המדריך השלם למבקר בבית הכנסת

המסלסל – הוא מגלגל על לשונו את מילות התפילה בִּנְעִימָה ומתענג עליהן כאילו היו יין משובח. בדרך כלל הוא ספרדי, אם כי לעיתים הוא עלול להיות אשכנזי שחושב משום מה ששם המשפחה שלו הוא האלפגוט. למרבה הצער, לא תמיד שכניו לספסל תמימי דעים איתו וחשים בנוח עם ביצועיו המוסיקליים. הוא אינו מקל על אף דגש ולא מניח לאף שווא להימלט מנחת לשונו. התחביב שלו זה לתקן בעלי קורא, לנזוף במדברים, ולהטיל אימה על ילדים רועשים.

הממלמל – מילות התפילה שגורות על פיו ועם תחילת התפילה נותר לו רק להפעיל את הטייס האוטומטי ולהמריא. הוא יורה את המזמורים בקצב אש, כביש שש, 24 מָלָ"ש (מילים לשנייה). אם ניידת של משטרת התנועה הייתה עוצרת בבית הכנסת הוא היה חוטף דו"ח על מהירות מופרזת. שלוש הפסיעות קדימה ואחורה אורכות אצלו לעיתים יותר מהתפילה עצמה. אלא שאז הוא יכול להתפנות לדבר החשוב באמת - לדיונים נלהבים עם מועצת החכמים שבספסלו: על הביצועים האחרונים של הדולר, של ראש הממשלה ושל מכבי ת"א.

המעלעל - עלוני שבת הם הבֵּיְיבִּי שלו. הוא דואג להגיע לתפילה מבעוד מועד ולא בשביל להספיק לומר קורבנות. הוא חייב להשיג אותם בטרם יֵחַטְפוּ על ידי אחרים. הוא אוגר אותם. את כולם! בכל הצבעים, הצורות והגדלים. אלא שְמְעֵת לעת הקושי לסחוב אותם למקום מושבו גובר, כאשר עוד תת-תת מגזר מגלה שאין לו ביטוי מספיק בעלוני השבת וגם הוא חייב להוציא אחד משלו. 'בסוף לא תהיה ברירה ואצטרך להביא את עגלת הקניות מהסופר', חלף הרהור מדאיג במוחו בשבת האחרונה, 'הגב שלי לא בנוי למשקלים האלו...'. בחולפו ליד ארון הספרים הוא לוקח איתו, כמתוך הרגל, סידור. הנוסח לא חשוב. בכל מקרה לא בטוח שיספיק להשתמש בו. על עלוני השבת שלו כתוב כנראה "נא לעיין בשעת התפילה". מזל שהתפילות בשבת ארוכות יותר, ויש גם בונוס זמן בקריאת התורה ומוסף, אחרת איך היה מספיק לעבור על כל הערימה?!
הוא פוצח בשו"ת סמס בעולם קטן, מדלג באלגנטיות לסיפור ב'שיחת השבוע', סוקר את חבילות הנופש ("ליל הסדר במצרים במחיר שאסור לפרסם") בשבתון, ואפילו על המדור לילדים בתלמי גאולת ישראל הוא לא מוותר. כשלפני שנתיים אירעה תקלה במשלוח הדואר, ובתי הכנסת בשכונה שלו נותרו מיותמים, כמעט ויצא מדעתו. כמו מעשן כבד שאזלה לו הסיגריה האחרונה שירך את רגליו לשכונה הסמוכה. אחרת, כיצד יקיים את מצוות עונג שבת?! הוא נחשב על ידי כל מכריו כאדם רגוע ונוח לבריות, אך כששפיצר, הגבאי, העלה בישיבת החברים הצעה נועזת - לחלק את העלונים רק בסיום התפילה, הנברשת המפוארת שמעל הבימה כמעט ונעקרה ממקומה וקברה אותו תחתיה מהצעקות הרמות שנורו מכיוונו של ידידנו המעלעל.

