מוצרי חלב- כשרות הלכה למעשה

מוצרי החלב נחלקים לשלוש חטיבות:
• חלב
• חמאה
• גבינה

• החלב
הכלל היסודי הוא, שכל דבר היוצא מן הטמא - טמא, וכל היוצא מן הטהור - טהור. לכן, חלב מותר בשתיה ובאכילה, רק כאשר הוא נחלב מבהמה טהורה.
לפני כ- 2,000 שנה, בזמן הבית השני, גזרו חז"ל, שכל חלב שנחלב ע"י גוי אסור בשימוש, אלא אם היתה עליו השגחה בזמן החליבה, הואיל ואנו חוששים שמא הגוי הוסיף חלב מבהמה לא כשרה. במידה והיתה השגחה בשעת החליבה, החלב מוגדר כ"חלב ישראל", גם כאשר הבהמה של הגוי והוא זה שחלב אותה.
יש פוסקים שהתירו בשני מצבים שימוש בחלב גוי, גם כאשר לא היתה השגחה בשעת החליבה:
כאשר באותו מקום לא נהוג כלל לחלוב בהמות טמאות (דעת רדב"ז, פר"ח ועוד פוסקים אחרונים), או כשיש פיקוח ממשלתי שהחלב הנמכר הוא חלב פרה בלבד, כך שלא כדאי לערב חלב טמאה עם חלב הטהורה, שהרי אם ייתפס הגוי כשהוא מערב חלב מבהמה אחרת, הממשלה תקנוס אותו ואת החברה המשווקת, ואף יתכן שישלל רשיונם לייצר חלב (דעת הרב משה פיינשטיין).
שיטה זו לא התקבלה להלכה ע"י פוסקי זמננו בארץ ישראל, ולכן, אין בארץ שימוש בהיתר זה אפילו ברמת כשרות רגילה. יתרה מזאת, הרבנות הראשית לישראל אינה מעניקה את "אישור הרבנות הראשית" על מוצרי חו"ל המכילים חלב גוי.
אמנם, יתכן שמסתובבים מוצרים כאלו בקיוסקים בארץ או בידי אנשים פרטיים שקנו מהם בחו"ל או בדיוטיפרי, אך על האריזה לא יופיע אישור הרבנות הראשית, אלא רק ציון כשרות מחו"ל, כגון: ou וכדומה.

אבקת חלב
אבקת חלב, כשמה כן היא- חלב מיובש. לגבי נושא זה התייחסות הפוסקים שונה. יש יותר פוסקים המתירים אבקת חלב גוי מאשר אלו המתירים חלב גוי ממש. הסברא העיקרית של המתירים היא, שעל אבקת חלב לא גזרו חז"ל, הואיל ואבקת חלב היא המצאה של הדור האחרון ולא היתה בזמן הגזרה.
מאידך, הפוסקים האוסרים סוברים, שאבקת חלב היא, בעצם, חלב מיובש, וכיוון שהחלב נאסר מיד בזמן החליבה עצמה, לא ניתן להתירו ע"י יבוש.
(יש ביחס לאבקת חלב סרות נוספות לכאן ולכאן, אך אלו הן הסברות העיקריות).
למעשה, משתמשים באבקת חלב גוי רק ביצור מוצרים ברמת כשרות רגילה, ואילו ברמת כשרות מהדרין, המוצרים מכילים אך ורק אבקת חלב ישראל.
גם לסברת הרבנים המתירים, קשה להתיר את הדבר כיום, מאחר שנודע כי לעיתים במפעלים בחו"ל מערבים באבקת החלב חומרים נוספים מסיבות שונות (למשל, כדי להאריך את חיי המדף של המוצר או לצורך העשרת האבקה) ולאחרונה התגלה כי יש מקומות שערבו באבקה שומן מן החי או חומרים משמרים העשוים מדם של בהמות.

• חמאה
החמאה המסורתית נעשית בצורה אחידה בכל העולם. לאחר החליבה מניחים את החלב לעמוד זמן מה בטמפרטורה מסוימת, עד שהשמנת נפרדת ועולה מתוך החלב. בשלב זה, קולטים את השמנת הצפה על גבי החלב ומנערים אותה עד שהיא נהפכת לחמאה.
חז"ל לא גזרו על חמאת גויים, ובאופן עקרוני היא מותרת. הסיבה לכך היא מדעית-טבעית: מחלב של בהמה טמאה לא ניתן לעשות חמאה או גבינה. חלב בהמה טמאה לא מתגבן, והחמאה יכולה להיעשות אך ורק מחלב בהמה כשרה, ולכן לא גזרו על חמאת גויים.
אולם, לא בכל העולם היהודי נהגו לאכול חמאת גויים,הואיל ויש מקומות שהיה ידוע שלגויים יש דרכים לערב בחמאה דברים אסורים (כגון: חֵלב או חלב לא כשר) על ידי תחבולות שונות ומשונות.
היום, בגלל שכלול טכנולוגיות המזון, המצב מסובך הרבה יותר, ואפשר לראות שכמעט כל אריזת חמאה מחו"ל, מכילה הרבה יותר מאשר שמנת בלבד. בשל כך, יש לצרוך חמאה אך ורק בהכשר מוכר, אלא אם בני המקום היהודים יודעים בוודאות שלא מערבים בחמאה חומרים אחרים פרט לשמנת.
ההבדל בין רמת המהדרין לבין רמת הכשרות הרגילה בחמאה המיוצרת בארץ - הוא רק ביחס לחלב שנחלב בשבת בפיקוח שהוא חלב מהדרין או חלב שנחלב בשבת ללא פיקוח הלכתי.

