חופש, וחיפוש. החופש – נדמה לנו כסוג של מנוחה בלא מאמץ, הפסקת פעילות, ושקיעה בהנאה ובנוחות. החיפוש הוא המאמץ הבלתי מתפשר אחר הנאבד, והחריצות בחיפוש היא הערובה למציאתו אחר כך. אולם למרות משמעויותיהם ההפוכות, נראה שהצורך בחופשה בריאה ונכונה מפגיש אותנו עם שתי המילים הללו יחד (צריך לחפש הרבה כדי למצוא חופש אמיתי).
לכולנו, הצורך בחופשה ברור. אך כשננסה להגדיר מעט את הדברים נאמר כך:
לחופשה כמה מטרות חשובות: 1. ריפוי המתח המצטבר מקצב הלימוד בשנה שעברה.
2. מקום וזמן ל"דברים שאני באמת רוצה".
3. הכשרת הקרקע לשנה הבאה.
אולם כמידת הצורך הטבעי בחופשה כך גם מידת הסיכון שבה, ואני מתכוון לסיכון ערכי ורוחני, כי כלל חשוב בידינו, חופשה היא דבר בריא ונדרש, אולם היא תהיה טובה ומועילה במידה שהיא לא תהווה סתירה לסדר החיים שיבוא אחר כך. כלומר: אם אני מצליח לנוח בצורה שהמנוחה מתאימה לרוחי, גם לרוח שתבוא אחר כך בחודש אלול, אז המנוחה בריאה ומועילה, אבל אם אופי המנוחה סותר את הערכים שארצה לחיות בהם אחר כך, אז הופכת המנוחה להתפרקות, ואחרי חופשה שכזו אנו חוזרים עייפים מאד לשנה הבאה.
הסיכון הגדול, והאויב הגדול של החופש הוא – בזבוז הזמן, והשעמום. ההרגשה של: "אין מה לעשות", ושל:"משעמם לי", מביאה אותנו להחמצה הגדולה של החופש, וגורמת לנו לעשות בדיוק את ההפך מחופשה בריאה. כך הופך לו החופש להיות מקור בלתי נדלה למריבות בתוך הבית (אחים , הורים),לומר ולעשות דברים שאחר כך נצטער עליהם, וכו' , וכו'.
אז איך עושים זאת אחרת?
צריך להתייחס לחופשה ברצינות, החופש הוא חלק חשוב בחייו של כל תלמיד, ואם נדע ליהנות ממנו, נהפוך אותו לכלי מצוין להתפתחות ולהתקדמות.
אז קודם כל: סדר יום – חופשה מוצלחת איננה זו שבה לא עושים כלום, להיפך חופשה בריאה היא זו שעושים בה הרבה, אבל את מה שאוהבים לעשות. אם אנו מתוכננים נכון, כלומר לא "זורמים", לא נותנים לזמן לעבור, אלא קובעים לעצמנו יעדים, החופשה תיראה אחרת.
להיות עסוקים – אם בפעילות חברתית, ואם בטיול, ואם בקריאה, ואפילו בלימוד (אין בזה משום "בל תוסיף") אבל אנחנו קבענו סדר יום שמתחיל בזמן שקבענו, זהו מבוא לחופשה בריאה.
אנו חיים בתקופה סוערת, חברתית, רוחנית, ומדינית, אז ראוי שנשאל כל אחד את עצמו: כיצד אני תורם מעצמי לטובת עם ישראל וארצו. לכל אחד תחום שונה ומחשבות שונות, אבל אף אחד מאיתנו לא רשאי להישאר מחוץ להוויה הישראלית שלנו, יש בעיות כלכליות קשות בתוכנו, האם לא כדאי להפריש חלק מהזמן לטובת אירגוני חסד כה רבים הפועלים בכל מקום?
תכנית ההתנתקות הקשה פועלת לרעת תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, מה אני יכול לעשות ולתרום בזמני הפנוי לטובת העשיה המבורכת של מתישבי חבל עזה?
לא נשכח: חלק מהחופשה הוא ימי בן המצרים, תשעת הימים, ותשעה באב, איך אנחנו עוברים את הימים הללו, ואולי עדיף לשאול, איך הימים הללו עוברים בתוכנו?
תשומת הלב שלך בשאלה על החופש, המחשבה, והרצינות בה את מתייחסת לחופש, הוא הדרך להגיע לחופש אמיתי, שאחריו לא תצטרכי לשאול :אז מה עשיתי החופש? אז את בדרך, עכשיו צריך להמשיך ולתכנן.
