ראשימאמריםחגים וזמנים

טו בשבט הוא בעיקרו חג חקלאי, האם יש לו משמעות בימינו? האם אנחנו יכולים לתת לו משמעות חינוכית בכיתה "בורגנית" מודרנית... מסרים חינוכיים מחג האילנות.

מה עניינו של יום ט"ו בשבט? אילו ערכים או מסרים חינוכיים ראוי להציב בפני תלמידינו ביום זה? ט"ו בשבט נתפס בימינו כ"חג הנטיעות", אך לאמתו של דבר נטיעות בט"ו בשבט הונהגו רק בראשית ימי הציונות, ואכילת פירות ביום זה הונהגה רק בימי הביניים. משמעותו המקורית של יום ט"ו בשבט היא הלכתית: הוא התאריך הקובע את מעמדם של פירות לעניינים שונים הקשורים במצוות התלויות בארץ. לפיכך ראוי להקדיש את היום הזה לעיסוק במצוות התלויות בארץ ולעיון בתוכנן. דווקא בדור שבו אדמת הארץ נחשבת על ידי רבים כ"נדל"ן" המיועד למכירה למען רווחים כספיים, כדאי לחנך את תלמידינו להבנה שעבודת האדמה בארץ ישראל היא בעלת ערך סגולי ולא רק פונקציונאלי (ראו למשל: תנחומא קדושים ח, ויקרא רבה כה, ג). דא עקא, לא כל חקלאי מעבד את אדמתו מתוך מודעות ערכית. חקלאים רבים מוצאים באדמתם מקור פרנסה בלבד, ואז אורבות לפתחם סכנות רוחניות, שאותן היטיב לתאר רש"ר הירש בפירושו לתורה: החקלאות דורשת את כל כוחותיו הגופניים של האדם [...] עליו להקדיש את כל חייו לקיומו הגופני [...] בזעת אפיו הוא הרווה את אדמתו וזו נעשית לו לערך עליון [...] האיכר הוא עבד לשדהו ואדמתו מושכתו אליה. משנתן את צווארו בעול רדיפת הקניין, גם רוחו נעשית כפופה. אפשר להשפיע עליו על ידי שאיפתו לרכוש. דבר זה מביא לידי עבדות, ואדם משתעבד לחברו. זאת ועוד: בנקל יבוא לידי הערצת כוחות הטבע שבהשפעתם תלוי שגשוג שדהו. האמונה בה' ובמעלת האדם אבדה לראשונה אצל עמים חקלאיים; שם התפתחו לראשונה עבדות ואלילות (רש"ר הירש על בראשית ד, א–ב). מדברי רש"ר הירש עולה כי בשני תחומים מהווה עבודת האדמה סיכון לרוחו של האדם: ראשית, בתחום האמוני – עבודת האדמה מביאה את האיכר להשתעבדות לטבע העולם ולהערכה מופרזת בכוחות עצמו. שנית, בתחום המוסרי – עבודת האדמה מביאה לרדיפה אחר רכוש, וכשהאדם מסונוור מכך הוא רואה את הישגיותו כדבר היחיד בחייו, ולשם כך הוא מוכן לשעבד אחרים. כיצד אפוא יימלט החקלאי מסכנות רוחניות אלו, הטמונות בעיסוק שבחר לו? מסביר הרש"ר הירש שלשם כך נועדו המצוות התלויות בארץ: אך התורה הקדימה רפואה לסכנות הכרוכות בחקלאות, והתקינה תקנות כנגד האלהת הרכוש. השבת והשמיטה מעידות לעד, כי לה' הארץ, והאדם הוא עבדו. חוקי החקלאות, כדוגמת כלאיים וערלה מחד, ולקט שכחה ופאה מאידך, מזכירים לאדם את מציאות ה', ומזהירים על אחווה ורעות. כך פותרת התורה את הבעיה הרוחנית של החקלאות; כך היא מקימה מדינה של חקלאים עובדי ה', שכולם חברים באחווה ושוויון. נמצא אפוא שהמצוות התלויות בארץ נועדו לאפשר את עבודת החקלאות החשובה תוך "חיסון" החקלאי הישראלי מפני הסכנות הרוחניות הטמונות בה. החקלאי נדרש למצוות אלו על כל צעד ותלם, והוא אף מוכן לשמוט את אדמתו כשיצטווה לכך. בכך באה לידי ביטוי כפיפותו המוחלטת לדבר ה', בניגוד לסבור שכוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. החקלאי הישראלי נדרש לנתינה מתמדת מהונו לעניים, לכוהנים וללויים, ובכך הוא מתחנך להתחשבות מתמדת בזולת גם על חשבון צבירת הונו. פעם בשבע שנים נדרש החקלאי להפסיק את עבודתו ולהקדיש מזמנו לחיי הרוח שלו. כל המצוות התלויות בארץ יוצרות חקלאי ערכי שהוא איש מעלה; איש אמונה בעל ערכים חברתיים מפותחים, המחובר לאדמת הקודש כחלק מעבודת ה' שלו. ומן האידיאל אל המציאות. הרב קוק, שדיבר על "ההוד וההדר והפאר המיוחד שיש במצוות התלויות בארץ" (אורות עמ' נז) ועל "אושרן הנפלא" (הקדמה למשפט כהן), הצטער צער רב על דרך הקיום של מצוות אלו בארץ בימינו בהיעדר מקדש: "מצומקים נראים לנו עתה הדברים" (אורות שם). ומה המצב כיום? מעטים הם החקלאים בחברה הישראלית. רוב החברה עוסקת במקצועות אחרים, והתוצרת החקלאית מגיעה אלינו עם חותמת "ללא חשש טבל, ערלה ושביעית", "הופרשו תרו"מ כדין" וכדומה. ב"ה אנו זוכים לאכול תוצרת כשרה למהדרין, אולם אנו מפסידים את הזכות לקיים את המצוות הללו בפועל, וכך אנו רחוקים מהמצוות הללו וממילא מהמסרים החינוכיים שבהן, והן נותרו נחלתם של מספר חקלאים ומשגיחי כשרות בודדים. אך מעבר להפסד של הערכים הגלומים באותן מצוות, חוסר המודעות אליהן עלול גם לגרום לכך שכאשר נידרש לקיים אותן לא נדע לעשות זאת. לדוגמה: שכן מביא לביתך פירות שגדלו בעץ בגינתו. האם בן החינוך הדתי יודע להפריש תרומות ומעשרות? האם ידע אל נכון לברר עם השכן שאין חשש ערלה בפירות הללו? את החוסר הזה בקשר אל המצוות התלויות בארץ, הן במובן ההלכתי הן במובן המחשבתי-חינוכי, ראוי להשתדל למלא בט"ו בשבט.

