האם לאחמדינג'אד יש בחירה חופשית?

"מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵ-ל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'" (במדבר כ"ג, ח')

מסיפורו של בלעם ניתן להסיק מסקנה אחת ברורה: לבלעם לא היה שמץ של בחירה חופשית. הוא הונע כמריונטה בידי אדון העולם, ואף היה מודע לכך לחלוטין, כבר מפגישתו הראשונה עם שרי בלק. הוא חזר על תובנה זו פעמים רבות באזני בלק: "הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אלוקים בְּפִי - אֹתוֹ אֲדַבֵּר".

בדומה למואבים בפרשתנו, גם במציאות העכשווית, רבים מאומות העולם חושבים עלינו רעה ומנסים כל דרך אפשרית כדי להרע לנו ולהצר את צעדינו.

האם ניתן ללמוד גזירה שווה ממעשה בלעם, ולהסיק שאף בזמן הזה אין לאויבינו כל בחירה במעשיהם, והם כבובות בידי הקב"ה, המושך בחוטיהם?

הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל, יחד לסוגיה זו דיון ארוך ומעניין מאין כמוהו בהקדמתו לספר הזוהר (סעיפים ס"ו - ע"א). להלן עיקרי הדברים.
 
פנימיות וחיצוניות
הרב אשלג מסביר, כי אומות העולם נחלקות לשני חלקים: חלק פנימי וחלק חיצון. החלק הפנימי הם חסידי אומות העולם, והחלק החיצון הם הגסים והמזיקים שבהם.

בדומה לכך, גם עם ישראל נחלק לשני חלקים: החלק הפנימי שבו הם עובדי ה' השלמים, והחלק החיצון הם אלה שאינם מתמסרים לעבודת ה'.

החלק הפנימי שבישראל מתחלק אף הוא לשני חלקים: החלק הפנימי שבו, הם הזוכים להבין את נשמת פנימיות התורה וסודותיה, והחלק החיצון שבו הם אלו שעוסקים בחלק המעשי שבתורה בלבד.

כל בני העולם, ללא יוצא מן הכלל, ממשיך ומסביר הרב אשלג, פועלים תוך ציות מוחלט לנוסחא מאוד פשוטה:

במידה וכל אדם מישראל ישתדל להתקדם למעגל יותר פנימי, ולהתמסר יותר לעבודת ה' - כך גם אומות העולם יתקדמו למעגל יותר פנימי, ויחשיבו ויכירו את ערך בני ישראל.

לעומת זאת, אם האדם מישראל נסוג אחורנית, למעגל יותר חיצון, ומזלזל בעבודת ה' - הרי שאף באומות העולם יגדל המעגל החיצון, והם יתגברו על ישראל וישפילו אותם עד לעפר ח"ו.

זוהי נוסחת ברזל, שאינה משאירה לאומות העולם כל מקום לבחירה חופשית. בדיוק כפי שבלעם לא יכול היה להוציא הגה מפיו, מאחר וראה כי בני ישראל מעריכים ומכבדים את חלקם הפנימי, כך גם אחמדינג'אד, נסראללה, וחבר מרעיהם, לא יוכלו לעשות מאומה אם כל אחד מאיתנו ישתדל להעדיף את החלק הפנימי שבו על פני החלק החיצון.

בנוסף לכך, כותב הרב אשלג, כי הכוח הגדול ביותר נמצא בידי עובדי ה', החלק הפנימי שבישראל:
"כאשר האדם, העוסק בתורה, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אומות העולם, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד... הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו". (הקדמה לספר הזוהר, סעיף ס"ט)

אם כל אחד מאיתנו ישתדל להיכנס מעט יותר פנימה – לא תהיה לאומות העולם כל ברירה, והם יהיו מוכרחים להכיר במעלתנו, כפי שעשה בלעם בסוף פרשתנו, כשהביט במחנה ישראל המאוחד ואמר: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" ואף ביקש על עצמו "ותהי אחריתי כמוהו".