המתבטל - מלשכת התעסוקה הגיע ישר לתפילה, ומאז הוא מחפש דרכים להעביר את הזמן עד שיישמע הצלצול הגואל של 'עלינו לשבח'. בימות החול הוא נעזר בסלולארי שיגאל אותו מן השעמום. מוציא ומכניס, מדפדף בטלפונים, וקורא הודעות. כל זבוב שמתיישב לו על המכנסיים גורם לו לתחושה שהפלאפון רוטט והוא נאלץ לצאת בדחיפות מבית הכנסת (מי יודע, אולי מישהו חשוב מחפש אותו לשיחת חירום?...). בשבתות הוא אנוס להיפרד מן השחור הקטן ונאלץ למצוא את נחמתו בעלונים שהוא שואל משכנו 'המעלעל'. לפעמים השעמום והעייפות פשוט גוברים עליו והוא נרדם. אלא שמאז הפעם האחרונה הוא צובט ומנער את עצמו, משתדל מאוד שזה לא יתרחש. זה קרה ב"לכו נרננה" כששקע בשינה מתוקה במקומו הבטוח שבספסל האחרון. כשהתעורר, במקרה ב"בואי בשלום", נחרד לראות את כל בית הכנסת, לוטש בו מבטים. רק הדרשה של הרב היא כבר מעבר ליכולתו, והוא חוטף תנומות קלות בינות למרפקים שמשגר אליו היושב מימינו ("הלו, אם אתה מתעקש לנחור לפחות תעשה את זה יותר בשקט?!"). כדי לצמצמם את הזמן הבעייתי הוא דואג להתמהמה ולהגיע לבית הכנסת רק לקראת ישתבח. אך אל דאגה, את הזמן שהחסיר בתחילה הוא משלים בסוף ויוצא כבר אחרי ובא לציון.

המתפתל - הספר החביב עליו אינו הארי פוטר ואוצרות המוות אלא דווקא ליקוטי תפילות של ר' נתן. באמתחתו מצוי תמיד גארטל לעת הצורך. כשרק ניתן האות והחזן פוצח באשרי הוא נכנס לאקסטזה. נפנופים נלהבים, תנועות מצד לצד, מחיאות כפיים לסילוק המזיקים, ושאגות 'אמן יהא שמיה רבה' שיקרעו את גזר דינו. פאותיו הגולשות עד מעבר לזקנו המדובלל מתנופפות לכל עבר וטופחות על פניו הסמוקות. קצין הביטחון של בית הכנסת פינה את המתפללים משלושת הספסלים הסמוכים למקומו, מחשש לפגיעות בגוף ובנפש. לפעמים הגבאי נאלץ להישאר עוד עשרים דקות אחרי ערבית עד שזה יסיים את ההתייחדות עם ריבונו של עולם. אפילו את הרמז של האורות שנכבו הוא לא קולט. הוא נמצא ב'אורות' אחרים.

המתבלבל – הוא נכנס לבית הכנסת בצעד הססני וסוקר את הנוכחים בתקווה לגלות מישהו שהוא מכיר. הארנק שמציץ מהכיס האחורי של הגי'נס, לא שמע עדיין שיש דבר כזה שקוראים לו מוקצה, והכיפה הלבנה שעל ראשו עדיין מנסָה להתגבר על הקפלים ולהחזיק מעמד על הראש. תוך שתיים וחצי שניות הוא כבר לא לבד. המכ"ם של 'המתפתל' (עיין בסעיף הקודם) מזהה ממרומי תפילתו שיש כאן פוטנציאל תשובתי חיובי. הוא לא ייתן לו לחמוק מבין האצבעות כל כך בקלות ("אחי, יש'ך מקום לסעודת שבת? כי אם לא..."). הגבאי מחפש עבורו מקום פנוי שלא ליד אחד מארבעת הטיפוסים הראשונים מחשש שזו תהיה לו הפעם האחרונה שהוא מגיע... הפלאפון שלו שצלצל באמצע קדושה בלהיט האחרון של שרית חדד אומנם גרם למבוכת מה, אך כנראה רק לסובבים אותו. הוא שלף את הדור השלישי וירה בטבעיות אל האוזנייה – 'משה, ת'נחש איפה אני עכשיו?... בתפילה, בבית הכנסת!... תעשה טובה, תתקשר עוד עשר דקות'.
מבקר בעיקר בשבתות, בבר מצווה של הבן או בימי זיכרון. גבאי מיומן יֵדַע לגשת אליו בסוף התפילה וּלְזַכּוֹת אותו בתרומה מכובדת לבית הכנסת.

המתפלל – שמועות לא מבוססות טוענות שיש, או לפחות פעם היו, גם מן הזן הזה, אלא שעם השנים הם הלכו ונכחדו. כיום קשה מאוד למצוא מן הזן הזה. ואתם, יצא לכם כבר לפגוש אחד?