ארץ ישראל קודמת למצוות התשובה!

מאמר זה נכתב בעקבות אמירות רבות בכתב ובעל פה, הנאמרות בזמן האחרון, שכביכול מצוות החזרה בתשובה קודמת למצוות ישוב ארץ ישראל, ושכביכול אם נחזיר בתשובה את עם ישראל, אז גם ארץ ישראל תובן יותר.

במאמר זה אנו מבקשים להוכיח הפוך: שרק מתוך כך שנרים את ארץ ישראל להיות ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה, רק אז נזכה שרבים ירצו לחזור בתשובה לכל קיומי התורה והמצוות, ולא זו בלבד אלא שהעלאת ערכה של ארץ ישראל כפי כבודה הראוי לה, הוא המפתח העיקרי לכל ההתקדמות שלנו כעם בכל התחומים, והוא גם המפתח העיקרי לגאולה השלמה שאנו כל כך מצפים לה.

וזאת לדעת: שאלה זו של היחס הנכון בין החזרה בתשובה לבין ארץ ישראל, כבר דיברו עליה גדולי ישראל כאשר לימדו על התקופה שלנו הנקראת תקופת "משיח בן יוסף" או תקופת "עקבתא דמשיחא". הם תמיד לימדו שארץ ישראל היא הגן וכל קיומי התורה והמצוות, כל המידות הישרות הם הנטיעות של הגן הקסום הזה.

איננו באים למעט בערך מצוות החזרה בתשובה חלילה. זו מצווה מן התורה ותמיד יש לקיימה. אבל האם הדאגה שלנו שעם ישראל יחזור בתשובה צריכה להיות קודמת לדאגה לארץ ישראל, עד כדי כך שנטה את כל הכוחות שלנו ממצוות ישוב ארץ ישראל למצוות החזרה בתשובה?

האם כך צריך להעמיד את הדברים?

האם זה לא נכון שאת כל הכוחות הרוחניים שלנו אנו שואבים דווקא מארץ ישראל ולכן ראוי להקדימה לכל דבר שבקדושה, דווקא כדי שכל הערכים כולל מצוות התשובה יבנו בשלמות הראויה לעם ישראל בארצו?
האם לא נכון להדגיש שמתוך "התשובה הכללית" שהיא חזרת עם ישראל לארץ ישראל מנהר פרת ועד נהר מצרים, הולכת וניבנת גם על "החזרה בתשובה הפרטית" של כל אחד מישראל, בכל קיומי התורה והמצוות?
האם לא מתוך הדגשת המחויבות הראשונית שלנו לארץ ישראל במעשה ובהסברה, אנו פונים לכל אחד מישראל לחזור לכל ערכי הקדושה בתורה ובמצוות?

הסדר הנכון: ירושת הארץ מולידה את החזרה בתשובה

הרי על פי האמור בתורה ובנביאים סדר גאולתם של ישראל ותהליך חזרתם בתשובה שלמה כעם, יתקיים רק אחרי כיבוש הארץ. קדושת השכינה בארץ ישראל שתופיע מתוך אחיזת ישראל בארץ ישראל, היא זו שתגרום לעם ישראל לחזור בתשובה שלמה אליו יתברך, בכל קיומי התורה והמצוות.

ככל שיתרחבו הכיבושים של עם ישראל בארץ ישראל, כנגד זה יתרבו מספר החוזרים בתשובה, ולא הפוך!


כך נאמר בתורה:[1]
"והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, [ורק אחר כך ומתוך כך] ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך..."

כך גם מתאר הנביא יחזקאל את סדר הגאולה:[2]
"ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם [ורק אחר כך ומתוך כך] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם..."

ומלמד על כך הרב צבי יהודה זצ"ל:[3] 
"בפרק לו' ביחזקאל ניתנת תכנית הגאולה: "וקידשתי את שמי" מתוך "ולקחתי אתכם... וקבצתי אתכם... והבאתי אתכם אל אדמתכם". ורק אחר כך: "וזרקתי עליכם מים טהורים... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו". תשובה שלמה של העם תבוא רק אחרי קבוץ גלויות".

