תן כתף

חייהם של המבוגרים אינם קלים בימים אלו. המשבר הכלכלי הפוקד את המדינה משפיע באופן ישיר או בעקיפין על כל אזרחי המדינה. יש מי שנאלץ להוריד את רמת החיים שלו ושל משפחתו, יש מי שחושש לאבד בִּין לילה את מקום עבודתו, ויש מי שנאלץ להסתפק בדמי אבטלה. גם המתח הבטחוני מכביד על אורח חייהם של אזרחים רבים. הלב מלא דאגות מהמצב בהווה ומלא חששות מפני המחר. נכון, אנחנו מלאי בטחון בה' שעם ישראל יתגבר על כל הקשיים ויצא מהם מחוזק, מאמינים אנו שאור הגאולה זורח מתחת לכל המשברים הבטחוניים והכלכליים, ובטוחים אנו שיתקיים בנו: "ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כו ה), כלומר: שגשוג כלכלי ושלום. אבל, הבטחון בה' והאמונה בתהליך הגאולה אינם פורצים בצורה ספונטנית מהאדם. האדם צריך לעמול קשה על מנת לרכוש אותם. לשם חיזוק בטחונם בה' והעמקת אמונתם בגאולה, זקוקים המבוגרים לכוחות נפש רבים, לעוצמות רוחניות ונפשיות. אם בנוסף למשברים הלאומיים והחברתיים, צריכים המבוגרים להתמודד גם עם משברים משפחתיים ואישיים, נדרשת מהם תוספת מאמץ על מנת לשמור על שלוותם הפנימית - רוגע, שמחת חיים ואופטימיות. זו איננה משימה קלה ופשוטה.
לעת כזאת, שבה נושאים המבוגרים מעמסה כבדה מאוד על כתפיהם, גם אתם, בני הנוער, נתבעים להיות שותפים למאמץ הלאומי ולתת כתף. למי וכיצד נותנים כתף? הרבה צרכים יש, ואין היחיד מסוגל "לתת כתף" לכל הנזקקים ולעזור בכל המצוקות המצויות. לכן קיים סדר קדימויות. ביחס לצדקה, קבעו חז"ל סדר קדימות ברור: "עני שהוא קרובו קודם לכל אדם, ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת" (רמב"ם הל' מת"ע ז יג). קרובי המשפחה הם הראשונים, אחריהם עניי ביתו (= השכנים, החברים), ואחריהם עניי עירו.
על כן, אל תחפש רחוק. תבדוק תחילה האם במעגל הפנימי, הקרוב אליך, מצוי אדם שצריך לתת לו כתף, לסייע לו.
גם בתוך המעגל הפנימי, יש סדר קדימות. הראשונים שצריך לתת להם כתף הם ההורים! הם מתמודדים עם דאגות בטחוניות וכלכליות נוסף על הדאגות החינוכיות. לכן, תן להם כתף. לכל הפחות, אל תכביד עליהם. אל תגרום להם דאגות בטחוניות מיותרות. את/ה נוסע/ת בטרמפים ברחבי הארץ, ובינתיים הוריך דואגים; את/ה נעלם מהבית מבלי ליידע את הוריך, או מהישיבה והאולפנה מבלי ליטול רשות מהצוות החינוכי, ובינתיים הוריך מחפשים אחריך יומם ולילה, ודואגים. אתה יוצא לטיול הכרוך בהרפתקאות רבות, ובינתיים הוריך אינם ישנים בלילות. אתה מעמיס עליהם דאגות, כאילו חסרות להם דאגות. תן כתף: אל תייצר דאגות, אלא הורד מהוריך דאגות בטחוניות ובטיחותיות מיותרות.
בני נוער רבים שואלים: מה הם הגבולות של מצוות כיבוד הורים? עד כמה הבנים חייבים מן הדין לשמוע להוריהם? באלו תחומים הם רשאים להתעלם מהוריהם? על שאלות מסוג זה אמרו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו את דיניהם על דין תורה" (ב"מ ל ב). לא הכל מתחיל בדין ונגמר בדין. מעבר לדין יש "לפנים משורת הדין", יש חסד. מותר לעשות חסד עם ההורים, מותר לתת להם כתף על מנת להקל עליהם את נשיאת המשא המשפחתי.
בזמן של הידוק חגורה כלכלי, אל תכביד על הוריך בדרישות כספיות מופרזות: ביגוד יוקרתי, דיסקים, תוכנות מחשב, דמי כיס, אירועי בר מצווה ובת מצווה, וכדומה. תן כתף! אל תהיה מנותק ממה שקורה בחברה הישראלית ואל תתפנק. לפני חמישים שנה, יצאו בני גילך לעבוד על מנת לסייע לכלכלת הבית. ב"ה, זכית להיוולד בדור שבו משחררים את הנוער מאחריות כלכלית ומאפשרים לו ליהנות שנים אחדות נוספות ללא דאגות כלכליות. שמח בחלקך, תגיד תודה להוריך ואל תעמיס עליהם דאגות כלכליות מיותרות.
להוריך יש גם דאגות חינוכיות. זה טבעי, הם מייחלים להתפתחותך הרוחנית הבריאה. אם אתה רוצה באמת לתת כתף, אזי הסר מהוריך את נטל הדאגות החינוכיות. קח את עצמך בידיים במישור המוסרי, הדתי והלימודי, ואל תעמיס על הוריך אתגרים חינוכיים מיותרים. אל תאלץ אותם להתמודד בחזיתות נוספות ואל תפיל עליהם משימות חדשות.
תן כתף!