בין אינפוזיה לאילוזיה

1. בישראל אין שמאל ואין ימין (אין מקום לאבחנה שכזו אצלנו, שכן מבחינה כלכלית חברתית, רוב המפלגות הינן סוציאל-דמוקרטיות), אך באספקט הלאומי - קיים מחנה העם היהודי ומולו ונגדו מחנה – האנטי, הכולל: "כנענים", אתאיסטים, אינטרנציונאליים, ערבים והרבה עשירים אשר במשך 60 שנים – חלבו מקופת המדינה כל שקל שרק ניתן היה, והיום כל רצונם להמשיך ולחיות במדינת "דן" (בין נתניה לפנטזיה) (להלן: "מחנה האנטי").
מחנה האנטי מונה (ללא המגזר הערבי) כ-20% מאזרחי ישראל!
אולם ראשי המחנה הלאומי שהיו בשלטון מאז "המהפך" (1977), לא ידעו וגם פחדו לשלוט, והתוצאה הבלתי נסבלת, הינה – מוקדי כח ובעלי השפעת ענק על דעת הקהל, נותרו בידי המחנה האנטי, והם: כלי התקשורת ואנשים שפלסו דרכם לפרקליטות המדינה ומערכת המשפט.
באמצעות התקשורת מלעיטים את הציבור בשקרים ובדיס-אינפורמציה, ובאמצעות הכאילו "חוק", מניחים אזיקים על כל אדם הדורש תנאי הישרדות הגיוניים למדינת ישראל, וגם הפעלת כללי הצדק הטבעי כלפי הפרט (הן במישור הלאומי והן בכלכלי; קרי – דיי לגניבת כספו של הציבור ע"י המעטים).
 
2. א. אנשי מחנה האנטי, יודעים כי הזמן פועל לרעתם; גם עקב הדמוגרפיה (הדתיים מולידים יותר ילדים) וגם עקב הטופוגרפיה (קרי – מחנה "המערב" נחלש – כלכלית ופוליטית; ומאידך – המחנה האיסלמי התחזק והתעקשותו להשמדת מדינת ישראל, מקשה על אנשי האנטי למכור לציבור את אשליית "השלום").
לכן, עיתונאים בכירים חדלו להתבייש ובמקום לשמש כלי ביטוי לאמיתות, הפכו לשופר מחנה האנטי; וכך יוסי ורטר מעיתון "הארץ", מעז לכתוב (ביום 13.2.09) כי כל "השבט הלבן" התאחד מאחורי ציפי לבני, בתחושת שליחות משיחית, וכי השארת פרופ' דני פרידמן במשרד המשפטים, תקומם על נתניהו את כל האליטות ותעמת אותו עם המערכת המשפטית; והיותר חמור: "... יש לא מעט אנשים שמשוכנעים שהפרקליטות סימנה את אולמרט והביאה להדחתו טרם משפט, וטרם כתב אישום, בעיקר בגלל פרידמן".
בעיתון גלובס מיום 15.2.09 כותבת סטלה קורין-ליבר, כך: "... הדבר האחרון שליברמן אישית צריך עכשיו, זה שערוריות וביקורת משפטית, תקשורתית וציבורית. סערה שכזו "תכשיר" ניסוח כתב אישום נגדו; המעשה דחוף ולגיטימי, גם אם כתב האישום לא יהיה "סגור", בלא עדויות מכריעות וללא ביטחון בהרשעה".
לפנינו הודאה מפי שני עיתונאים בכירים כי מערכת "החוק" "מחסלת" אנשי ציבור רק עקב דיעותיהם! (הם לא היו מעזים לכתוב כך, אלמלא ידעו שיש לכך בסיס).
ב. שיא נוסף של ציניות, הינם דברי פרופ' אהרון ברק, כי יש להפטר מהצרה הזו הנקראת דניאל פרידמן (עיתון "הארץ" מיום 1.3.09); לנשיא דאז של ביהמ"ש העליון היה ויש ים של אג'נדות וכיום רובן ידועות (בגינן התנגד לבחור בפרופ' רות גביזון לעליון, כי יש לה אג'נדה), אך אין לו עכבות לסילוק אחרים עקב "האג'נדה" שלהם!
ג. העובדה שאנשי מחנה האנטי מעיזים להתבטא בפומבי באופן כה דורסני, אנטי-דמוקרטי וכוחני, מעידה עד כמה הפחד חודר לעצמותיהם.
כדי לברוח מן המציאות המרה והכואבת – מבחינתם, הללו התחברו לכלי אינפוזיה שונים, ובעזרתם הם חולמים (בהקיץ) לברוא עולם אחר, למרות שבתוך תוכם, הם מבינים כי זהו עולם חלם, אך מרוב עונג מדושן, הם לא מסוגלים להכיר בטעותם ולנחות על קרקע המציאות.
במילים אחרות – מחנה האנטי מקווה כי בעזרת "החוק" ושטיפת-מוח תקשורתית, הוא יצליח לעצור בעד העם היהודי לממש את רצונו.