ועוד מלמד הרב צבי יהודה:[4]
"ביחזקאל פרק לו', פרק מיוחד מאוד. בירור סדר הגאולה, ריאל פוליטיקה, בסגנון פשוט. אין עוד פרק כזה, כל כך ריאלי, בכל הנביאים: ... 'ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי'. במה? 'באמור להם' - שהגויים אומרים עליהם - 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'. הם הגויים יודעים שיש עם ה' וארץ ה', הארץ הקדושה, ארץ הנביאים. כשעם ה' אינו נמצא בארץ ה', זהו חילול שם שמים הגדול, וריבונו של עולם כביכול סובל מחילול שם שמים זה. 'בנים אתם לה' אלהיכם', זהו בזיון בשבילי כשאתם בגלות... אי אפשר יותר! צריך לתקן את המצב הלא נורמאלי, החולני הזה. צריך לעשות קידוש שם שמים גדול. כיצד עושים זאת? לא כתוב כאן: בזה שתחזרו בתשובה. אלא: 'וקידשתי את שמי הגדול... ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם'... קודם כל תחזרו אל אדמתכם... כשתחזרו הביתה, תנשמו את אוירא דארץ ישראל המבריא והמחכים, ואז תקבלו זריקות. 'וזרקתי עליכם מים טהורים... רק אחרי כל זה אז תגיעו לקיום תורה ומצוות... קודם כל בריאות נפשית, ואח"כ מצוות ואח"כ תשבו על הארץ לבטח... מתוך התשובה אל ארץ ישראל... מתוך ירושת הארץ, על זה תחול סייעתא דשמיא מיוחדת לפתיחת הלבבות... ומכאן הופעת שלימות התשובה: 'כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך'".

ועוד מוסיף הרצי"ה:[5]
"ככל שתגדל בתוכנו יותר ויותר התקיימות מצוות ישוב ארץ ישראל, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה, מתוך שלמות אמונה וגדלות אמונה בהתקיימות מעשה ה' הגדול אתנו, נזכה יותר ויותר שחילולי השם למיניהם יתבטלו ויעלמו".

לכן כשנשאל הרצי"ה האם צריך להעדיף את החזרה בתשובה על פני מצוות ישוב הארץ, ענה בתוקף:
"להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, לישב את שוממותיה, היא מצות - התורה הברורה והמחייבת את כולנו. זה צריך להיות מובן ומבואר לכולנו לכולנו, מתוך הבנה מרובה ואהבת אחים, הנאמנים ומסורים לתחיית ובנין עמנו וארצנו ותרבותנו. בחלוקי דעות שמתוך אי הבנה, אין שום מקום לריתחה של שנאה חלילה. החלטה ממשלתית להחזיר לגויים שטחים של ארץ חיי קודשנו דברים בטלים ומבוטלים, לא יקום ולא יהיה. אין שום עניין למשאל עם בעניין שטחי ארץ חיי קדשנו, שהם שייכים גם לכל מיליוני היהודים שברוסיה ושבאמריקה ובכל מקום שהם, וכל דורותינו הבאים להגביר את מאמצי החינוך הדתי, המאמין במעשי ד' צור ישראל וגואלו, ומקבץ נדחיו ובונה ארצו, ודאי חשוב מאוד - ובשום אופן לא חשוב יותר מזה של יישוב ארצנו והתנחלות שממותיה. קירוב הלבבות והפסקות החציצות בין חילוניים לדתיים, בודאי חשוב מאוד - ומאמצי ההתנחלויות - הם הם מתוך דרכי שלום ואהבת ישראל. בודאי ובודאי שצריך הרבה מאוד להסביר ולברר לנוער ולילדים בארץ, את חשיבותה החיונית של ארצנו וכל שטחה למען עמנו ותורתנו. חלילה לחדול מההתנחלויות של יישובנו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חנוך והסברה לחשיבותה החיונית [של ההתנחלויות]. ריבוי החינוך וההסברה לחשיבות הזאת, איננה סתירה וניגוד אלא השלמה ושיכלול לה."

