רווחי הבנקים אינם מתת שמים, אלא מתנה מ"ירושלים"
דב אבן אור/ מהגולשיםיג שבט, תשסח20/01/2008אני מאשים את נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים, ממשלות ישראל (לדורותיהן), חה"כ (הנוכחית והקודמות), בשתיקה ובמתן הכשר לבנקים בישראל, לגזול מאת הציבור...
1. אני מאשים את נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים, ממשלות ישראל (לדורותיהן), חה"כ (הנוכחית והקודמות), בשתיקה ובמתן הכשר לבנקים בישראל, לגזול מאת הציבור, מידי יום ובמשך שנים, כספים אדירים הנגבים לכאורה "כחוק", ע"ס פערי ריביות לא סבירות ועמלות חסרות שחר.
2. ריווחי הבנקים ובעיקר בשנים האחרונות, הרקיעו לשיאים; הדבר לא נבע עקב התייעלות, ו/או השקעות נבונות אלא משתי סיבות:
א. פערי הריביות בגין כספים המצויים ביתרת זכות (תפ"ס, פר"י וכד') ובין חיוב בגין יתרה שלילית ו/או הלוואות לעמך (ולא לעסקים גדולים).
עפ"י היועץ הפיננסי חיים בן-דור (קול ישראל, בפינתו השבועית ביום ו' 18.1.08) בישראל פער הריבית הנו כ- 8%, ואילו בארה"ב כ- 1.5% (וזאת לאחר ניכוי האינפלציה שהייתה ב- 2007)
דהיינו – בישראל המרווח הנ"ל גדול פי – 5 מאשר בארה"ב!!
מאחר וההון העצמי של בנק, הנדרש ע"י בנק ישראל, הנו כ- 8% מסה"כ הכספים המצויים אצלו (הלימות הון), אזי 92% מהכספים שניתנים כהלוואות, הינם כספים של לקוחות הבנק.
משמע, הבנק לוקח כסף שלי, מלווה אותו לגורם לא ידוע לי, ובגין כך מרוויח כמעט פי 3 מהריבית שהוא משלם לי .
ב. חישוב של סה"כ ההלוואות שבנק כל שהוא, הלווה בשנת 2007, מורה לנו מהו הריווח שלו (לפני מס), ואם נתייחס לבנק גדול, אזי לפנינו ריווח של כמיליארד ש"ח - בשנה.
וכאשר נוסיף לכך רווחים בגין עמלות, אזי הרווח היומי של בנק גדול, הנו כ- 70 מיליון ש"ח!!
3. עניין העמלות הינו שערוריית ענק נוספת; עד לפני זמן מה, היו כ- 512 עמלות ומתוכן רק 12 תחת פיקוח של בנק ישראל.
גם הפיקוח על אלו הינו מגוחך; שכן לא בנק ישראל מפקח, אלא פקידה במשרד התעשייה והמסחר, אך היא אינה מבינה בתחום ומקבלת הוראות מ"בנק-ישראל" (הודתה באוזניי בשיחת טלפון שקיימה עמי לפני כשנתיים).
ומדוע רק 12 עמלות מתוך 512 הינן בפיקוח? ככה!!
4. הבה ונבדוק מי אחראי לפער ריביות כנ"ל, ולמספר עמלות – ועלותן.
א. בנק ישראל, הנו הגורם המנפיק רישיון לבנק וגם מפקח על התנהלותו. מזה שנים רבות, שבנק ישראל מסרב ליתן רישיונות לבנקים חדשים, ומאידך הוא מעודד מכירת בנקים קטנים לגדולים.
התוצאה, אין תחרות בין הבנקים (ובפרט לא בין הגדולים) ובפועל נוצר קרטל!
מדוע בנק ישראל נמנע מליתן רישיונות לבנקים חדשים? כיוון שבכך הוא מסתכן בצורך לפקח על גורמים שאינם מוכרים לו; ואם מי מאלו יחלוב את כספי הבנק, אזי – בנק ישראל "יואשם" בכך ולכן עדיף לו לעבוד עם הקיים, שכן הלה מוכר וידוע.
הסבר זה אינו פרי דמיוני, אלא הושמע באוזניי, ע"י סגן המפקח על הבנקים בבנק ישראל, לפני כשנה! והרקע לשיחה יפורט בהמשך.
ב. בשנת 1997 קראתי בעיתון על אדם בשם מוחמד יונס, שייסד בפקיסטן בנק להלוואות זעירות ובכך עזר רבות לעניים וחסרי ידע כלכלי (בשנת 2006 הוא זכה בפרס נובל בגין מיזם זה)!
