"חשבתי שעוד רגע יורים בי ובילדים שלי", סיפור חילוץ מעזה

שבועיים רווי הכנות, תדרוכים ותיאומים הגיעו לקיצם בצהרי יום שלישי השבוע. לאחר שעות מורטות עצבים, כשהכישלון ותוצאותיו הנוראיות איימו להופיע שוב ושוב, בא אל סיומו מבצע הרואי ועוצר נשימה שבמהלכו חולצו אם יהודייה וארבעת ילדיה מהשבי בו היו נתונים בלב עזה.

לפני שבועיים התקבלה במוקד החירום של יד לאחים שיחת טלפון מאישה שסיפרה כי אחותה הצעירה נמצאת בעזה עם ארבעת ילדיה. האחות תיארה בדמעות את הסבל הנורא שאחותה סובלת שם ועל רצונה הכביר לצאת מאפלה לאורה.

תחקיר שביצעו אנשי מחלקת הטמיעה של יד לאחים העלה כי לפני שנים עברה האישה, יהודיה ילידת אשדוד, להתגורר עם בעלה הערבי וילדיה בעיר אל-עריש שבמצרים. עם הזמן גבר חששו של עבדאללה כי אשתו תברח ממצרים לישראל עם ילדיהם לנוכח האלימות הרבה שהיא חווה. הוא החליט לנצל הזדמנות שנקרתה לפניו כאשר היא לא חשה בטוב, ולהעבירה עם ילדיהם לבית הוריו בעיר רפיח שבלב רצועת עזה. מכאן, היה משוכנע, לא תצליח האישה לברוח.

הוא סיפר לאשתו היהודייה כי הוא רוצה שתטופל בבית חולים פרטי דווקא, בשל היחס והטיפול המועדף שתקבל בו, אך למעשה לאחר שעות מספר של נסיעה מתישה התברר לה כי היא מובלת לבית הוריו של עבדאללה בלב רצועת עזה.

תחקיר יד לאחים העלה עוד כי האב הערבי אינו אלא עבריין ידוע ומוכר לרשויות החוק בישראל, מצרים ועזה וכי אחד העסקים המפוקפקים בהם הוא שקוע עד צוואר התמקד בהברחת סחורות במנהרות התת קרקעיות שנחפרו ברצועת עזה. בימים אלו הוא מרצה את עונשו בכלא המצרי בגין הברחת סמים. לנוכח העובדה שבימים הקרובים אמור היה עבדאללה לצאת לחופשי מהכלא ולשוב לבית הוריו ברפיח, הבינו אנשי יד לאחים כי חלון ההזדמנויות לחילוץ הולך ונסגר.

אנשי יד לאחים יצרו קשר עם האישה הכלואה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה והכינו אותה היטב לקראת חילוצה מעזה. במקביל, יצר יו"ר יד לאחים, הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ, קשר עם שר הפנים, אלי ישי, שתיאם במהירות בין יד לאחים למשרד הביטחון ומנהלת התיאום והקישור. הקשר הניב מיידית הסדרת כל האישורים הרלוונטיים לכניסתם לארץ של האישה והילדים וכן ווידוא מוחלט שלא תיווצר כל בעיה בעת החצייה המיוחלת של מחסום ארז.

בבוקר יום שלישי, עזבו הורי הבעל הערבי את הבית וא' יצאה את הבית, עם ארבעת ילדיה, כשהיא מיישמת בדייקנות את ההוראות שניתנו לה על ידי אנשי יד לאחים. לאחיינית שנותרה כדי לשמור עליה אמרה שהיא יוצאת העירה, לקנות ממתקים לילדים. מאוחר יותר סיפרה א' לאנשי יד לאחים הנרגשים כי עם צאתה מהבית קיבלה על עצמה שאם הקב"ה יסייע בידה להיחלץ מן השבי ולהגיע עם ילדיה לישראל, היא תדליק מדי ערב שבת נרות שבת ותשמור שבת כהלכתה.

