מכתב אישי מאורי אריאל

מכתבו של ח'כ אורי אריאל
אחרי שוך המלחמה והמתיחות, מה הסיבות האמיתיות בגללם קם האיחוד הלאומי.

בס'ד

‏כ'ט טבת תשס'ט

‏25 ינואר 2009



אחי ורעי,

'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שבת פח:)

אמרת חז'ל זו מלווה אותי בתקופה האחרונה, שעה שיש מי שמטיחים בי באופן אישי קיתונות של בוז והשמצות, כאילו הייתי אני זה שאשם בפירוקו של הבית היהודי ובפילוגו של המחנה.

סברתי, ועודני סבור, כי מצד האמת ומצד אלו האחראים להפצת האישומים כלפי, אין הדברים ראויים לתגובה, שהרי 'כל הפוסל - במומו פוסל'. אולם נמנו ורבו חברי עלי, כי יש להעמיד דברים על דיוקם, שלא תהא שתיקה כהודאה.

שוחרי אחדות אנחנו. באמת ובתמים, ויהיה מי שיאמר אף בתמימות, הובלנו את מה שנראה היה בראשיתו כמהלך שיביא ליצירת בית פוליטי משותף, בו ידורו בכבוד ובהערכה הדדית כלל הזרמים והגוונים בציונות הדתית.

שתי תפישות יש למושג האחדות.

האחת, על ברכיה חונכתי ופעלתי כל השנים, היא זו המבוססת על הכרה והוקרה הדדית איש בערכו של חברו, פרגון ושיתוף פעולה הדדי תוך הבנה כי לכל אחד ואחד הנקודה המרכזית והתפקיד המיוחד שלו. באחדות זו איש אינו צריך לוותר על דרכו, אופיו ונטיית ליבו, בלא שיאלץ לטשטש ולו במשהו את יחודו.

מנגד, יש הרואים לצערי את האחדות כטשטוש זהויות וכהנמכת דגלים. יש הגורסים כי במקום לכבד איש את רעהו יש לבטל האחד את חברו.

לצערי הרב, היה מי שדאג להוליך את הבית היהודי לכיוון הזה.

אינני חשוד בחוסר רצון לאחדות.

רק בבחירות האחרונות, כזכור, וויתרתי על מקומי ברשימה המשותפת, ובכדי לאפשר את הרכבתה של רשימה מאוחדת דחקתי עצמי לאחור אל המקום התשיעי (והספק ראלי בזמנו).

אולם, כמי שזכה בשנות השירות הציבורי הרבות להיות שלוחו של הגוון היותר אידיאליסטי, יותר תורני ויותר חלוצי בציונות הדתית, כמי שחש שותף למהפכת ההובלה של התנועה הציונית-דתית בשלושים השנים האחרונות - מראשית ימי גוש-אמונים, דרך מהפיכת החינוך פורצת-הדרך בישיבות, בגרעינים התורניים ובעיירות הפיתוח, ועד עתה - לא יכולתי להשלים עם תוכן זה.

לא יכולתי להשלים עם הסגתה של הציונות הדתית שלושים שנה לאחור, עם קיפול דגליה, ועם החזרתה לימי קדם כסרח עודף וכגלגל חמישי בעגלת הציונות והמדינה. לא יכולתי להשלים עם הפניית העורף למצוינות האידיאליסטית בכל מה שקשור לתורה, לארץ ישראל, ול'עיירות הטבעיות', הלא הם עיירות הפיתוח והפריפריה.

ולא הייתי לבד. בכנס רמות שפירא ובפורומים רבים נוספים באו לידי ביטוי כוחות רבים שהיו שותפים לתחושה זו. מהם אף חברים במועצה הציבורית.

אין בליבי חלילה על מרבית חברי המועצה הציבורית, שבבחירתם הייתי שותף. מדובר באישים טובים וראויים, שפעלו לשם שמים ואין ספק בליבי כי לא היו שותפים למגמה זו.

