"אם לא שמעו יראו"- לפרשת וארא

השבוע אני מבקש להתייחס אל המצב של בני ישראל רגע לפני התחלת המכות, אחרי שהשם דיבר עם משה שיאמר להם שזהו זה... הוא שמע את נאקתם, הוא גואל אותם עם ארבע לשונות של גאולה והוא ייקח אותם לעם ויביא אותם לארץ מובטחת. הכול מושלם "וידבר משה כן", מדקלם את הדברים... ואופס, זה לא נכנס "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
השם קורא למשה ואומר לו ששיעור פרונטאלי לא יתקבל, הם חסרי ריכוז. בוא נלמד אותם אמונה בדרך מוחשית ובלתי פורמאלית. ותדע שזה לא חסרון בם הם תלמידים טובים ממשפחות טובות: "אלה ראשי בית אבותם בני ראובן....." ו... ההצגה מתחילה בום טרח: דם ,צפרדע, כינים, חיות רעות, מגפה, גרדת, בומבות ועוד בשבוע הבאה. "זו לא קוסמות", אומרים הילדים כשהקוסם כשמגלה את הטריקים שלו גם אנחנו יכולים להיות קוסם אבל פה גם כשהשם מגלה את הסודות שלו אי אפשר לחקות אותו.
שלא נשכח ההצגה מיעודת גם לפרעה ועמו ללמד אותם מי השם שישמע בקולו ומי הם בניו ולסגור כמה חשבונות על טיפול יותר מרשלני בהם ובכלל על כפיות טובה על הברכה שהביא יוסף (הצלה מרעב והשבחת האוצר), יעקב(העלאת מפלס הנילוס) ובני ישראל בכלל (הרבה עבודת כפיים). זו כמובן הוראה לכל מי שעוסק בחינוך גם אם יש תוכנית לימודים וצריך להספיק את החומר תחוש את המצב, ולא בכל מצב הצורה שבה לימדת אתמול מתאימה להיום ושהחניך יתחנך היא מטרת-על זאת אומרת שיגדל כאדם שיאהב ללמוד מרצונו. ומכאן השאלה איך עושים את זה? התשובה היא שבלתי אפשרי להכריח מי שהוא לעשות כלום גם לא על ידי שוחד, הוא יעשה משהו בגלל שהוא בוחר לעשות ולכל היותר נדמה לך שהכרחת אותו אבל האמת היא שיותר השתלם לו לעשות מה שרצית כרגע אבל לכשיגדל הוא יצפצף עליך ועל ה"חומר" שלך. לכל אדם גם לילד יש צרכים פסיכולוגיים מובנים (קיום, אהבה והשתייכות, יכולת ומסוגלות, חירות, שחוק והנאה) ואם הוא יחווה אותם תוך חווית הלמידה הוא ילמד ועוד איך. כפי שבמגרש ספורט או אומנות להנאתו הוא נותן את עצמו עד הסוף.
מה עם הגבולות? זה גם חלק מהצורך של קיום שהן מעניקות לו בטחון. ומי שאומר גבולות ובטחון אינו אומר קיבעון מחשבתי ורגשי שזה אולי יכול לתת הרגשה מדומה של בטחון למורה בלבד. ה"איך" המפורט זה נושא להרצאות למורים ומנהלי בתי ספר על השיטה של ויליאם גלאסר וה"בתי ספר האיכותיים" שבארצות הברית המוצלחים ביותר גם עם אוכלוסיות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית או לייעוץ פרטני למורה הרוצה לשפר את התוצאות של המאמץ הכביר שבין כה נדרש(ת) לעשות. עניין נוסף מהפרספקטיבה של בני ישראל שמרוב עבודתם הקשה לא היו פנויים לשמוע את דברי השם דרך נביאו לראות איך ההתמודדות שלהם קשורה לתוכנית על שמגיעה למימושה. כל אחד מאיתנו יכול לראות את עצמו טורח רבות ונכנס למצבים לחוצים מאד ולפעמים באופן רצוף בחינוך ילדינו, תלמידינו ולהשגת פרנסה ועוד ולא תמיד מרגישים מחוברים באמת למטרה או לעצמנו. אולי העצה היא מה שרבי נחמן קורא בסיפורים שלו בנוגע לגיבור (זה אנחנו) במצבים מאתגרים "יישב את עצמו" לקחת פרק זמן לעצמך לבדוק מה "האני מאמין" שלך? האם יש לך כזה, האם הוא מעודכן ורלבנטי היום? האם ממנו יש לך מטרות לטווח ארוך וקצר ואיך לפעול ולמדוד וכך בכל התחומים של החיים.ולהתרומם כך משדה הקרב באופן יזום וקבוע. ולא כבני ישראל לפני מתן תורה יש לנו את התורה וכמו שכל יום השם בורא עולם חדש "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" וגם "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". אבל אני צריך להטות אוזן כדי לקבל את עזרתו וזה על ידי לימוד התורה ש ה' נותן גם כן מחדש כל יום כפי שאנו מברכים בתחילת היום בסוף ברכות התורה: ברוך אתה השם נותן התורה ( בהווה ). פשוט ללמוד תורה כל יום לעצמך אפילו מעט, במקום שלבך חפץ: "לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ" אולי הכוונה במילה לעולם כל יום. יש מה ללמוד מהתקנות של האדמו"ר מגור למלמדים שיחגרו אבנט רחב , שלא יישאו ניידים, ושעשר דקות לפני התחלת הלימודים יהיו בכיתה וילמדו תורה לעצמם ועשר דקות אחרי הלימודים יישארו בכיתה ויעשו כנ"ל, שהתועלת היא גם לעצמם וגם לתלמידיהם. כוונתי היא על העיקרון שבדבר.

א-לעזר שנקר מרצה ויועץ מוסמך גם ע"י מכון גלאסר שבאה"ב 054-84-54-205 אפשרות לשיחות גם בטלפון וסקייפ מכל העולם גם באנגלית וצרפתית. [email protected]