נר שבת- האור והשלום

לאור הבקשות הרבות שקיבלנו בעקבות פרסום המאמר הראשון בנושא הלכות ומנהגי הדלקת נר שבת, אנו מביאים מאמר המשך, תענוג לקרוא ולהפנים. 

האור והשלום

"גדול השלום שלא התחיל הקדוש ברוך הוא לברוא דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום ואיזה? זה האור שנאמר "ויאמר א-להים יהי אור" ומנין שהוא שלום שנאמר "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"."
(ספר תורה שלימה, בראשית עמוד עד, פסקה שפב)

בפסוק זה ישנה הקבלה בין ה"אור" וה"שלום". הקבלה זו מלמדת על מהות משותפת. בחושך, כל חלק מחלקי הבריאה וכל פרט שבה, עומדים נפרדים זה מזה, האדם אינו יכול לראות אותם בבת אחת, ולכן הוא גורם לפירוד.
באור, חלקי הבריאה והפרטים שבה מתאחדים בראיית האדם אותם, במבט אחד, וממילא יש שלום בין הגורמים השונים.


הבית המואר

בית מואר מביא לשלום בין האדם לחפציו. כששוררת חשיכה בבית, החפצים, שנועדו לתועלת האדם, מהווים מכשול ופוגמים בשלום שלו בביתו.
החשיכה גם משרה אוירה קודרת המביאה לתחושת צער והצער גורם להתכנסות האדם בתוך עצמו. האור מאיר את החשיכה ומשרה אוירה נעימה המסירה את תחושת הצער והבדידות ומביאה לחיזוק הקשר בין בני הבית, זה עם זה.

אור השבת- שלום בין גוף ונשמה

הזוהר הקדוש אף מרחיב את מושג השלום בשבת ומתאר אותה כזמן שבו יש שלום בין עליונים ותחתונים- האדם בנוי מגוף ונשמה, הגוף יסודו בחומר, ואילו הנשמה יסודה ברוח והיא שואפת למעלה.
בימות השבוע עסוק האדם בטרדות הפרנסה ובענייני החומר והנשמה נדחקת לה לקרן זווית ואילו בשבת היא מאירה יותר, ומופיע שלום בין הצד הרוחני והצד החומרי של האדם.
גם בנר יש חיבור בין חומר, הכלי, השמן והפתילה לבין האש הרוחנית, המרחפת ואינה נוגעת בחומר.
נר השבת מייצג את החיבור המופלא בין החומר והרוח ומביא לחיבור בין הגוף והנשמה. אורו ממלא את נשמתו של האדם, הסופגת אור של קדושה ובכך מרוממת את הגוף ויוצרת הרמוניה ושלימות באדם.

דיבור רגוע מביא שלום בתוך המשפחה

חז"ל הדריכו כיצד להדליק את הנר באופן שאכן יביא שלום בביתו של האדם ולימדונו שעל האיש לפנות לאשתו ולבקש ממנה בנחת ובנעימות להדליק את הנר. האמירה בנחת מביאה לקבלת הדברים על ידי בני הבית ועשייתם בחפץ לב ולא מתוך כפייה, ובכך סוללת את הדרך אל שלום הבית.

ערב שבת – סכנה למחלוקת
הצורך בהשמעת האמירה בנחת ובנעימות דווקא בערב שבת מתבארת מדברי הבן איש חי:
"כתב הגאון חיד"א ז"ל, בעלות המנחה בערב שבת קודש הנה הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, והסטרא אחרא טורחת הרבה לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף יצרו שלא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבא יבקש שלום."
(בן איש חי, שנה שנייה, פרשת וירא)

השטן מבקש לחרחר ריב דווקא בערב שבת, עת השלום. נר השבת עניינו לתקן את המחלוקת ולכן האדם נדרש לומר את הדברים המביאים לשלום הבית בנחת. נחת שבידה לשמר את האחדות ולמנוע פירוד.

יתירה מזאת כתב הבן איש חי, שעצם עניין שני הנרות מלמד על אחדות (שני נרות – שלום ואחדות בין האיש והאישה):
"והנה מה שמדליקים בליל שבת שני נרות ראיתי טעם בספרים, כי ב' פעמים נר עולה ת"ק, והאיש ואשתו הם גוף אחד, ובפרט בליל שבת שהוא זמן הזיווג, ובאיש יש רמ"ח אברים ובאישה רנ"ב, בסה"כ ת"ק כמניין ב' פעמים נר, שתאיר מצווה זו בכל אברים שלהם כמו שכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור."
(בן איש חי, הלכות שנה שנייה, פרשת נח)

כפי שלמדנו, הדלקת הנר באה לגלות את האחדות והשלום בביתו של האדם. עניין מרכזי זה בהדלקת הנר בא לידי ביטוי גם במנהג להדליק שני נרות, דבר הנרמז בגימטריא של פעמיים נר ,שעולה ל 500 כמניין 248 איברים באיש ו252 איברים באישה.