הרצי"ה זצ"ל הבהיר נקודה זאת גם בדברים שבעל פה[6] כאשר עלתה על הפרק תכנית הסכמי קמפ דיויד. אז פנה אליו הרב משה לוינגר שליט"א בשאלה:
"הרב לוינגר שליט"א האריך בדיבורו לבאר שיש לנו זמן לחנך את העם, ולהבהיר לו את גודל האסון של הסכמי קמפ דיויד. רבנו זצ"ל הקשיב בקשב רב לדבריו, ולאחר סיום הדברים שעניינם היה שיש כעת לחנך את העם, דפק רבנו זצ"ל על השולחן ואמר בעוצמה ובקול רם: 'רבי משה, היכן יש מחר התנחלות?!' שוב ניסה הרב לוינגר שליט"א לדבר ולהבהיר, שיש צורך וחשיבות מרובה כעת לחנך את העם, ולהסביר ולהבהיר לו את המשמעות החמורה של הסכמי קמפ דיויד, אך רבנו זצ"ל אמר שוב בצורה ברורה וחד משמעית: ' רבי משה, היכן יש מחר התנחלות?!' וכאשר שאל אחד המשתתפים: 'והרי צריך הסברה?' ענה רבנו זצ"ל: 'ההתנחלות עצמה היא הסברה.'"

חייבים אנו להבין: ההתרחבות בארץ ישראל משפיעה באופן רוחני על כל אחד מישראל. כך צריך להסביר את ההתפתחות הרוחנית הגדולה כאן בארץ ישראל, לעומת החורבן הרוחני האיום שבחוץ לארץ.

לכן, אפילו כנגד הברור של הזהות היהודית כפי שבא לידי ביטוי בשאלת "מיהו יהודי", הייתה אצל הרצי"ה שאלה משנית יחסית לשאלת ארץ י שראל, ולכן כשהוא נשאל על כך, ענה הרב (בלי כל היסוס):[7]
"אני לא אכנס עכשיו לעובי הקורה בעניין "מיהו יהודי", אבל דבר אחד ברור: שלמות הארץ קודמת אצלי ל"מיהו יהודי". בתפילה אנו אומרים תחילה "כי בחר ה' בציון" ורק אחר כך בחר בישראל ("כי יעקב בחר לו יה"). אין ציון בלי ישראל ואין ישראל בלי ציון."

ובמדרש:
"אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין בית המקדש..."


וכותב על כך "אם הבנים שמחה":[8]
"והנה בכלל בקשתנו לשוב לארץ ישראל כל שלשת הדברים, שהרי כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק".

ועוד שם:[9]
"הרי דלהקב"ה סגי להגאולה אף בתשובה כל שהוא כחודה של מחט, ולדברי הגאון רבנו יהונתן, שעיקר התשובה היא החזרה וההשבה לארץ ישראל, נמצא דבזה מקיימין כל אותם שנטו מדרכי התורה והמצוות בעוונותינו הרבים, את התשובה שמצפה ה' יתברך... שעל כל פנים תחשב חזרתם לארץ ישראל כחודה של מחט, ואחר כך יפתח הקב"ה את ליבם בפתח גדול, ויטה את לבבם לאהבה אותו ולעבדו בכל לבב".

לכן חובת המורים והמחנכים, אנשי הצבור והרבנים, להעמיד את כבודה של ארץ ישראל במקומה הנכון, וכן כל אחד מאתנו חייב לראות את עצמו כשליח נאמן ומסור לדבר זה, ולא להפסיק לרגע שליחות זו עד שנזכה לרשת את הארץ כולה מן הפרת ועד נהר מצרים ומן הים ועד המדבר, ואז יפתח ה' את לב כל ישראל לעבדו בשמחה ובשלמות!