התלהבתי מהרעיון, יצרתי קשר עם אותו יונס והוא הדריך אותי כיצד להקים ולהפעיל מיזם כזה. ע"ס זאת, הגשתי בקשה לבנק ישראל, להקים בנק להלוואות זעירות, אולם משנת 1997 ואילך, בקשתי אינה מאושרת מנימוקים סתמיים וגם לא נכונים.
לדוגמא: לפני כשנה, נפגשתי עם אותו סגן המפקח על הבנקים, וכאן נאמר לי כי במדינות מפותחות אין בנקים להלוואות זעירות (והדוגמא של מוחמד יונס אינה מתאימה).
בדקתי נימוק זה, ומצאתי כי באנגליה ובצרפת ישנם בנקים כאלו והם מפוקחים ע"י הבנק המרכזי של מדינתם; סגן המפקח נדהם לשמוע זאת, אך לא שינה עמדתו.
ג. האם יתכן כי קיים קרטל סמוי בין כל הבנקים בישראל או בין הגדולים? בהחלט יתכן! שכן הכיצד זה שבכל הבנקים המסחריים, הריביות כמעט זהות? מספר העמלות דומה ועלותן ללא הבדל?
האם בנק ישראל אינו יודע מה שכל אזרח פשוט יודע?; ברור שיודע ויותר טוב מכולם.
אם כן, מדוע נגיד בנק ישראל אינו פועל? מדוע המפקח על הבנקים אינו פותר עניין זה ע"י הנפקת רישיונות לבנקים חדשים?!
חוסר המעש מצד שני אלו, הנו התשובה האמיתית!
ד. בנק ישראל, הנו אחראי גם על התנהלות הבנקים כלפי לקוחותיהם, וכאן עולה השאלה: הכיצד זה שבנק ישראל התיר קיומן של 512 עמלות שונות ומשונות, שרובן מסווה להוצאת כספים מכיסו של הלקוח מבלי שהבנק יעמול בגין כך?!
לדוגמא: אדם פונה לבנק לקבל הלוואה, שכאשר בשיעור הריבית שישלם גלום הריווח של הבנק (וענק); אך הבנק אינו מסתפק בריווח זה, אלא דורש מהלווה לשלם לו עמלה בשם: "הקמת מסמך" (דהיינו – הבנק מכין מסמכים לצורך ההלוואה, ובגין כך הלווה נדרש לשלם סכום שהנו כ- 1.3% מסכום ההלוואה! משמע – הריבית האמיתית הינה עוד 1.3%).
(תארו לעצמכם, כי בתום התייעצות פרטית עם רופא, תדרשו לשלם גם בגין העט שבה הרופא כתב מרשם לתרופות; וזה בדיוק מה שמתרחש בבנק).
5. לעניין הכספים הנגבים בגין רכישה/מכירה של ני"ע "ושמירתם".
מדוע הבנקים מחייבים לקוח לשלם חצי אחוז בגין קנייה של ני"ע בבורסה לני"ע, כאשר העמלה שבנק משלם לבורסה לני"ע, הינה עשירית (ופחות) מהחיוב הנ"ל?; ומדוע רוכשי ני"ע מחוייבים ב"דמי שמירה" של ני"ע, כאשר אין כלל שמירה, כיוון שבפועל ני"ע אינם מועברים לידי בנקים או ברוקרים, אלא מוחזקים בנאמנות אצל גוף של הבורסה?!
6. אין ספק כי אבירי הקפיטליזם יטענו כי אנו חיים במשק פתוח ואין הגבלה על רווחים; ובכן זה שקר גס, איננו משק חופשי אלא כמעט קומוניסטי.
אילו כל גורם עסקי היה יכול להקים בנק (ושיהא מפוקח ע"י בנק ישראל), אזי אין להגביל רווחים, אך כאשר השלטון (באמצעות בנק ישראל) מונע תחרות, אזי חובתו של האחרון למנוע רווחים פרועים הנובעים מפערי ריביות ועמלות כאמור.
אם אבירי הכסף יטענו שאנו מדינה חופשית ואין חובה ללוות כספים מאת בנק, אזי זהו טיעון שקרי נוסף!
כסף הנו כמו חמצן לגוף האדם, וכאשר כל הכסף נמצא בידי הבנקים, לפרט אין ברירה אלא לפנות אליהם. במשק מודרני אדם לא מחזיק בביתו כסף ו/או זהב, אלא רק בבנקים.
