לוחמים וחולמים

הוא עמד שם על מדרגות אנדרטת לינוקולן בוושינגטון, וסקר בעיניו את שטיח האדם הצבעוני הפרוש לפניו. אלפי גברים ונשים, לבנים ושחורים, מבוגרים וצעירים, הצטופפו שם, יוצרים פסיפס אנושי מרהיב שאמריקה טרם ידעה כמותו. קולו נשנק, ועיניו היו לחות מדמעות. השנה:1963, 28 באוגוסט. האיש: ד"ר מרטין לות'ר קינג.

הרקע: מאבקם של השחורים בארצות הברית למען חופש הזדמנויות מגיע לשיאו, ומאות שנים של קיפוח, ניצול ודיכוי עומדות להסתיים. ד"ר קינג הישיר מבט אל האלפים וחצב מליבו את המילים שהפכו לסמל מעורר השראה ללוחמי חופש רבים מאז בכל רחבי העולם:
"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים".
יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה.
יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק.
יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."

פחות מחמש שנים לאחר מכן, חודשים ספורים לפני יום הולדתו הארבעים, חייו של הלוחם הגדול לזכויות האדם הסתיימו בחטף על ידי ירייה אחת מאקדחו של מתנקש. זה לא מנע ממנו להספיק לזכות בפרס נובל לשלום ומתאריך הולדתו להפוך ליום חג לאומי בארצות הברית.
_______________________________________

המהפכות הגדולות ביותר ששינו את פני האנושות התחילו תמיד מחלום של איש קטן אחד.

אם יש ספר שריבוי חלומות מאפיין אותו זה התנ"ך, ואם יש דמות אחת בתוכו שחלום הוא חוט השידרה ששוזר את חייה זה יוסף. כבר כנער צעיר הוא כּוּנָה על ידי אחיו בכינוי "בעל החלומות". ולא מתוך הערכה, כמובן. מזלזול עמוק! 'מי אתה חושב שאתה בכלל?! אולי תפסיק לקשקש ולעשות צחוק מעצמך?! אתה בסך הכול פנטזיונר והוזה עלוב. כל דמיונותיך יתנפצו בקרוב אל סלעי המציאות'. ויוסף? הוא השפיל את עיניו, נשך את שפתיו אבל עמוק בלב המשיך להאמין. וחלומות המשיכו לרדוף וְלְלַווֹת אותו כל חייו. הוא פותר חלומות של אסירים בבית הכלא במצרים, ואף זוכה לעמוד לפני המלך פרעה בכבודו ובעצמו ולפתור נכונה את חלומותיו. את סופו של הסיפור כולנו מכירים. חלומותיו מתגשמים אחד לאחד, והוא זוכה לעמוד כמשנה למלך מצרים בתפקיד החשוב ביותר בעולם העתיק.

ואנחנו מה? איפה החלומות שלנו? כמה רצונות ושאיפות טובים נגדעו באיבם רק בגלל קול קטן שלחש לנו מבפנים 'עזוב, בכל מקרה זה לא ילך'? כמה תוכניות נפלאות נזרקו לפח עוד לפני שהוקדשה להן מחשבה שנייה? כמה פספסנו רק בגלל הפחד שיצחקו עלינו ועל חלומותינו? האם אנחנו מוכנים ללחום למען חלומותינו? האם אנחנו מאמינים בהם? האם אנחנו מאמינים בעצמנו?