אביב הגיע פסח בא

"שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא...".
תמיד תהיתי מתי השמחה הזו מתחילה - במקרר? בתנור?

הנקיונות לפסח - ריח האקונומיקה, זמזומו של שואב האבק, העבודה הקשה... כילדות, תמיד היינו מחברות שירים על "עבודת הפרך" שלנו במטבח... אח, קשה להיות יהודי(ה)! ובכל זאת, מי מאתנו לא נהנית לראות את הבית המצוחצח (לפחות, למשך מספר שעות...) בליל הסדר. הרצפה הבוהקת, הקירות המסויידים (אצל חלקנו), קשה כמעט להכיר את הבית!
טוב, הרגע הזה עוד ממנו והלאה. יש עוד דרך ארוכה לעבור...
בשלב הזה, אני תמיד מקנאת במספר מכרים, שבשבוע שלפני פסח מקפלים את החפצים ונוסעים לטיול משפחתי... לעולם לא אבין איך הם מספיקים! בכל מקרה, ברור שזהו הזמן האידיאלי ביותר לטיולים, שכן כאמור לעיל , "אביב הגיע"! הפרחים בשלל צבעים, ניחוח הדשא הטרי, זמזומם של הדבורים ושירת הציפורים - "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך ... הנצנים נראו, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב, יא-יב). גם בהלכה יש ביטוי ליופי הזה - ברכת האילנות. יוצאים לשדה, ומברכים על הראשוניות של הניצנים.
בעצם, לשתי התמונות דלעיל - נקיונות הבית ואביב הבריאה - שמאפיינות כל כך את חודש ניסן, יש יסוד אחד משותף - התחדשות.
"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא ... לחדשי השנה" (שמות יב, ב). "החודש הזה לכם ... - הוא כח התחדשות" (שפת אמת, החודש). כל ראש חודש מביא איתו הזדמנות ל"ראש חָדָש", להתחיל מחדש, עם כוחות חיים רעננים, וחודש ניסן הנו בבחינת "ראש חודש" של השנה כולה. "ראשון הוא לכם לחדשי השנה - לתת התחדשות בתוך השנה" (שפ"א, שם, תרסד).
לדעת ר' יהושע, העולם נברא בניסן (ראש השנה י, ב). כלומר, א' ניסן הוא יום ההולדת של אדם הראשון. בחודש ניסן אנו מקבלים כוחות משמיים להתחדש לגמרי, להפוך לבריאה חדשה, הרבה מעבר להשתנות ולהשתפרות הרגילים במהלך השנה כולה (עפ"י הרב גינזבורג, "אנכי והילדים").
היסוד הזה בא לידי הביטוי העוצמתי ביותר, בשיאו של החודש (כאשר הלבנה במילואה) - בפסח. "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד, לד), ופירשו חז"ל "כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח). חז"ל מדמים, אם כן, את יציאת מצרים להוצאת העגל ממעי אמו, ופסח הנו - יום ההולדת של עם ישראל. את הניסיון לשמור על הראשוניות של הרגעים הגדולים האלה, ניתן לראות במצה. צריך לאפות את המצה במהירות. עמידה במקום לאורך זמן - התיישנות - היא בבחינת חמץ, אשר לא יראה ולא ימצא במקומנו בפסח.
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים
אך כאמור לעיל, מניסן ומפסח אנו צריכות לקחת כוחות של התחדשות לכל השנה. חז"ל מנחים אותנו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים..." (דברים כו, טז וברש"י). שאיפתנו היא, ללמוד תורה בחיות חדשה בכל יום, לקיים מצוות בהתלהבות כל הזמן, לבל נחיה בבחינת "מצות אנשים מלומדה".
