פגיעות וחוסן אישי בעבודה חינוכית

א. לאיש החינוך, כאיש מקצוע, ישנם כלי עבודה "מקצועיים" רבים, כאשר הייחודי והאיכותי שבהם, הוא – עצם אישיותו.
לעיתים אישיות איש החינוך מפעילה כלים חיצוניים לו בעבודתו, ולעיתים, אישיות איש החינוך מפעילה את עצמה ככלי חיצוני ופנימי גם יחד.
מצב זה הינו סתירה מובנית, הן מבחינה לוגית, ואף מבחנה יישומית, ועם זאת, סתירה זו היא הסיכוי היחידי של "עבודה עם אנשים" להיות משמעותית.

ב. אם נתבונן בעבודת איש מקצוע תוך כדי שימוש בכלי מקצוע, נמצא ייעודים שונים לשימוש בכלי מקצוע, נתמקד בשלושה ייעודים:
• הגנה על איש המקצוע.
ההגנה יכולה להיות הגנה מפגיעה פיזית (לדוגמה, משקפי מגן), הגנה מפגיעה מוסרית (לדוגמה, כללי אתיקה) הגנה מפגיעה מערכתית (לדוגמה, נהלי עבודה היררכיים קבועים), והגנה מעוד פגיעות שונות ומשונות. ניתן לומר שכלי עבודה מסוג זה מתפתחים פעמים רבות לאחר שמתגלה הפגיעה...
בנוסף, ישנם כלים לביצוע עבודה, שאם היתה מבוצעת ללא כלי המקצוע, איש המקצוע היה נפגע, הן פיזית (לדוגמה, חפירה באת או על ידי דחפור, במקום חפירה בידיים) והן נפשית (לדוגמה, חישובים של מספרים אסטרונומיים, שהם בלתי אפשריים למוח האנושי)
• דיוק.
פעמים רבות, איש המקצוע יעדיף את השימוש בכלי המקצוע, במקום העבודה בלעדיו, כיוון שהשימוש בכלי הוא מדוייק לאין ערוך, מעבודה בלעדיו (לדוגמה, הדפסת כמה עותקים של מכתב אחיד ורשמי במדפסת, בהנחה שאין בו טעויות, מול כתיבה בכתב יד, או ירי מתוך התבוננות בכוונת).
• עוצמה.
כלי העבודה נותן בידי איש המקצוע עוצמה, שבלעדיו, לא היתה לו. ישנה עוצמה פיזית (לדוגמה, נסיעה ברכב מול הליכה ברגל, או שימוש במנוף) ואף עוצמה מופשטת (לדוגמה, תוכנת חישוב נתונים, שימוש ברמקול, או תוכנה לשליחת מייל קבוצתי).
כאשר מתקיים מצב סותר ועם זאת אלמנטרי, של שימוש באישיות ככלי מקצועי, איש המקצוע המפעיל, ייאלץ באופן טבעי (גם אם כלל לא "חיפש" זאת...) להתמודד, כתוצאה ממורכבות זו, ובהתייחס לשלושת הייעודים שהוזכרו לעיל, עם:
פגיעה אישית (כיוון שכלי המקצוע אמור להגן על האישיות),
חוסר דיוק (החטאה, ולכן ניתן לומר – חטא) (כיוון שחלק מייעוד הכלי, הוא לפעול באופן מדוייק יותר מהאישיות)
ואף עם חולשה (כיוון שלכאורה תחסר לו עוצמת הכלי, כמעצימה את האישיות).
כעת נעסוק במורכבות הראשונה, הפגיעה האישית.