3. בקליפת אגוז, הבה ונבדוק האם פרופ' פרידמן לא ראוי להמשיך בתפקידו? והאם אביגדור ליברמן פסול מלהיות שר בכיר?
א. מהם הנימוקים שהוצגו בזמנו נגד המינוי של פרידמן?, כי התקפותיו נגד ביהמ"ש העליון נבעו אך ורק עקב אי-בחירתה של ידידתו, פרופ' נילי כהן לביהמ"ש העליון (דהיינו, פרופ' פרידמן כתב מאמרים מלומדים ומבוססים, רק כדי לנקום באהרון ברק ואח"כ בדורית בייניש); ואילו נימוקים נטענים היום נגד פרידמן?, כי תפקידו של שר המשפטים להגן על מערכת המשפט ולא לבקרה בפומבי, ולכן יש לסלקו מכסאו, שכן הוא גרם לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט.
ב. ראו לאיזה אבסורד הגיע מחנה האנטי; כאשר פרידמן כתב ביקורת לפני מינויו, אזי אז – זה היה "אישי", כעת כאשר הוא עשה שינויים וגם דורש עוד, אזי זה דבר "אסור", כי על שינוי יש לדבר רק בחדרי-חדרים, ואם דנים על כך בפומבי, זה מפחית "אמון הציבור"!!
במילים אחרות, את צה"ל ומערכת הביטחון מותר וחובה לבקר, עד כדי שלילת הצבא והפיכתו להמן הרשע; אך את ראשי הרשות השופטת – אסור; למה – כי זה "גול עצמי"!!
ג. אביגדור ליברמן מנוע מלכהן כשר בכיר, כי יש נגדו חשדות כבדים לשחיתות; אך דן מרידור ובוז'י הרצוג מאד ראויים לכהן כשר משפטים, ואהוד ברק היה וגם כיום ראוי לכהן כראש-הממשלה! ומהם החשדות שכבר נבדקים 10 שנים נגד ליברמן: בחשבון הבנק של בתו, התגלו מיליוני שקלים, ועקב גילה הצעיר, ברור כי זהו כסף לא שלה, אלא כסף שחור שנועד להיות "מולבן".
גם אם החשד הנ"ל נכון, אזי על הפרקליטות להוכיח מקור הכסף וכי הופקד בח-ן הבת מסיבות לא-חוקיות וכד'; דע-עקא, שגם אצל גלעד שרון התגלו מיליוני ₪ (משיטוט באינטרנט), אך זה לא הפריע ליוע"מ לממשלה (מני מזוז), לא להגיש כתב אישום נגד רהמ"ש דאז, אריאל שרון, ולא נגד בנו.
בשנת 1999 התגלה כי השר דהיום יצחק הרצוג ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק, הפעילו רשת עניפה של עמותות שדרכן זרמו למפלגת העבודה במערכת הבחירות לכנסת, מיליוני דולרים; אולם הרצוג טען לזכות "השתיקה", ואילו אהוד ברק כלל לא נחקר ע"י המשטרה. בסופו של יום, היוע"מ לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין סגר את תיק החקירה! (כאשר אריה דרעי, החליט בזמנו שלא ליתן גרסתו במשטרה, כל "העולם המשפטי", יצא כנגדו; אך לבוז'י הרצוג שהיה אז – מזכיר ממשלתו של ברק, היה מותר לשתוק והוא "ראוי" לכהן כשר המשפטים).
עפ"י פרסומים בכלי התקשורת, דן מרידור כרת הסכם שכ"ט עם ארקדי גיידמק (לא ידוע מתי), לפיו אם הלה לא ישפט ו/או לא יוטל עליו מיסוי מסוים, אזי מרידור יקבל שכ"ט בסך חצי מיליון דולר; אם זה נכון, דן מרידור היה אמור לפעול כדי למנוע העמדה לדין – וזה "מותר" וכשר, אך פרידמן פסול, שכן הוא בסה"כ העז לבקר את ביהמ"ש העליון וגם לשנות סדרי "בראשית"!

4. ומהי האילוזיה?, זו נחלתה של ציפי לבני, חבריה ב"קדימה", ותומכיה "בתקשורת", הצועקים מכל גבעה, כי העם רצה ב"קדימה" להנהיג את המדינה, ואם אין הסכמה לכך מצד רוב חברי הכנסת, אזי לפחות שיתנו לה להיות ר"מ ברוטציה!
דהיינו, אין להסתכל על כל העובדות, אלא רק על אחת מהן וממנה להסיק כי העם רוצה את ציפי! "מה לעשות", ורוב העם לא רצה את ציפי, אלא נהפוך הוא, רק "השבט הלבן" (אליבא יוסי ורטר) רצה אותה, ויתר השבטים ממש לא!
העובדה שנתניהו רוצה את קדימה בקואליציה, אינה סיבה למסיבה; אם ציפי לבני רוצה להשאר באופוזיציה זו זכותה (וגם נימוקיה נשמעים הגיוניים), אך להכנס לממשלה, רק אם תהא רוטציה בתפקיד רהמ"ש, זו עזות מצח! דהיינו, אותם נימוקים שלבני מסרבת להכנס לממשלה (כי שרי קדימה יהיו במיעוט מול יתר שרי הממשלה), אמורים למנוע ממנה גם לתפקד כר"מ ברוטציה, שכן גם אז – שרי קדימה יהיו במיעוט, אזי מה הרבותא?! משמע, כסא רהמ"ש הוא הרצון האמיתי ולא הרצון לשמור על טובת המדינה.

5. סיכום קצר: "השבט הלבן" אמור להפנים כי רוב העם רוצה את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ולא כאזרחים "במדינת כל תושביה", ואם ימשכו הניסיונות לסכל רצון העם, ומאידך להמשיך ולהעשיר את העשירים ע"ח כיסי היתר, אזי – מאורעות הבית השני יחזרו על עצמם; אך הפעם העם לא יחכה עד שצבא רומא יעמוד בשער.
מאידך – אני תקווה כי ראשי מערכת החוק והמשפט יותר נבונים ומפוכחים מאשר מרבית אנשי מחנה-האנטי; שכן, הראשונים יודעים כי ישנם קווים אדומים שאסור לעוברם!