ר' נחמן מברסלב ראה ב"התחדשות" לא רק תוספת נחמדה לקיום המצוות (לבל נהיה כ'קופים' המחקים את עצמנו...), אלא אבן פינה לכל העבודה הרוחנית של האדם - "כל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשוב על תכליתו הנצחי, שהוא איך שהוא, יהיה בעיני עצמו בכל יום ויום כבריה חדשה ממש, כי באמת נעשה האדם כבריה חדשה בכל יום, שבשביל זה מברכין כל ברכות השחר..." ("לקוטי הלכות" לר' נתן מברסלב, הל' קריה"ת הל' ו). הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, והמחשבה הזו בכוחה לתת חיות חדשה עצומה לאדם. אל לנו לשקוע בעבר, אלא להבין כי היום אני יכול להיות משהו אחר לגמרי, ואינני כבול לדבר, כולל הדימוי העצמי של אתמול.
וממשיך ר' נתן "העיקר שיראה ליישב דעתו בכל יום שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם...". הכח להתחדש טמון בהתבוננות הפשוטה, שכל יום הוא כמרגלית חדשה, שיורדת רק פעם אחת לעולם לליטוש. המרגלית שעתה הגיעה אלי היא אצלי, ואף אחד - כולל אותי - לא עשה ולא יוכל לעשות את מה שאני מסוגל לעשות, היום.
שהן עתידות להתחדש כמותה
כולנו מחפשים את החידוש, ותעיד בנו האובססיביות בה אנו מאזינים לכל מהדורת חדשות, קוראים עיתונים, ואפילו מקבלים עדכונים מיידיים בפלאפון... אך אין כמו נשים, שתמיד מחפשות משהו חדש ללבוש, ומנסות לשמר את רעננות הנערות שלהם - בטיפולים קוסמטיים, ועוד ועוד. אומר הרבי מביאלא (בספרו "מבשר טוב - בזכות נשים צדקניות" ח"ב, עמ' רלט), שיש לכך שורש נשגב: "על כן חפצות ומשתדלות להראות צעירות - משום שבשורש הדבר, בצעירות מונח כח ההתחדשות, ועל ידן באה התחדשות בעולם...". לנו כנשים יש כוחות חיים והתחדשות מופלאים, והם באים לידי ביטוי בכל מחזורי החיים - הפיזיים והנפשיים...
מכאן גם מובן מדוע לנשים קשר מיוחד לראש חודש. מובא בטור (או"ח סי' תיז) שנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש, ובפרקי דר' אליעזר (פרק מב), שהנשים קיבלו את שמירת ראש חודש יותר מהאנשים, כשכר על שלא רצו לתת את נזמיהן לבעליהן בחטא העגל. השורש המשותף לראש חודש, עת מולד הלבנה, ולנשים הוא - ההתחדשות.
"זה לשון מורי ורבי: ואני אומר, על שם שלעתיד הנשים זקנות צדיקות יחזרו לנערותיהם כיוכבד, על שם תתחדש כנשר נעורייכי, ועל זה נתנו להן ראש חודש, זכר לדבר..." (הפרישה, ס"ק א). לנו הנשים המשימה להחזיר את כוח החיים לעולם, בבחינת יוכבד שילדה את משה, גואלם של ישראל, בגיל 130. חודש ניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל (מכילתא דר' ישמעאל בא), הוא הזמן שלנו - הנשים - שבזכותן נגאלו (סוטה יא, ב) ובזכותן עתידין להגאל (מדרש רות זוטא פרשה ד). לגאול את העולם מהשינה העמוקה בה הוא שקע בחורף, בגלות הארוכה...
"אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק" (שיר השירים ה, ב). קול הדוד דופק, חבל שנֵרדם דווקא בליל הסדר, גם אם אנו מותשות מן העבודה... הבה ננצל את הכוחות האדירים של ניסן, לא רק לחדש את פני הבית, אלא גם את פנים הבית. ואם אנו מרגישות שאנו "נרדמות בשמירה", אפשר להציץ דרך החלון, לשאוף אויר אביב צח ולהתעורר. ואם גם זה לא מספיק, אפשר להתבונן קצת בילדים שמסתובבים בין החדרים הנקיים עם עוגת שוקולד - לספוג קצת מהרעננות הבלתי-נדלית שלהם, ולהתחדש.