אגרת לבחורים של שיעור א בישיבות

במשך השנה שעברה הייתם רובכם עסוקים במציאת מקום לשנה הבאה: ישיבת הסדר, גבוהה, מכינה או שמא ישר לצבא. לוחות המודעות שהיו פרוסים לאורך המסדרונות היו עמוסים במגוון רחב של פליירים שסיפרו על אינספור ישיבות ומכינות: אלו שבהם לומדים גם מקצוע ואלו שבלי, באילו לימוד מזרחנות ובאלו לימודי סיירות. ישיבה אחת מתהדרת במיקומה הפסטורלי והאחרת בעיר הגדולה. האחת צמודה לגרעין תורני והאחרת למרכז שיקומי. כל מיני. מתוך ניסיון אישי אני יכול להעיד שזו בחירה קשה.

ואתם בחרתם, ודווקא עכשיו, אחרי שהספקות לכאורה הוסרו, קשה פתאום לקבל ולהבין במה כל אותם מסגרות חדשות של חייכם שונות מהישיבה התיכונית שבה עד לפני כמה שבועות הייתם ספונים. מצד שני אי אפשר להתווכח עם העובדות: הבוגרים שעשו את אותה דרך לפנינו, כמוני למשל, מעידים כי ישיבה ומכינה הם מקום אחר. את ההוכחה לכך קיבלתי על שינוי שאני עברתי, ואין ספק שאתה משתנה, והאמירה או הבקשה: "אתם חייבים לנצל את השנה הזאת", ששמעתי לרוב, היא לא סתם באוויר, אלא עניין להפנמה. זה נכון שבישיבה התיכונית לא הייתם ממש מיושבי בית המדרש. גם הגמרא לא תמיד "הדליקה" אתכם (בלשון המעטה) אבל פתאום עכשיו זה אחרת. זה לא רק תורה מספרים, אלא תורה שהיא אורח חיים, סוג של מדריך לחיים טובים יותר.

בעוד שבישיבה התיכונית לא תמיד הצלחתם לחוש את המתיקות שבלימוד הגמרא כי עסקתם בקליפות, הרי שעכשיו יש בידכם להגיע גם אל הפרי, ואני השנה זכיתי לקבל טעימה ממנו.
המכינה והישיבה הם מקומות שבהם אדם מעצב את אשיותו לתמיד ואת דרך חייו. אם בתיכון כל אימת שהמורים היו מדברים על חשיבות הלימוד בישיבה או במכינה לפני הצבא לא ממש הבנתם מה החשיבות שבכך, הרי שכיום כשהשירות הצבאי נמצא מעבר לדלת הדברים נראים אחרת. ברור לכם ולי שלכל אחד מאיתנו יהיה תפקיד חשוב בצבא היכן שלא נהיה. אולם במקביל יהיה לנו תפקיד נוסף וחשוב הרבה יותר והוא להיות שגרירים נאמנים של הקב"ה: נציגים בשטח שישאו את דבר ה' בזקיפות וללא בושה. בעוד זמן מה, כשנסיים את פרק הלימוד הראשון בישיבה או במכינה, נדרש לפרוע את השטר ולהתמודד עם המשימות הרבות שיוטלו על כתפינו. אם ניגש לאותם משימות כשאנו מוכנים, ערוכים וטעונים במטען רוחני עצום, תודות לשנים של לימוד בישיבה או במכינה, הרי שגם נדע כי בכוחנו לא רק להשתנות אלא גם לשנות. לאט לאט, ווזה לא בא כבר בשיעור א', יפתחו בלבבנו התריסים הסגורים, לימוד התורה יחדור פנימה, ואנו נזכה לראות בפרי עמלנו, ומניסיון אישי, זה בהחלט מעניק תחושה טובה. חודש אלול הוא זמן מעולה להתחיל בדרך חדשה, לפתוח דף חדש ביישום השאיפות הרוחניות שלנו בדרך להצלחה. זמן מתאים לחשבון נפש פנימי עמוק, של תשובה שלמה.
והמלצה לסוף, בכל יום בישיבה ובמכינה נשאל את עצמנו את השאלה, מה הקב"ה מבקש מאיתנו, מכל אחד ואחד, כיחידים וכעם, ונתחזק ונחזק את האמונה בהמשך הדרך.

בהצלחה