"חוץ משקית אחת לא לקחתי כלום. את הדרכונים החבאתי בתוך החיתולים של הבת הקטנה", סיפרה א'. "יצאתי עם הילדים לרחוב ועצרתי את המונית הראשונה שעברה. שאלתי את הנהג, 'כמה עולה למחסום ארז'. הוא אמר, '70 שקל'. אמרתי לו, 'קח 100 שקל וסע מהר'. בדרך עברנו מחסומים של חמאס. התכסיתי ברעלה והשתדלתי לדבר כמה שפחות בערבית, שלא ישימו לב למבטא שלי. זה היה מפחיד. חשבתי שעוד רגע יורים בי ובילדים שלי".

הנהג עצמו חשד במשהו, אך היא סיפרה לו, בהתאם לתדרוך שקיבלה, כי אביה החולה מאוד מחכה לה במחסום והיא חייבת לפגוש בו. כשהנהג הגיע לבסוף לבית המכס הפלסטיני שבגבול רצועת עזה, צלצל לפתע הטלפון הסלולרי של א'. היא רעדה מפחד. על הקו היה אחיו של האב הערבי. "איפה את", הוא שאל בחשד. האישה אמרה כי היא מטיילת עם הילדים, אך הוא צעק: "את משקרת. תחזרי הביתה מיד. אני אתפוס אותך ואהרוג אותך". א' ניתקה את הטלפון והייתה נחושה להמשיך.

בבית המכס שאל אותה הפקיד הפלסטיני לאן היא הולכת. היא סיפרה כי אביה חולה מאוד וכי הוא מחכה לה במחסום ארז. ואז שוב אזל הדם מפניה. אחד השומרים צעק פתאום, "תחזירו אותה לעזה". "הרגשתי שזהו, זה היום האחרון בחיים שלי", היא מתארת. "אבל אז פקיד אחר אמר לי: 'את יכולה ללכת'. עברתי בשער המסתובב. והתחלתי לרוץ. פחדתי שיתפסו אותי".

שמונה מאות מטרים מפרידים בין המחסום הפלסטיני האחרון לבין המחסום הישראלי. א' וארבעת ילדיה עשו את המרחק הזה בריצה כשליבם הולם בחוזקה. בכל אותה שעה שנדמתה כנצח, ישב יו"ר יד לאחים, הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ, במשרדו כשהוא מקבל עדכונים שוטפים על הנעשה בשטח. אנשי משרד הפנים עדכנו את יו"ר יד לאחים כי צלפים ישראליים עוקבים בדריכות אחרי האישה שרצה עם ארבעת ילדיה וחוצה את האזור המפורז בין השטח הישראלי לפלסטיני. הגרש"ב ליפשיץ הורה לאנשי המשרד ולכל הפעילים ברחבי הארץ להפסיק את עבודתם השוטפת ולומר פרקי תהילים להצלחת המבצע.

במחסום חיכו לה אנשי השב"כ שהמתינו לה וחקרו אותה ואז התירו לה לצאת לאחותה שחיכתה במקום כשהיא מלווה באנשי יד לאחים. האחות פרצה בבכי בראותה את אחותה וארבעת ילדיה יוצאת בשלום. גם הקשוחים שבין החיילים והקצינים לא יכלו להסתיר את דמעותיהם לנוכח המראה המרגש. אחד הקצינים אמר בהתפעלות לאנשי יד לאחים: "שמעתי עליכם רבות ואני גם תורם לכם בקביעות, לא האמנתי שאתם מוציאים אל הפועל כאלו מבצעים גדולים. אני מרגיש שבגלל שאני תורם לכם, זכיתי להיות שליח ולהיות שותף בחילוץ המרגש הזה".

אנשי יד לאחים העבירו את האם וילדיה לדירת מסתור מוגנת היטב, המאובזרת בכל טוב עבורה ועבור הילדים. ביד לאחים הבהירו כי חלק מהפרטים הכרוכים בפרשה אינם יכולים להתפרסם וכי שיקול דעת רציני, תוך כדי מעורבות כל הנוגעים בדבר, קדם להחלטה להוציא את החילוץ אל הפועל.