הפינה לעקרת הבית המתחילה

האנושות התמודדה כבר עם הרבה חידות ואתגרים בהצלחה, חידה אחת נותרה עלומה עד עצם היום הזה – איך אמורה להגיב המארחת על מחמאה לבישוליה. תסביכים פסיכולגיים חברו יחדיו עם תורות חיים עמוקות ויצרו מגוון רחב של תגובות, להלן מדגם מייצג של תגובות למשפט "יצא לך ממש טעים הפשטידה הזו"  :

1. 'זה שום דבר, מכניסים לתנור וזהו' – רוצה לומר "אתה לא מדמיין לעצמך שזה שהתבשיל טעים מעיד חס וחלילה על סוג של כישרון שיש לי לנושא. כל דביל היה יכול לעשות את זה". סביר להניח שגם אם  תשאל את אותה מארחת על כישורים נוספים שלה, תקבל תשובה בסגנון דומה  '100 במבחן, שטויות, בסה"כ למדתי מבחנים של שנים קודמות" וכדו'.
2. 'כנראה היית רעב' – מקרה קיצוני חמור ביותר של 1. לא מוכנה לקבל את זה שהבישול שלה היה טעים אפי' בגלל שהמתכון היה פשוט מאחר שהאוכל בכלל לא טעים ובמצב נורמלי, אם לא היית רעב,  כבר מזמן היית מקיא הכל ישר על השולחן. נראה לך שאני מסוגלת למלא הוראות פשוטות של מתכון, להכניס לתנור וזה ייצא?! כנראה אתה באמת לא מכיר אותי!!!
3. 'את/ה רוצה שאני אתן לך את המתכון' –גישה אריסטוטאלית ידועה– המוקד הוא באובייקט ולא בסובייקט. "הפשטידה טעימה" זה העיקר – אם כן מדוע לבלבל לי את המוח לגבי איך שאני מבשלת, הרי אז נפספס את העיקר = הפשטידה.
4. 'לבריאות חמודי' – לאמור : המוקד כאן הוא לא אני ולא איכות הבישולים שלי, אלא אתה והנאתך. אם נהנית מהבישולים שלי בסה"כ הייתי כלי של הקב"ה כדי לשמח אותך בעולם. אם אני מוחמאת ? מה החשיבות של רגשותיי אל מול ההנאה שלך מהאוכל ?! (ה"חמודי" זה בגלל שזה ציטוט של אימא שלי )
5. 'חסר קצת מלח, לא ?' – הם רק מנומסים כלפיי. אני יודעת שאכלתי אותה. יצא על הפנים. מה אני אעשה ?! אהה , גדול, אני אזרוק את האשמה על המלח.
6. ורק הסבתא הפולניה שלי אומרת – "הקציצות האלה באמת יצאו לי משהו משהו".