"חדש ימינו כקדם"

אתחלתא דגאולה
הגאון ר' מנחם מנדל משקלוב זצ"ל, היה מגדולי תלמידי הגר"א שעלו ארצה. בכתביו הוא מגדיר את תקופת התיישבותם בירושלים כאתחלתא דגאולה. באיגרת התעוררות ששלח לפולין בשנת תקע"ט בערך, הוא מסביר את חשיבות בניין ה'חורבה' בירושלים לעניין הגאולה:
"הננו מודיעים ומשמיעים לכם כי הודות לחסדי האל יתברך, המרחיב גבול ירושים תובב"א, ייסדנו בה בית מדרש והאל הבוחר בירושלים עזרנו להשיג פירמאן מהמלך, להחזיר העטרה ליושנה, דהיינו לבנות מחדש את בית הכנסת שאחינו העולים מאשכנז בנו אותו לפנים ופראי אדם חיללוהו והיה לשממה... והיו לנו הוצאות מרובות... ונאלצנו לתת סכומים גדולים לילידי הארץ כדי שנוכל לבנות ולהיבנות בה... לתרום לייופיה של ירושלים על ידי גאולתה מחורבנה והקמתה והקמתה מהריסותיה... חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו... ובשכר זה תזכו להרים תרומתכם גם לבניית "הבית הגדול" בית מקדשנו, שנראה אותו בנוי על תילו עם בוא משיח צדקנו".
בהמשך המכתב מוסיף רמ"מ:
"אחים יקרים, עיזרו לנו לשקם, לבנות, ליפות ולשכלל את בית אלוקנו, כדי לפאר לגדל ולשבח את אלוקי ישראל הבונה את חורבות ירושלים... כי אלוקים יבנה את ירושלים, ואף אם לא יהיה זה בימינו. שאלו את שלום ירושלים אתם אוהבי ציון ושמחו בבנין בית כנסת זה... כי ה' נתן לנו ישיבה של קבע בעיר הקדושה לבנות לו לשמו 'מקדש מעט'. ואחרי שמקדש מעט זה יהיה בנוי על תילו, יבנה ה' את בית מקדשו וישיב את העבודה לדביר ביתו".
במכתב ששלחו מנהיגי הכולל הפרושי בירושלים בשנת תק"ף – רמ"מ משקלוב, ר' שלמה זלמן שפירא ור' יצחק מקובנה אל קהילת אמשטרדם, הם מבטאים את אותו קו מחשבה, וקובעים באופן חד משמעי כי פעילותם בירושלים היא אתחלתא דגאולה:
ובנדון החורבה בפרט אשר היינו מוכרחים להכניס גופינו ומאודינו לפדותה מייד זרים, כי ב"ה כך עלתה בימינו אתחלתא דגאולה".
את הגדרת התקופה כאתחלתא דגאולה אנו מוצאים שוב במכתב משנת תקצ"ו, כאשר זכו הפרושים לקבל ממוחמד עלי שליט מצרים את הפירמאן (היתר בניה) המיוחל לבנין החורבה. בהצלחתם זו ראו אות וסימן להיענות שמימית: "ראינו כי בחר ה' עוד בציון, כי מי שמע כזאת או מי ראה כאלה... ליהודים הייתה אורה ושמחה... כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה, להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה סימנא מילתא היא אתחלתא דגאולה... כי עת לחננה לרצות אבניה ואת עפרה יחוננו, ובהתערותא דלתתא תליא מלתא לעורר התערותא דלעילא לבנות הנהרסות... בנה ה' ציון נחם חורבותיה".
[ראה באורך: 'השיבה לירושלים', עמ' 26, 28, 209].
.
רבי יוסף ריבלין זצ"ל, ראש בוני ירושלים, ומהבקיאים בתורת הגאולה של הגר"א ותלמידיו, כותב כך:
"שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה אשר ליום הכסא נכונים להפתח שערי בית הכנסת הגדולה אשר בחצר רבנו יהודא החסיד ז"ל ובית תפלה יקרא. הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה הוא מביא אל לב רואה, רגש נפלא וקדוש בעוז וחדוה – כי כמוה לא עמדה על אדמת הקודש מיום גלות הארץ ובין ארמונות מפוארים היכלי שרים, הכי נכבדה על כל בתי העיר גבה ונשאה מכל מגדלות...".
['המגיד', ראשית שנת תרכ"ה, גליון 41].
ובמקום אחר הוא כותב:
"ויקימו משכנות לאביר יעקב ומתוכם בהוד הדרת קודש עומדת לנס כבוד בית יהודה הבית הכנסת הגדולה והמעטירה הכלולה בהודה והדרה בחצר רבינו יהודה החסיד ז"ל אשר ראוה מלכים ויפארוה שרים ומצוקי תבל ויהללוה. [...] ראו עתה כי אך אחת אחת מיעודי חוזינו באו ויבואו כגשם לנו. או מי הוא אשר טח מהשכיל לבבו על כל החדשות ההווים לבקרים שהמה מחזיונות נביאינו יעודי חוזינו".
['המגיד', ט"ו תמוז תרכ"ד].

חיזוק התיישבות בעיר העתיקה
כבר בתקופה מוקדמת יותר, נתמעטו היושבים בעיר העתיקה. השתדל מרן הראי"ה לחזק את הישוב היהודי בעיר העתיקה בכלל. הנה מכתב המלצה שכתב בשנת תר"צ:
"דברי הרבנים הראשיים לישראל
ב"ה, ירושלים יום ב' לחודש שבט תר"צ
הנני בזה מחזק את ידי הועד הנכבד לישוב ירושלים עה"ק אשר בתגרת ידי הרוצחים הפורעים בזמן האחרון עומדת היא במצב של סכנת התרוקנות ח"ו מאחינו בני ישראל מפני ההרוס והפחדים. לבנו רועד למראה התוגה הנוראה הזאת שכל עמל אבותינו הקדושים בדורות רבים, אשר התאמצו לקבוע להם יתד וגדר בעיר הקודש מקום בית חיינו, וכבר זכינו להעמיד בה מוסדות תורה וחסד רבי ערך ונערצים ושכונות של אחינו באופן קבוע ב"ה מעוטרות בבתי כנסיות ובתי מדרשות לתפארה – ילך, חלילה, כעת לטמיון וכליון.
הננו בטוחים בע"ה שחבת ירושלים במלוא מובנה תפעם בהלמות פעם על לב אחינו מקרוב ומרחוק, וכולם יתנו את ידם לכבוד הועד הנכבד לישוב ירושלם העתיקה לעמוד כאיש אחד חברים להוציא מן הכח אל הפועל את כל מטרותיו הנשגבות בהחזקת הקיים ובהרחבת הגבולים, והוספת אומץ לימים הבעל"ט עד אשר יקום לעיניו דבר ה' הנאמן: אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהילה בארץ בב"א.
והנני בזה חותם בברכה נאמנה מהר הקודש מירושלם,
אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי לא"י".
['כרוזי הראי"ה', כרוז צ', עמ' 94].