ועוד, הרי למדנו שהחזרה לארץ ישראל היא מהווה את תשתית היסודית ביותר למושג התשובה בכלל, כך מלמד הרב אלקלעי ז"ל בשם רבי יהודה ביבאס:[10]
"ואין אני יכול להסתיר דברי מוסר השכל אשר שמעתי מפי איש אלקים הרב המופלא, וכבוד ה' מלא. המקובל הר"ר יהודה ביבאס זצ"ל אשר אמר שח"ו ישראל פשענו ביוצרנו, פנינו לו עורף ולא פנים. וכבר ארז"ל[11] הדר בחו"ל דומה שאין לו אלוק. ומה אנו עושים? נדים אנו מעיר לעיר לבקש מחייתנו, ואין אנו הולכים לא"י ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד… טוב היה אילו היינו אוכלים אפי' לחם צר ומים לחץ בא"י. והדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוק, וכבר ידוע שהתעוררות למעלה תלויה בהתעוררות מטה, ואמר הקב"ה פתחו לי פתח כחודו של מחט, ככתוב שובו אלי ואשובה אליכם. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה[12] תשובה זו באלף ושבע מאות ושבעים שנה לא נעשתה, ועתה האם אבדה תקוותינו ח"ו, אלא פי' הדבר הזה הוא שיבת בנים לארצם, והיא תשובה כללית וזה אמר הקב"ה שובו אלי ואשובה אליכם, וכשיתאמצו ישראל לעלות לירושלים גם אם הם בצרה ונראה שנכספה נפשנו לחסות בצל שכינתו, מיד, הקב"ה מתעוררים רחמיו ויגלה גאולתנו במהרה בימנו אמן" עכ"ל.

ועוד שם:[13]
"ומעיקרי שיבתנו אל הארץ, היא התשובה בארץ גופא והיא: שלא ניטוש את אדמתנו בעת צרה, כמו שכתב הגאון בעל "אהבת יהונתן" זצ"ל הפטרת בלק, וז"ל: "עיקר התשובה שלא ינטשו את נחלתם בעת צרה… שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה צרות, ואפילו הכי לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקודש, וזו היא עיקר תשובתם, כי התשובה צריכה להיות באותו מקום ובאותו מעשה" עכ"ל.

מכאן אנו למדים שיש מושג של "תשובה כללית" שמשמעותה היא החזרה לארץ ישראל כולה, ומתוכה ועל ידה תשתלם "התשובה הפרטית" של כל איש ישראל בע"ה בכל קיומי התורה והמצוות.

האם לא כך התכוון הראי"ה זצ"ל בהסבירו שבארץ ישראל הכל הולך מן הכלל אל הפרט ומלמעלה למטה?
ואכן אנו עדים לכך שבארץ ישראל, בזכות קדושת הארץ, המצב הרוחני הולך ומשתפר במהלך השנים עד לבלי היכר, ובחוץ לארץ המצב הרוחני הולך ומדרדר במהירות מסוכנת, עד שכל מי שעיניו בראשו צריך למהר ולקחת את עצמו ובני משפחתו ולרוץ לארץ ישראל.

לא שלא צריך להמשיך ולהחזיר בתשובה את עצמנו ואת האחרים, אבל מהו המהלך הכללי הלאומי, מהו הכוון שאליו צריכים כולנו להצביע ולומר: זה הדרך!

אין ספק שהדרך היא הדרך הפונה לציון, לגן ה', למקום בו עיני ה' תמיד אפילו בחורבנה, ומשם תצא תורה גדולה, תורתה של ארץ ישראל לכל ישראל. ועל זה נאמר: "שובו אלי" - לארץ ישראל, "ואשובה אליכם" - עם תורתה של ארץ ישראל!
ושיבת בנים לארצם פירוש לכל ארצם מן הפרת שבצפון ועד נחל מצרים שבדרום.

