהיה לי חבר וממשיך בזה שנפרדנו כי הבנו שזה נוגד את ההלכה וכל מה שאנחנו מאמינים בו היום אבל אצלי לצערי,זה לא היה סופו של הסיפור אלא רק ההתחלה....

אחרי חודש שנפרדנו הרגשתי שקשה שאני לא יכולה בלעדיו!!חשבתי כמו כל ילדה בגיל 16 שאם אני לא יעשה משו אני פשוט אאבד את אהבת חיי ויותר מזה את השפיות שלי.....
אז הרמתי טלפון ואמרתי הכל...אמרתי שקשה לי...אמרתי שאני רוצה שנחזור..שאני לא יכולה בלעדיו...בכיתי..כמה בכיתי אולי מאושר שהוא חושב בדיוק כמוני ורוצה שנחזור או אולי מבכי על אותו חודש אבוד שבזבזתי בלי אהבת חיי....היום אני מבינה שהנשמה שלי בכתה!!!היא בכתה כי היא לא רצתה את זה ואני התכחשתי לה!!! נסחפתי אחרי החושים....אחרי הרגש!!!בלי להפעיל אף טיפה של היגיון של שכל...חשבתי שאני ילדה בוגרת שיודעת מה היא עושה......אבל מה שהייתי זה רק ילדה שלא יודעת לדחות סיפוקים...ילדה שברגע שהיא ניצבת מול אתגר קשה היא בורחת ממנו אל מקומות שלפעמים אין מהם חזרה......
חזרנו אחד לשני שוב הפכנו להיות "הזוג של הסניף" פעם חשבתי שכולם מכנים אותנו ככה כי אנחנו זוג יפה ומאושר היום אני מבינה(אחרי כמה שיחות עם חברות שלי מהסניף...)שזה היה כינוי של ביזוי....שכולם פשוט התביישו בי.....הייתי מדריכה....העברתי כ"כ הרבה פעולות על הרגש והשכל על התורה...ממש יפת נפש כזאת ..אבל רק כלפי חוץ.....וגם זה החל להעלם....
היה נמאס לי לחיות בשקר...רציתי שכולם ידעו שאנחנו חברים לעשות הכל בגלוי בלי להרגיש צל כזה של מישהו שרודף אחריך כל הזמן...שמחפש אותך....(ככה הרגשתי, "שמחפשים אותי" היום אני מבינה שאם רק הייתי פוקחת את העיניים הייתי רואה שהצל הזה היה המושיע שניסה להוציא אותי מכל זה ואני כ"כ הייתי שקועה בקשר הזה,באהבה,כ"כ ריחפתי שלא פזלתי לעברו בכלל.....) היינו מדברים עד השעות הקטנות של הלילה...באיזה גינה חשוכה שאפחד לא יראה..למה?כי הרגשנו לא בסדר...יותר נכון אני הרגשתי לא בסדר אבל כל פעם שחלפה במוחי המחשבה שזה נוגד את ההלכה שזה כ"כ לא מתאים ..לא לי ולא עכשיו!!!ישר תירצתי את זה בזה שכבר ניסיתי לגמור את זה וזה לא הצליח......הזמן עבר ואיתו גם המצפון הקטן הזה שמעיק לפעמים וקורא לך לחזור בך..או לפחות לחשוב על כל זה שוב.....
זהו מכאן העניין התגלגל מהר מאוד....כל העולם ידע.....ההדרכה שלי בסניף הסתכמה בלדפוק כרטיס וזהו...היום אני מבינה כמה אחריות יש למדריך!!!! הוא מחנך את הדור הבא....הוא מקנה לו ערכים...כלים להתמודד עם דברים בחיים...הוא נותן חיזוק,עידוד,תמיכה!!!!!!!!!!! אני לא הבנתי את זה..לא ראיתי כלום מעבר ל2 מטר שלידי....הציונים ירדו..הבגרויות בקנטים....והחברות התחלפו...מה שנקרא התאמתי את עצמי למציאות שאליה נכנסתי...התחברתי לבנות שיש להם חברים..אתם יודעים הרבה יותר כיף שיש לך חברות עם נושא דיבור משותף....עם כל השאר לא ממש היה לי מה לעשות..הרגשתי לא ברמה שלהם...הרגשתי שאנחנו חיים ב2 עולמות נפרדים..וזה היה נכון...הם חיו במציאות!!!!!!!!!במציאות האמיתית.....
