"לגאולת ציון וירושלים"

"לגאולת ציון וירושלים" - כך נכתב על גבי מטבע עתיק מימי המרד ברומאים שנמצא בחפירות בגמלא שברמת הגולן. קהילה יהודית בעת צרה, נאבקת על חייה, ובראש מעייניה שני דברים, שלמעשה, חד הם. ציון וירושלים.

מאות שנים אחר כך, בארץ ישראל מצב טוב אך בספרד מגורשים יהודים מביתם וסובלים מצרות רבות. תקופה קשה עוברת על עם ישראל, תקופה של תהיות ושאלות, ובירור נוקב על צדקת הדרך.
"לכה דודי לקראת כלה" - מתפלל ר' שלמה אלקבץ. חושך בגלות, משברים וקשיים, וגם כאן כבימי גמלא, שני דברים בתפילתו, ציון וירושלים. 
"עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים" מנבא ישעיה (נ"ב, א'). קומי ירושלים עיר תפארתנו וחזרי למלוא הודך. ירושלים מבטאת מצב שלם, מתוקן. "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" מהלל שלמה המלך. כמיהה לירושלים פירושה שאיפה לגאולה שלימה של עם ישראל, ולחזרתו למקומו האמיתי הראוי לו.

אך מצד שני, ר' שלמה אלקבץ לא מתפלל רק למצב השלם, האידיאלי, כי אם גם לתיקון עכשווי של בעיות הדור."התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" כלשונו, או כלשון הנביא ישעיה "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים...".

דורות על גבי דורות חלמו, כמהו, התפללו ושרו לירושלים, ואנו, מה נאחל לה לבירתנו האהובה בהכנסה לשנת הארבעים וארבע?
ראשית נאחל לה, שלא יבזוה אומות העולם (ואף אנו מחרישין), ויעשו דינה כדין שאר בירות תבל, למרות חוק יסוד "ירושלים בירת ישראל" שחוקקה כנסת ישראל ביולי 1980, עד היום אין בירושלים ולו שגרירות זרה אחת, ולא די בכך אלא ש"ידידתנו הגדולה", ארה"ב, שתי קונסוליות לה בעיר, האחת במערבה והשניה במזרחה - ואנו? אנו כהרגלנו שותקים.
עוד נאחל לה, לבירתנו הנצחית ביום חגה שיוכלו בניה אוהביה – אהוביה לרקוד בה באין חוצץ בכל מקום בו יחפוץ ליבם, וודאי שבשער בו היו רגילות רגליהן להלך, שער שכם, ימשיכו הרוקדים אף השנה לרקוד בגאון.
ולסיום נאחל לה, שהעיר ובליבה חומה, העיר אשר כולה זהב, תהיה לב ליבו של כל יהודי באשר הוא, מכאן ולנצח נצחים.

"לגאולת ציון וירושלים"

הכותב הוא קצין צנחנים במיל', אברך בישיבת אלון מורה, חבר הנהלת "רעננים"