בעקבות הזמן האבוד

פחות מעשרים שנה חלפו מאז פרץ האינטרנט לחיינו וללא ספק הוא שינה אותם מן הקצה אל הקצה. הכלי האדיר הוא נותן בידינו יכולות שפעם יכולנו רק לחלום עליהם. בקלות מדהימה אתה מסוגל לְתַקְשֶר עם אנשים בקצה השני של העולם כאילו הם גרים בדלת לידך. אלא שבאותה מידה לפעמים אתה מְתַקְשֶר עם אנשים בדלת לידך כאילו הם גרים בקצה השני של העולם...
לא יודעים על מה אני מדבר?
בקשו מהילדים שיסבירו לכם מה זה Icq...

אלא שעכשיו, כשהחופש הגדול בעיצומו, ההורים כבר אובדי עצות לגמרי. "אִם בזמן הלימודים", סחה לי אֶם דְאוּגה לא מזמן, "הבן לי רובץ מעל ארבע שעות ביום מול המחשב, מה יהיה עכשיו, כשהחופש הגדול מתחיל?..."

אין ספק שזו בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, וזה עוד קודם שהגענו בכלל לדבר על התכנים שהילדים עלולים לפגוש שם...

אחר הסיבות לגלישה הלא נגמרת היא שכשאנחנו צוללים לבין דפי הרשת תחושת הזמן אובדת לנו לגמרי. אנו נכנסים לתוך עולם קסום, אינסופי, בעל אפשרויות מרתקות ובלתי מוגבלות. כל מי שגלש אי פעם באינטרנט (שזה אומר כל מי שקורא עכשיו את השורות הללו) יודע בדיוק על מה אני מדבר. אנו גולשים להנאתנו שקועים בעולם האחר והזמן כאילו נעצר. לא מזמן פגשתי איזו אמא שסיפרה לי שהרבה פעמים כשהיא ניגשת לילדתה בת ה-15 היושבת מִזֶה שעות מול המחשב ואומרת לה: "חמודה, שמת לב שאת כבר שלוש שעות מול המחשב?!" עונה הילדה בתדהמה: "מה, אמא, אני פה רק עשר דקות..." והיא בטוחה שזה נכון! לוּ היינו עושים רישום על שעות הכניסה והיציאה שלנו מן הגלישה היינו מופתעים לגלות שזה תמיד יוצא פי שניים או שלושה ממה שתכננו.
לא מאמינים? נסו ותיווכחו.

אז מה עושים?
קודם כל, אחד מתפקידנו כהורים, ועכשיו בזמן החופש אנחנו עושים זאת במשרה מליאה - זה להציב גבולות. הדבר מתבטא גם בתחום הזה. לא ייתכן לאפשר מצב בו זמן הגלישה הוא בלתי מוגבל. כדאי לסמן את גבולות הגזרה בשני תחומים:

א. לקבוע בבית שלנו טווח שעות גלישה מתקבל על הדעת. למשל, מ-9 בבוקר עד 11 בלילה (ולא, אין הכוונה ברצף). כלומר, למנוע מצב בו כל בני המשפחה הלכו לישון, ורק יוסי או ציפי יושבים מול המחשב עד שלוש לפנות בוקר....

ב. להקציב לכל ילד, בהתאם לגילו, למצבו ולשיקולים חינוכיים נוספים, כמה זמן ביום מותר לו לשבת מול המחשב. מעבר לזה הוא חייב להיפרד ממנו וללכת לעשות דברים אחרים (מה אתם אומרים? הוא יעבוד מיד לטלוויזיה? צודקים בהחלט. אלא שאולי זו סיבה להחיל גם עליה את הכללים הנ"ל...).

מעבר לזה, כדאי לשבת עם הילדים ולעזור להם לתכנן יחד מה הם רוצים לעשות בחופש. ניתן לסייע להם ברעיונות והכוונה (איך למצוא עבודה, לפתח תחביבים, לעשות דברים חדשים), וגם לעודד אותם לפגוש את החברים פנים אל פנים ולא רק דרך ה-Icq ולגלות מה מזג האוויר במגע ישיר וחי ולא דרך אתר השירות המטראולוגי...

אחרי כל זה אפשר וכדאי גם את הגלישה להפוך לחוויה משפחתית מכוננת ומגבשת. לשבת איתם יחד מול המסך להראות להם אתרים מעניינים שאתם מכירים, ושהם יראו להם לאן הם אוהבים לגלוש. זו יכולה להיות חוויה מיוחדת ומחכימה שתוכל גם לפתוח ערוץ תקשורת ביניכם בנושא האינטרנט, שיהיו לו השלכות רבות בהקשרים אחרים.
בהצלחה וחופש נעים!

כתב: יוני לביא, ממנהלי מוקד הנוער "חברים מקשיבים" בטלפון ובאינטרנט
פורסם בעלון השבת של "צוהר"