הגדרות חינוכיות- א. כיצד נחנך את תלמידינו שאינם עוסקים בחקלאות להיות מודעים יותר לערכה התורני של החקלאות? כיצד נחנכם לקיומן של המצוות התלויות בארץ למעשה (לדוגמה: הבאת פירות טבל לכיתה והפרשה מהם, עיבוד שטח מסוים בחצר בית הספר לגינת ירק וכדומה)? ב. הרש"ר הירש דיבר על הסכנות הרוחניות האורבות לפתחו של החקלאי. בימינו, מעטים עוסקים בעבודת האדמה וחלק גדול מאוכלוסיית העולם עוסקת בתעשייה. האם לדעתכם העיסוק בתעשייה כרוך ביותר או בפחות סיכונים רוחניים מאשר העיסוק בעבודת האדמה? ג. המצוות התלויות בארץ מבטאות ערכים של אמונה (שמיטה ויובל), של לימוד תורה (שמיטה ומעשר שני), של נתינה לזולת (פאה, מעשר עני), של חיזוק אנשי הרוח (תרומה וחלה) ועוד. איך הייתם ממליצים לאדם שאינו חקלאי (עובד היי-טק, עורך דין, מורה או כל מקצוע חופשי אחר) להתנהל כך שיביא לידי ביטוי את הערכים הללו במסגרת חייו? ד. האם לדעתכם תלמיד בית ספר יכול אף הוא לקבוע לעצמו בלו"ז היומי שלו מעין "מצוות" שיבטאו את הערכים הללו?

כתבות נוספות

סטרס וחרדה והטיפול הנטורופתי

עמלקים, בימים ההם בזמן הזה

שילוח מתוך האלימות והשעבוד הפנימי

ספר חדש- נגד הזרם

אניה עם מעקה

תתקרב לגאולה, אבל לא יותר מידי