• גבינה
לאור מה שכתבנו לעיל בעניין חמאה, נראה, לכאורה, שאין בעיה בגבינה קשה (גבינה צהובה) של גויים, משום שחלב טמא לא מתגבן, ואם חז"ל לא גזרו על חמאה שהיא גיבון קל, על אחד כמה וכמה שגבינה צריכה להיות מותרת, שהרי היא נעשית על ידי גיבון חזק הרבה יותר.
למעשה, חז"ל גזרו על כל גבינות גויים איסור מוחלט, אך מטעם אחר לגמרי. הגיבון של החמאה הוא גיבון טבעי, הנעשה ללא מעורבות של חומרים חיצוניים (לוקחים את השמנת שצפה על גבי החלב ומנערים אותה עד שהיא מתקשה). לעומת זאת, תהליך גיבון הגבינה נעשה על ידי הוספת חומר חיצוני, אנזים, הנמצא בתוך קיבה (או בעור שלה) של בהמה יונקת, כמו עגל, טלה או גדי. החומר הזה נלקח אחרי שממיתים את הבהמה, ובהמה שלא נשחטה דינה כנבלה. חתיכת העור משמשת כ"מעמיד" של הגבינה, ואין לה דין של ביטול אפילו באלף (בשונה מתערובת בשר וחלב שיש בה ביטול ב-60), ובשל כך, כל גבינות גויים נאסרו.

חומרי גלם נוספים
יש קשת רחבה של "חומרי עזר" שדינם כגבינות גויים, ומשתמשים בהם בתעשיית מוצרי החלב
על פי פסקים מקילים של חלק מהפוסקים. מוצרים אלו לא נושאים ציון של "כשר למהדרין", וראוי להימנע מלהשתמש בהם. חומרים אלו יופיעו כ:
אנזימים • מרכיבי חלב • מוצקי חלב • חלבון מי גבינה • אבקות חלבוני חלב • קאזינטים • LGG
כמובן שקיים גם ייצור כשר למהדרין של רוב החומרים הללו, ויתכן שנמצא מוצר כשר למהדרין המכיל במרכיביו את החומרים הנ"ל. בשל כך, חשוב מאוד לבדוק לפני הרכישה או האכילה את הכשרות המופיעה על מוצר הגבינה, הואיל וישנן מספר חברות המייצרות מוצרי חלב, ולא לכולן יש מחלקת מהדרין. חברת "תנובה" מפרסמת באתר האינטרנט שלה רשימות של מוצרי מהדרין שהיא מייצרת וכן את רשימת מוצרי החלב הנושאים כשרות רגילה.
מידע מפורט אפשר למצוא בדפי אתר האינטרנט של חברת "תנובה":
מהדרין- http://www.kashrut-tnuva.co.il/


מוצרי בריאות חלביים
יש מוצרים העשירים בחיידק ה- LGG או BIO, ויש רופאים הממליצים לאנשים מסוימים לאכול את המוצרים הללו בצורה קבועה מטעמי בריאות.
כיום, ניתן להשיג מוצרים עם LGG בכשרות מהודרת, וכן מוצרי BIO למהדרין.

מוצרי חלב נוספים
יתכנו סיבות נוספות להבדל שבין כשרות רגילה במוצרי חלב לביו כשרות מהדרין.
למשל: שימוש בחומרים נוספים, כמו: ג'לטין במעדנים, ירקות עלים (כמו שמיר, עירית ועשבי טיבול) בגבינות, או פירות בתעשיית המעדנים (לעיתים פירות מהיתר מכירה). לעיתים, השימוש בחומרים הללו יגרום לכך שמוצרי חלב אלו לא ישאו ציון כשרות מהדרין אלא ישווקו ברמת כשרות רגילה.

מוצרי חלב המיובאים מחו"ל
כבר הזכרנו לעיל, שכל מוצר המיובא לארץ צריך אישור של הרבנות הראשית לישראל. הרבנות לא מאשרת מוצרי חלב המכילים חלב גוי ניגר (אף שיש חלק מהפוסקים בחו"ל שהתירו להשתמש בו), כגון: שוקולד וחטיפים. אולם, הרבנות הראשית מאשרת ייבוא של מוצרי חלב המכילים אבקת חלב גוי, רכיבי חלב גוי, חלבוני חלב גוי, ג'לטין ועוד מרכיבי חלב שאינם ברמת כשרות מהדרין. לפי הנחיות מחלקת הייבוא של הרבנות הראשית, חומרים אלו צריכים להיות מצוינים ברשימת הרכיבים של המוצר, ויש לעיין היטב ברכיבי מוצרי הייבוא.