סיפור אמיתי-
אימי, שתחיה, עובדת כמזכירת ניהול במוסד חסד גדול מאוד. מידי יום הם מחלקים כמויות עצומות של מזון לנזקקים בבתיהם, ובאירועים מיוחדים, כמו החגים, הם מחלקים חבילות מזון גדולות.
המנכ"ל של המוסד הנ"ל, כמו כל מנכ"ל של עמותה, מעוניין להגיע לתורמים ולפאר את הפעילות שהם עושים ולכן הוא פנה לכתב טלויזיה צעיר ומפורסם, כתב באחת הרשתות הגדולות בארץ ש"חייב לו משהו" וביקש ממנו לעשות כתבה מחמיאה על הפעילות ה(מאוד) מבורכת של העמותה. הכתב, אחרי מספר ימים, הסכים.
הוא ביקש ל"הכין את השטח" לקראת בואן של המצלמות, להראות משפחות מסכנות (כך במקור) שמקבלות את האוכל, להראות את הרכבים המחלקים ועוד... אמא שלי, שתחיה, היתה ממונה על ארגון המשפחות, ונסתה ליצור מגוון, משפחה אחת של שמונה נפשות ואבא מובטל, זקנה אחת שלא יכולה לקום מהכיסא, ועולים חדשים. הכתב הגיע, עם כל צוות השידור, ראה את רשימת המשפחות המוכנות והתפרץ בזעם- "אלו מסכנים? הוא שאל... בשביל החדשות אני צריך נרקומנים, מסוממים, משפחות של עשרות ילדים בלי בית...", הוא אמר לתדהמת הנוכחים, "זה לא נקרא מסכנים, ואני לא יכול להראות את זה בחדשות"... הוא קבע ללא היסוס.
אחרי טרחה מרובה נקבע יום צילומים נוסף, וכאן כבר התקשר הכתב יום קודם (כל הפרטים בסיפור אמיתיים) וביקש לברר- "את מבינה שכל האורזים, הנהגים והמתנדבים ביום הצילומים צריכים להיות בלי כיפה ובלי זקן?". "מה?", נדהמה אימא שלי, "כל המתנדבים שלי דתיים וחרדים, אין לנו אפילו מתנדב אחד לא דתי". לאחר ויכוח קצר נאלץ הכתב לשלוף משפט מחץ- "את לא מבינה, אם אני אביא כתבה על דתיים שמתנדבים, יגלגלו אותי מכל המדרגות של הטלויזיה" (סוף ציטוט מדוייק).
רק להשלמת הסיפור נאמר שאימי, שתחיה, חפשה נואשות כמה מתנדבים חילוניים, בעיקר בתיכון המקומי ולא הצליחה.
אז זהו, הפואנטה של הסיפור מבחינתי היא לא העובדה שדתיים מתנדבים וחילונים לא, אני יודע ומניח שבגופים אחרים גם חילונים מתנדבים ושישנם קרנות חסד רבים שמופעלים על ידי יהודים שלא חובשים כיפה. הפואנטה המרכזית היא התקשורת... העובדה שאותו כתב מפורסם (באמת מפורסם) לא יכול להסתפק ב"סתם" מסכנים או בזקנים שאינם יכולים לקום מהמקום מלמדת על חיפוש הדם של התקשורת, על טירוף המערכות שמכריח לגרות את חושיהם של הצופים בכל מחיר, על ידי נרקומים, חולים קשים ועוד... זה גם יכול ללמד אותנו מעט על האמת שבכל הפרסומים שאנו רואים. ההגזמה, הבלטת הרע, מציאת החריג מאוד ועוד, הם חלק מכל מה שאנו רואים בתקשורת.
כמובן שהנקודה המרכזית יותר היא השנאה לדת. בארגון דתי שמחלק מזון למסכנים- אי אפשר להראות מתנדבים דתיים. אמא שלי נאלצה לתזז ולמצוא חילוני שיתנדב כדי שחס וחלילה אזרחי ישראל לא יראו על המסך חרדי או דתי שעוסק בפעילות חיובית. גם הפשטות שבה הכתב היה מוכן להציג את הדברים והביטוי על הגלגול מכל המדרגות- מדהימים.
אני לא רוצה לפרט יותר מסקנות, כדי שלא ל"סגור" לאף אחד את המסקנות מהסיפור המדהים הזה, אבל זה כל כך חשוב שנבין עם מה אנחנו מתמודדים, עם רמות האנטי ועם ה"צביעה" של דתיים בתקשורת...
וכן... בפעם הבאה שאתם רואים "כתבה מזעזעת", תפעילו מיד את החיישנים, אולי זה לא היה, אולי זה אחרת וכנראה שכל מה שמתואר הרבה פחות חמור במציאות. ואם זו כתבה טובה, יכול להיות שהיה שם דתי שהעורך חתך... |