ההלכה לא ממש הפריעה לנו,בפגישות שלנו הנחנו את העובדה שאנחנו דתיים בצד....לא שמרנו נגיעה....בקיצור פרצנו את כל הגבולות.............הרגשנו בעננים חשבנו שמצאנו את הנפש התאומה שלנו...שהו,מצאנו את הבעל שלנו שבדיוק עם האדם הזה,עם האישיות הזו אנחנו רוצים להמשיך ולבלות את שארית חיינו.....
ואז בגיל 17 וחצי ככה...אני הייתי בשמינית,כבר הרגשתי שמיציתי הכל,שדי נמאס לי מהקשר הזה,שחנוק לי בו.....היה לנו שיעור חברה שהתגלגל קשר נישואין וכל מיני כאלה...כולם דברו בכ"כ התלהבות ואני לחשבתי בלב "אתם לא בתוך זה אז קל לכן לדבר...בתור אחת שחיה את המציאות הזאת בערך...אני יודעת מה זה באמת"....אחרי השיעור החלטתי ללכת לדבר עם המורה...יותר נכון להטיח בה את כל ההאשמות שלי להגיד לה שהיא סתם מוליכה את כל הכיתה שולל...לדרך לא נכונה שהיא פשוט משקרת!!!!! כי זה לא כ"כ ורוד בחיים האמיתיים...
דברתי איתה....יותר נכון התפרצתי עליה,צעקתי התקוממתי.....הסברתי וסיפרתי לה את כל הסיפור.....היא לא היתה בשוק....אבל היא רק הסברה לי את הטעיות שעשיתי במשך שנתיים......"איך אנשים נשואים 30-40 שנה אם אחרי שנתיים אתה ממצה את עצמך?!אתה מרגיש שאתה חנוק?!איך?!"
היא דברה והסבירה וענתה על הכל!!!!!אני הבנתי....ופרצתי בבכי.....הבנתי שפספסתי שנתיים מהחיים שלי בשהייה עם אדם שאני לא באמת אוהבת....הרגשתי שעברתי על ההלכה בשביל כלום...הבנתי שהרסתי לעצמי לא רק את העבר ....אלא גם את העתיד.....שהנישואים שלי לא יראו אותו דבר....הבנתי שהקב"ה נתן לי כ"כ הרבה סיעתא דשמיא,כ"כ הרבה עזרה ואני התיחחסתי לזה כאל צל כבד שמעיק עליי.....ולא ראיתי שזה צל שבא להגן עליי לכסות אותי למנוע ממני לעשות טעויות שלפעמים הן בלתי הפיכות.....
אבל יותר מהכל הבנתי שאני רוצה להטהר!!!אני רוצה לחזור לעצמי...לדרך התורה....למציאות!!!!!!!!!
נפרדנו כל אחד לדרכו....אני הלכתי לעשות שירות במדרשה..רציתי ללמוד,לנקות את עצמי מכל השנים האחרונות.......
היה לי קשה אבל הפעם למדתי מטעיות הסתכלתי אל מעבר לאתגר...ראיתי איזה עולם מחכה לי אחרי שאני יתגבר על האתגר והוא היה המטרה שלי........והגעתי אליו.......היה קשה אבל חשוב וטוב!!!

לכן,אני קוראת לכולם לא לחזור על מה שאני עשיתי.....כל אחד אומר "אצלי זה אחרת" אבל יש כ"כ הרבה אנשים שאמרו את זה וזה לא היה ככה..........."לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" לא סתם אמר את זה החכם באדם.
אז אל תבזבזו את החיים שלכם תלמדו ממה שאני עברתי.......תחסכו מכם את ההקשר הה,החברות הזו כי אפשר בלעדיה....היא רק מזיקה,היא לא נותנת כלום....חוץ מהבנה שזה הדבר הכי לא נכון לעשות בגיל 16...ואת המסר הזה אפשר לקבל גם כאן בלי לעבור את כל הייסורים האלה......