שמים את השמחה ב"מרכז"

השמחה ששרתה באחד ממרכזי התורה הגדולים- "מרכז הרב" בערב ראש חודש אדר שחל לפני ימים בודדים נקטעה במטח של יריות מטווח אפס לעבר תלמידי ישיבה צעירים ששקדו באותם רגעים בלימוד תורה. המראה של גופות רכות וצעירות מחוררות מקליעים, קירות וזגוגיות של חלונות מנופצים, רצפה וספרי לימוד מגואלים בדם הוא מזעזע ומצמרר.

הפיגוע הרצחני והנתעב קטף מאיתנו שמונה בחורי חמד, עמיתיי לשכבת הגיל, בעת ששקדו בלימוד תורה לשמה מתוך שמחה והתעלות. ברור לכול שהתלמידים שנלקחו מאיתנו פתאום היו "פרחים" מהסוג הייחודי והאיכותי ביותר שקיים בדור הזה.

הנה היושב במרומים הוכיח לנו פעם נוספת כי כל חפצו הוא לאמץ לחיכו רק את הטובים והצדיקים שבבניו. הקדושים שנרצחו על קידוש ה', שספר גמרא פתוח לפניהם, נמנו בין תלמידי ישיבת "מרכז הרב" והישיבה לצעירים השוכנת בסמוך ולא פלא שדווקא הקב"ה רצה כל כך בקרבתם. בחורים שאהבת התורה והארץ הייתה כאש בעצמותיהם והיא באה לידי ביטוי בכל שדבר שעשו אם בלימוד ואם בשעות הפנאי.

בהתקרב חג פורים ולרגל ראש חודש אדר ב' תכננו התלמידים את מסיבת פורים ואת שלל האירועים המסורתיים שמתקיימים מידי שנה בתקופה הנוכחית. הרצח המתועב קטע את האווירה השמחה והעליזה ששרתה בספריה באתו הזמן וגם את חייהם של התלמידים שהרבו כל כך לשמוח במהלך חייהם .

מוקדם יותר נכחו התלמידים בעצרת תפילה שהתקיימה בכותל המערבי ולאחר שנודע להם שבית המדרש בישיבתם התפנה למסיבת ראש חודש וכל כך רצו לשקוד בלימוד תורה פנו ללכת לספרייה בישיבת הסמוכה- "מרכז הרב". אין ספק שעל נשמות גדולות וקדושות אנו מדברים.

ההספדים שנישאו ברחבת הישיבה ביום שישי היו קורעי לב ומצמררים עד מאוד. מלא דמעות ובכי תמרורים של אנשים שבאו ללוות את היקרים בדרכם האחרונה, חלקם מכירים את הנפטרים וחלקם בכלל לא. הרב הפעם נראה שמסתמנת עליית מדרגה מצד פעילי טרור במטרה לפגוע לא רק בעם ישראל, אלא בנשמת אפה של האומה הישראלית. הפיגוע הקשה בישיבת "מרכז הרב", כמו בעוד ישיבות שנפלו קורבן למעשה טרור, מסמן רצון עז לפגוע בתורת ישראל ולשבור את רוח האומה. המלחמה שלהם היא לא רק על עצם קיומו של עם ישראל אלא גם על תורת ישראל- ה"דלק" של העם, והם ראו לנכון לרכז את המאמצים במוקד הפצת התורה והתנועה הדתית ציונית- ישיבת "מרכז הרב".

עם גופות התלמידים שנטמנו נטמנה גם השמחה העצומה שהייתה חדורה עמוק בתוכם. לשמחת הנעורים נלוותה שמחת לימוד התורה והאחיזות היהודית בגבולות הארץ ואלה היו ניכרים היטב בדיבורם הנינוח והשליו, מלא מתיקות ועדינות, ובפניהם המאירות ובתנועותיהם הקפדניות, הזעירות והזהירות.

המוטיבציה לחבל ולשבש את שמחת החג השנה, כמו גם בשנים עברו, קיימת אצל אויבנו ואף מתעצמת עם הזמן, אולם אנו, נוער ומבוגרים, חייבים להמשיך את מידת השמחה שהייתה בולטת בתלמידי הישיבה שנרצחו ולא להתבצר בתוך חומות של ייאוש ועצב. אחרת משמעות הדבר תהיה ניצחון מוחלט של אלה המעוניינים לשבור את רוחנו ואת שמחת החיים שלנו.

במוסדות החינוך בכלל, ובישיבות התיכוניות בפרט, ממתינים בדריכות ליריית הפתיחה של אירועי פורים המגוונים וההכנות לחגיגות בעיצומם. בימים שנותרו עמלים מרבית התלמידים במשך שעות רבות בהפקת שלל אירועי החג המגוונים אם בארגון ואם בתכנון קפדני של כל פרט ופרט.

למרות האירוע הטראגי האחרון בישיבת "מרכז הרב", ורציחתם האכזרי של תלמידי הישיבה לצעירים, אסור להשבית את שמחת הימים הבאים עלינו לטובה. השקיעה בייאוש ובעצבות תשדר רפיון וחוסר אונים שיתפרש כניסיון להרים ידיים. יונדב, יוחאי, נריה, יונתן, רועי, שגב פניאל, אברהם דוד ודורון- שמונת התלמידים שנלקחו מאיתנו בטרם עת, היו רוצים לראות אותנו שמחים ומקיימים את האירועים והחגיגות כמתוכנן.

אם רק היינו רואים במו עינינו באיזה מדרגה גבוהה הם נמצאים שם למעלה וכמה הם שמחים באמת, אז וודאי שאנו, ואף משפחות הקורבנות, היינו מתמלאים שמחה.

שרשרת האירועים הקשים שפקדה אותנו מקנה לשמחה משמעות מיוחדת, קדושה וגדולה בחשיבותה, ומוטל על כל אחד מאיתנו להרבות בשמחה. במקום אווירת השמחה והעליזות שלרוב מעורב בה שובבות וקלות דעת שבאה לידי ביטוי בתקופה הנוכחית תבוא שמחה אמיתית ובעלת משמעות. יהי זכרם ברוך.