שר החינוך, גדעון סער: טלנובולות ותוכניות למניעת צריכת אלכוהול לא הולכות יחד

השר גדעון סער: מניעת תרבות האלכוהול ותחלואיה מתחילה בבית

באסרו חג סוכות, הודיע שר החינוך, גדעון סער, על תוכנית משרדו למאבק בצריכת האלכוהול של בני נוער. לתוכנית נלווה נתון שהופץ: ישראל היא מספר 2 בעולם בצריכת אלכוהול בגיל הצעיר והרך, 11.  אילו הייתי בין המקורבים לשר החינוך, גדעון סער, הייתי מציעה לו הצעה ארוכת טווח ומהפכנית: בדוק את מקורות החיקוי של הנוער. אל תקצץ דשא, טפל בשורשי הבעיה. בדוק מדוע הם מחליטים בגיל העשרה להריק לגרונם הצעיר נוזל אלכוהולי חריף, במקום להנות עם חבריהם באופן תמים, ולשתות מיץ כשהם צמאים.

בדוק מיהם הגיבורים של הנוער, ואל מי הם רוצים להידמות. בדוק מי הם מושאי ההערצה שלהם. אוכל לתת לך כמה רמזים: במוצאי שמחה תורה שודרה כתבה בערוץ 10 המתארת מסע הערצה צווחני ופאתטי של ילדות מהשבוע האחרון. גילן נע, להערכתי, מאחת עשרה עד חמש עשרה, אותו גיל צעיר עליו דיווח הנתון המפחיד על שיאנו בצריכת אלכוהול.

למדתי בכתבה הזו, שחבורת שחקנים מטלנובלה מפורסמת "כמעט מלאכים" הגיעו לביקור בישראל, מילאו את היכל הספורט ביד אליהו שלוש פעמים ביום, וקיימו גם כמה מפגשים למעריצים. ההערצה  שצולמה מפחידה בטימטום המוחין והחושים שנלווה לה: ילדות הבוכות מהתרגשות, כמה מהן על סף עילפון, מכתבי אהבה והערצה, צרחות וצווחות עד לב השמיים למראה השחקנים, בילווי אמירות שאולי צריכות לעורר כמה נורות אזהרה אצלך כמו: "אין, הם פשוט מושלמים",  "אני אוהבת אותם כמעט הכי בעולם". הכתב ינון מילס מעדכן אותנו ש"הטלנובלה הארגינטאית הצליחה לכבוש בישראל פסגות חדשות של הערצה. בתפריט: חתיכות וחתיכים שמתאהבים, רבים, לומדים, אה וגם שוכבים משתכרים ונכנסים להריון".

ואני שואלת אותך, מר סער, כשר החינוך: האם אתה רואה קשר מסויים בין הערצה ללא גבולות של פרגיות צעירות שחלקן רק התחילו את שנות ההתגברות שלהן, לבין צריכת האלכוהול בגיל הרך הזה, כולל התנהגות השלילית הנלווית ל'תרבות' זו?

כשאושרת קוטלר אומרת בתחילת הכתבה "אם יש לכם ילדות מתחת לגיל 18 עבר עליכם שבוע קשה, מן הסתם. היסטריית 'כמעט מלאכים השתלטה על כל נסיון לתקשר עם הילדות", אני למדה שיש בעיה רצינית בחברה בה מגדלת קוטלר את בתה. לי יש שתי בנות גיל הזה שמעולם לא שמעו את השם "כמעט מלאכים" ונבהלו מהצרחות. כשהכתב מרמז באופן גלוי שקוטלר עשתה כל שביכולתה כדי לאפשר לבתה להילוות לכתב שנלווה לשחקנים, נדלקה אצלי נורה אדומה נוספת: אתם רוצים להגיד לי שההורים שותפים?? ההורים אצלכם מעודדים את ההערצה לקבוצת שחקנים שהם בסכך הכל חבורת צעירים יפים שתפקידם למקסם את הכנסת ההפקה תוך שהם חורטים אשליות במוחן הצעיר של בנותיכן כאילו  יופי חיצוני, חושניות מוחצנת, שתית אלכוהול, צריכת סמים, מין חסר אחריות בגיל צעיר, קנאה, שנאה, בגידות – הם הם החלום לחיקוי ולהערצה??

אך את הזבנג הגודל חטפתי בסוף הכתבה: גם אתה, מר סער, גם אתה אישית שותף לבניית התשתית הנוצצת אך החלולה הזו, המזרימה את האלכוהול וכל הנלווה לה לגרונם ולנפשם של הילדות האלה. גם אתה, מר סער, היית שם במפגש מעריצים עם בתך. גם אתה בילית בליל שבת, בליל חג הסוכות, עם שחקני "כמעט מלאכים" ונתת גושפנקא ולגיטימציה לאותה תת-תרבות הרסנית מהשורש.

במקום לבנות תילי תילים של תוכניות, מר סער, הייתי מציעה לך להעביר סדנאות להורים איך לומר "לא". איך להוציא את הטלויזיה מהבית. או אולי מוטב שתעביר  סדנא לשרים איך לומר "לא" לבעלי ההון ולכל מערך שוחד המסך המשים ללעג ולקלס כל נסיון אמיתי לפיקוח על שידורים, ולדאוג שהטלויזיה הציבורית בישראל שתהיה כלי עזר ומועיל לבניית חברה בריאה בישראל במקום לבנות דור חלול ושיכור. כששר חינוך לא יודע לומר "לא" לבת שלו, התוכנית הגרנדיוזית שלו היא בבחינת "טובל ושרץ בידו". החינוך, מר סער, מתחיל בבית. לא מאוחר לומר "טעיתי".