אז אולי נצביע לליכוד? חלילה!

יש שחושבים שעדיף להצביע למפלגה גדולה, שעתידה להיות מפלגת השלטון.
יש התולים זאת ברשימה הימנית שהיא מציגה.
יש הבוטחים בראש המפלגה, ש"אפשר לסמוך עליו".

בכל פעם מחדש אני תמה על כך. וכי אנשים אינם זוכרים את ההיסטוריה?
רבים מאיתנו היו שותפים ל"עליות לסבסטיה", שהיוו את הבסיס להתיישבות בשומרון. היה זה מאבק למען ההתיישבות, שנעשה במסירות גדולה.
אחד מהתומכים במאבק זה היה מנחם בגין, אז ראש האופוזיציה. מאמרים רבים הוא כתב נגד "שטחים תמורת שלום" (על "הממירים שטחים בשטחיות" - זוכרים?), ובעד ההתיישבות בארץ ישראל.
כשנבחר מנחם בגין לראשות הממשלה בשנת תשל"ז, השתררה אנחת רווחה. זהו, אמרנו לעצמנו, יש כבר מי ששומר על ארץ ישראל.
לא תארנו לעצמנו כמה מהר נצטרך להאבק על סיני נגד בגין כראש ממשלה ושרון כשר בטחון. אז הבנתי, דרך הרגליים, מה הכוונה "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים".
אמרתי לעצמי: לו היה משיח בא בשנת תשל"ו, לפני עלייתו של בגין לשלטון, מה היינו אומרים? תודה לך, משיח, שבאת. זה מאוד מועיל לעם ישראל - בזכותך אל על כבר לא טסה בשבת, נסיעות של אגד פותחות בתפילת הדרך ובאמירת תהלים, ב"ה הועלת לנו מאוד. אבל בשביל ארץ ישראל - אנחנו לא צריכים אותך. בשביל זה יש לנו את בגין, הוא ישמור על ארץ ישראל. לא צריך משיח בשביל ארץ ישראל...
מה עשה לנו רבונו של עולם? העלה את בגין לשלטון, והראה לנו, שבכך רק מתחילות הצרות של ארץ ישראל. עד היום טרם התאוששנו מהמכה של עקירת ישובים שהוא הפיל עלינו. האם עכשיו אנחנו מבינים, שגם בשביל ארץ ישראל (ואולי בעיקר בשבילה) צריך את הקב"ה?
לצערנו, לא למדנו. עברו שנים לא רבות, ואדריכל הגירוש מסיני, אריאל שרון, הפך ליקירם של אוהבי ארץ ישראל. תמכו בו, עבדו לצידו כשהיה שר שיכון, פעלו למען בחירתו, שכחו לו את כל מה שעשה.
באחת ההפגנות שנערכו, בקשו תלמידים מהישיבה לנסוע להפגנה. שאלתי אותם מי הם הדוברים בהפגנה, והם ענו שזה בסדר, הדובר המרכזי הוא אריאל שרון. אמרתי להם: אתם נוסעים לשמוע אותו? אתם לא יכולים לתאר מה יקרה אם הוא יעלה לשלטון. וכי האמונה מדריכה אותו, או הבטחון בה'? וכי ארץ ישראל בשבילו היא ערך אלוקי? הוא יעלה לשלטון על הכיפות שלכם, ויעשה ככל העולה על רוחו. לצערי צדקתי.
העלנו את שרון לשלטון, וקיבלנו את הגירוש מגוש קטיף.
האם עכשיו נלמד כבר, ש"אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים"? כמה ראשי ממשלה צריכים להכזיב אותנו כדי שנבין זאת?

המדרש באיכה רבה (פתיחתא ב') מספר:
רבי היה שולח את ר' אמי ור' אסי שיצאו ויתקנו את ערי ארץ ישראל, והיו נכנסים לעיר ואומרים להם: הביאו לנו את שומרי העיר. והיו מביאים להם את שומר הנשק והפרש. היו ר' אמי ור' אסי אומרים: אלה שומרי העיר? אלה מחריבי העיר! אמרו להם: ומי הם שומרי העיר, ענו להם: אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') "והגית בו יומם ולילה", וכן הוא אומר (תהלים קכ"ז): "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר".
תגובתם של רבי אמי ורבי אסי לא מובנת. רבי (=רבי יהודה הנשיא) היה המנהיג של אותו דור, ולבטח הוא התכוון לבדוק גם את הצדדים הבטחוניים של השמירה על הערים, ולא רק את לימוד התורה שבהם. וכי לא חשוב שיהיה בעיר נשק להגנה מפני האויבים? מדוע אמרו ר' אמי ור' אסי על השומרים שהם מחריבי העיר?!
התשובה היא בפסוק שמובא בסוף המדרש: אם ה' לא ישמור עיר - הרי שהשומר שוקד לשוא, אך אם ה' שומר את העיר - הרי שלא לשוא שקד שומר. השמירה חשובה מאוד, בתנאי שיודעים שה' הוא השומר את העיר. השאלה אם השמירה תהיה לשוא או לתועלת, תלויה בהבנת האנשים - מנין נובעת השמירה, מנין נובע הצורך בישוב הארץ ובהגנה עליה. ר' אמי ור' אסי ראו שאנשי העיר מדברים רק על בטחון ורואים בזה חזות הכל, ולכן הבינו שבמקרה כזה השומרים הם מחריבי העיר.
ללא ערכים של תורה ושל אמונה, שומרי העיר הם מחריבי העיר. לצערנו ראינו כיצד הצבא, שאמור להגן על יושבי הארץ, יכול גם להחריב ערים ולפנות ישובים. אריאל שרון, קצין "ביטחוניסט", שמסר נפשו למען עם ישראל וארץ ישראל, הופך את עורו והוא מחריב ישובים. אם ה' לא ישמור עיר - אם השמירה איננה נובעת מדבר ה' - הרי שהשומרים הופכים למחריבי העיר. יש חובה להקפיד על השמירה ועל הביטחון, אך זה עלול להיות לשוא ללא האמונה בה'.

האם ניתן שוב את ידינו לאנשים העוסקים בהתיישבות ובבטחון, אך שם שמים לא שגור על פיהם?
האם נבין סוף סוף שרק חיזוק האמונה בה' וחיזוק הקשר האלוקי שבין עם ישראל לארצו הם שישמרו על ארץ ישראל.

אני נותן את קולי למי שיהיה שותף בהנהגה, וישמיע בגאון את הקול קול יעקב למען עמנו וערי אלקינו.
אני נותן את קולי לבית היהודי.