הסדר הרוחני הוא, שארץ ישראל היא זו שמביאה שמולידה את החזרה לכל קיומי התורה והמצוות, כך גם מלמד הרב חרל"פ:[14]
"כשמגיע תורו של אור ישראל להופיע בהדר קדשו, מתחילה רוח התשובה לפעם, ובגלוי ובסתר מכים המה גלי התשובה על הלבבות וחודרים אל תוכם, כל נקיפה לבבית היא נקיפת התשובה, שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כן היא גם ראשית תשובתן, כלפי החטא של "וימאסו בארץ חמדה"[15] נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת על הלבבות. נוהרים אליה כל בית ישראל ובאים שמה לקומם הריסותיה ולבנות שוממותיה. וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל, כאמור בפרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך אל הארץ... ומל ה' אלקיך את לבבך...[16]"

ועוד מלמד הרב חרל"פ:[17]
"עניין תרין המשיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא שמשיח בן יוסף בא לעורר את הלבבות לקיום המצוות, והמצווה הראשונה שיעורר עליה תהיה מצוות ישוב ארץ ישראל, וממנה יבואו לקיום שאר מצוות התורה, ומשיח בן דוד בא לעורר את הלבבות ללמוד התורה..."

יש כאלה שאומרים שעם ישראל איננו יכול להבין היום את עניין הארץ. אבל אדרבא, הרב חרל"פ קובע שבדור שלנו - בעקבתא דמשיחא הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ואלו דבריו:[18]
"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה.
הנקודה העיקרית והמקור שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בזמן החשמונאים הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל...
ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".

למדנו שאמנם, בתקופת החשמונאים הנקודה המרכזית הייתה התייחדותם של ישראל, דהיינו: קדושת עם ישראל, אבל בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, היא הראשונה והקודמת וממנה נובע הכל, גם החזרה בתשובה נובע ממנה.

אז איך אפשר ללמד לדור שלנו שמספר אחד זה החזרה בתשובה ורק אחר כך ארץ ישראל? מדוע היא צריכה להיות תמיד משופלת לכל דבר שבקדושה? לא לחינם אנו אומרים בהפטרה "רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו". האם מצאנו ביטוי כזה קשה "עלובת נפש" על דבר אחר מלבד ארץ ישראל שכל כך מעליבים אותה, כיון שלא מעלים אותה להיות ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה?!

אם ארץ ישראל היא הנקודה המרכזית סימן שהיא נמצאת בלב כל אחד ואחד מישראל, ורק צריך לגלות זאת. ומי אחראי לגלות זאת אם לא תלמידי חכמים שבדור, שצריכים להיות הראשונים שמעלים על נס את חזון ארץ ישראל!
--------------------------------------------------------------------------------
[1] דברים ל'.
[2] יחזקאל לו'.
[3] לנתיבות ישראל ג' עמ' פה'.
[4] התורה הגואלת ד' עמ' סב - סה'.
[5] נתיבות ישראל ג' עמוד פו'
[6] גאולת אור הצב"י עמ' 119.
[7] גאולת אור הצב"י עמ' 344.
[8] אם הבנים שמחה עמ' לו'.
[9] שם עמ' קיט'.
[10] מתוך הספר "דרכי נועם", מובא בהקדמה לספר "מחשבות שלום" של הרב עטייא זצ"ל.
[11] כתובות קי:
[12] סנהדרין צז:
[13] בהקדמה ל"מחשבות שלום".
[14] מעייני הישועה קנ'.
[15] תהילים קו', כד'.
[16] דברים ל'.
[17] מעייני הישועה עמ' עט'.
[18] מעייני הישועה עמ' קצו'.