(אין הדברים שלהלן בבחינת "מתכון מנצח" או איזה עיקרון "חד פעמי" , אלא כיווני חשיבה ותודעה, כשעיקרם היחיד הוא במציאתם תוך שגרת חיים פשוטה)

ג. כאשר איש מקצוע, ש"עובד עם אנשים", משתמש באישיותו ככלי מקצועי, עולה בפניו שאלת החשיפה, כמה לחשוף, איך לחשוף, ומתי, וזו סוגיא שלמה בפני עצמה.
כאן לא ידובר בשאלת החשיפה, ואף השימוש יהיה במונח "שיתוף", שאינו בהכרח חשיפה, שכן חשיפה במלא מובן המילה, אינה תמיד טובה.
נתמקד במקצוע החינוך.
שימוש באישיות ככלי מקצועי, תוך כדי שיתוף, מביא להתמודדות עם פגיעה אישית מצד התלמידים, ואף מצד הקולגות, העמיתים לעבודה.
רבות מהפגיעות אינן נגרמות בכוונה תחילה, וחלקן הלא מבוטל נגרמות ממפגש פשוט בין אנשים, שמביא פעמים רבות לפגיעה אישית של הנפגשים.
נוספים על כך מקרים של "התנגשויות" בינאישיות, מסוגים שונים, מהתנגשויות משמעתיות עד להתנגשויות ערכיות, ואף נוסיף אינטראקציות שהן עמוסות רגשית, כמו מפגש עם תלמיד בעל התמודדויות אישיות, נפשיות או רגשיות.
ולכן, כאשר האישיות הינה כלי מרכזי בתהליך החינוכי, עולה כי איש חינוך המשתמש באישיותו באופן עיקרי, נמצא ב"שגרת פגיעות אישית" בעלת עוצמות שונות, בהתאם למרחב החינוכי בו הוא עובד.
ניתן לומר שבמקרה זה, עבודת איש החינוך "עוברת דרכו", או כמאמר הביטוי, הוא "לוקח ללב".
"שגרת פגיעות אישית" זו אינה מתבטאת בהכרח ב"היתקלויות" עקובות מדם עם תלמידים המתבטאות דווקא בכעס.
היא יכולה להתבטא גם בהרגשת תסכול, עומס נפשי, חוסר ביטחון, רגשי אשם קשים, כאב לב, עצב, עייפות מוגזמת, ייאוש (למרות שזו מילה גסה לכאורה במקצוע החינוך) וקהיון.
תוצאה אלמנטרית אפשרית של מצבים אלה יכולה להיות, ביטול השימוש באישיות ככלי מקצועי עיקרי, כיוון ששימוש זה בעיקר פוגע בה, ויכולה להיווצר תחושה שהשימוש באישיות לא באמת מקדם את העבודה החינוכית.

ד. כאשר איש החינוך מנסה בינו לבין עצמו להתמודד עם "שגרת פגיעות אישית" זו, טוב יעשה אם ראשית כל יקבל מצב זה, של "שגרת פגיעות אישית" כרלוונטי וטבעי לעבודתו.
לא, אין מדובר בעצה מזוכיסטית במיוחד.
עצה מסוג זה נותן הראי"ה קוק , לאדם המעוניין להתקדם בעבודת הנפש. עליו לקבל את מרירות התהליך. לאחר שיקבלה, בהחלט ייתכן שהמרירות תומתק דווקא, או תהיה מרה פחות.
ולא, גם אין מדובר בעצה שלא מכבדת את איש החינוך.
קבלת מצב זה כרלוונטי וטבעי אינה הצדקתו (במקרים השליליים).
ראשית כיוון שחלק ניכר מהפגיעות אינה קשורה דווקא לחוצפה ולחוסר כבוד, אלא לשגרת החיים של אנשים עם אנשים. וכאשר חוצפה וחוסר כבוד קיימים, קבלה זו נותנת להם מקום שהוא אולי יותר נכון דווקא, אך ממקום של יציבות וכח (על כך יורחב בהמשך), ויכולה להביא דווקא לכבוד רב יותר.
קבלת מצב "שגרת פגיעות אישית", מגיעה מתובנה שבמפגש אישי ישנה פעמים רבות פגיעה, במובנה הפשוט, של מגע נפשי.
אחת ממשמעויות השורש "פ.ג.ע." היא פגישה. פעמים רבות, חלק מהמגע מלווה בכאב, אותו יש לדעת להכיל, להכיר, ואף להבין.


חלק ראשון של מאמר זה, המשך יבוא.