אלא, שהיו מי שפעלו מאחורי הקלעים בתחכום רב, וסובבו בעורמתם את הדברים כך שיתנהלו כפי רצונם, ובכך רוקנו למעשה מתוכן את המועצה ואת דיוניה.

די אם נמנה בהקשר לכך את שיטות ההצבעה ששונו חדשות לבקרים ובהתאם לתוצאות הרצויות. את הדילים והקנוניות שלא השאירו מקום להכרעות ערכיות וענייניות. את הסתרתו מעיני הציבור ומעיניהם של חברי המועצה של המשאל האינטרנטי, שהשתתפו בו באופן מרשים למעלה מעשרים אלף איש, ושתוצאותיו לא תאמו ככל הנראה את תוכניותיהם של 'הבוחשים בקדירת המועצה'. ואת הצבתו של זבולון אורלב במקום השני, על חודו של קול ובניגוד גמור לרצון הציבור, שהציב את הח'מ במקום השני ואת אורלב הרחק מאחור במקום השביעי.

אין מדובר בכבודי או במקומי האישי. כשלעצמי, די לי ב'שדרוג' לו זכיתי מן המקום התשיעי אל המקום השלישי. גם כיום ברשימת 'האיחוד הלאומי' אינני בראש ולא דרשתי זאת אף לא לרגע.

אולם לא יכולתי להשלים עם מתן המשקל השולי לאלו אותם אני מייצג - הפן הכתום, התורני והאידיאליסטי בציונות הדתית.

הרב פרופ' הרשקוביץ שהוצב בראש רשימת הבית היהודי הוא ללא כל ספק איש אשכולות מוכשר ורב פעלים, אולם אין מנוס מלומר כי אישיותו ופועלו, כמו גם התבטאויותיו הפומביות, אינם מסמלים את שאיפת המצוינות והאידיאליזם ואת מסירות הנפש של הציבור הדתי לאומי, כפי שזו באה לידי ביטוי במרחבי העשייה הרבים.

מן הראוי היה כי הצבתו בראש הרשימה תאוזן לכל הפחות בהצבת איש המחנה הלאומי במקום השני. במצב עניינים זה היה הבית היהודי מבריח ממנו קהל מצביעים גדול שהיה רועה בשדות זרים ויורד לטמיון. סקרי דעת קהל מקצועיים שערכתי בימים שקדמו לפרישתי הצביעו בברור על כך שהבית היהודי נותר עם ארבעה-חמישה מנדטים וכי היתר מחפשים להם בית פוליטי אחר.

לא נותרה בידי כל ברירה אלא לאחד מחדש את כל אלו שלא ניתן להם מקום בבית היהודי ולבנות להם מחדש את הבית הפוליטי.

צר לי על שבבית היהודי בחרו לבסס את מערכת הבחירות שלהם על קמפיין נגטיבי ועל הכפשות אישיות. אנשי אחדות אמיתיים אינם מתירים את חרצובות לשונם ופוצחים במקהלת הכפשות מתוזמרת, גם כאשר אחדות מלאה טרם הושגה.

אנשי אחדות אנחנו, ולא הרמנו ידיים מלהשיגה גם כאשר החלטנו כי נכון יותר לרוץ בשני ראשים. עם הקמתו מחדש של האיחוד הלאומי ברכנו את אנשי הבית היהודי ואיחלנו את הצלחתם. כך גם הודענו כי פנינו לשיתוף פעולה וכי בכוונתנו לפעול לאחר הבחירות כגוש פוליטי מאוחד.

בתחילת השבוע שעבר שלח כצל'ה, יו'ר האיחוד הלאומי, מכתב לפרופ' הרשקוביץ ובו פניה לעריכת מעין 'אמנת אי התקפה הדדית'. על כך טרם נענינו בחיוב.

חברים יקרים,

יצאנו לדרך חדשה, ופנינו קדימה להובלת המדינה.

יש לנו עבודה רבה ואנו נענים לה במלא המרץ.

אני קורא לכם להצטרף לחברי ואלי למסע של איחוד לאומי אמיתי.



בברכת חברים לדרך

ח'כ אורי אריאל.