ואם מאן דהו יטען לעומתי, מדוע אתה בתחום עיסוקך (עו"ד) דורש/מקבל שכ"ט מופרז, תשובתי תהא פשוטה: יש בארץ כ- 35,000 עו"ד פרטיים, ואם לקוח הסכים לשלם לי שכ"ט גבוה (הכל יחסי), אזי עשה זאת מרצונו החופשי, למרות שקיים פער אדיר בין שכ"ט שנדרש בקרב עורכי-דין שונים. מה עוד ואין חובה להזקק לשירותי עו"ד, גם לא בעת דיון בבתיהמ"ש.
7. ולעניין האחריות של השלטון לגזל הפרט:
א. האם שאלתם את עצמכם, מדוע המדינה מתירה לבנק להלוות כספים שאינם שלו? דהיינו, הבנק מסכן כספים שלנו (שהרי 92% מהכספים הניתנים כהלוואות, הם שלנו); מאחר ונדיר כי בנק מלווה 100% מההון שאצלו, אזי באם תהא פשיטת רגל, מנהלי הבנק יטענו כי הכסף שהולווה הינו של הלקוחות – וכך 8% שהינם ההון העצמי, כלל לא נמצאים בסיכון.
ב. ומדוע בנק ישראל מתיר הלימות הון של 8% בלבד?; דהיינו – הסכמה ליחס שכזה, פירושה בפועל – מתן הרשאה להדפיס כסף!!
משמע, הבנק מרוויח הון עתק מכסף לא שלו, ואם בגין הלוואות לא ראויות בנק "יפול", ממילא אוצר המדינה ישא בנזק (כך ארע בבנק צפון-אמריקה, בנק לתעשייה, הבנק למסחר ועוד).
ג. לאור העובדה שהמדינה מתירה לבנקים לעשות כסף על חשבון הרכוש והסיכון שלנו, אזי חובתה לפקח על מירווח הריבית ועל גובה העמלות – בכל הבנקים.
ד. והיכן הכנסת, לנוכח השלל הרב שנופל לידי מעטים? מדוע חה"כ לא יזמו אף אקט של חקיקה, שיגביל אפשרות השלל? איך יתכן כי בנק ישראל עושה בתחום זה כאוות נפשו, והמוסד המחוקק מבליג? האם חה"כ חיים על הירח או שהם מתוגמלים בדרך כל שהיא ע"י הבנקים, כדי שימשיכו לשתוק? האם יתכן כי חובות הענק שכל המפלגות חייבות לבנקים, אך מעולם לא נגבים, הינם האתנן שבגינו הן מורות לנציגיהן בכנסת – לא לעשות גלים?
האם לפנינו יד רוחצת יש ושתי הידיים רוחצות את הפנים?!
8. לפיכך, אני קורא לכל הגורמים שהוזכרו בפתיח למאמרי – להתעשת ומייד, כדי שסניפים של בנקים לא יישרפו, ו"בנקאים" בכירים לא יפגעו.
כפי שבקנייה היה שקט במשך 40 שנה, עד שיום אחד, נמאס לחלק מהעם מהשקר שנעשה בבחירות, ואז בבת-אחת האש פרצה ברחובות, כך זה יכול לקרות גם בישראל.
דיי לנו האזרחים בדם (מלחמות, בחוסר הבטחון ברחוב ובבית), ומגיע לנו לפחות הוגנות ושקיפות – בדמים.
2. ריווחי הבנקים ובעיקר בשנים האחרונות, הרקיעו לשיאים; הדבר לא נבע עקב התייעלות, ו/או השקעות נבונות אלא משתי סיבות:
א. פערי הריביות בגין כספים המצויים ביתרת זכות (תפ"ס, פר"י וכד') ובין חיוב בגין יתרה שלילית ו/או הלוואות לעמך (ולא לעסקים גדולים).
עפ"י היועץ הפיננסי חיים בן-דור (קול ישראל, בפינתו השבועית ביום ו' 18.1.08) בישראל פער הריבית הנו כ- 8%, ואילו בארה"ב כ- 1.5% (וזאת לאחר ניכוי האינפלציה שהייתה ב- 2007)
דהיינו – בישראל המרווח הנ"ל גדול פי – 5 מאשר בארה"ב!!
מאחר וההון העצמי של בנק, הנדרש ע"י בנק ישראל, הנו כ- 8% מסה"כ הכספים המצויים אצלו (הלימות הון), אזי 92% מהכספים שניתנים כהלוואות, הינם כספים של לקוחות הבנק.
משמע, הבנק לוקח כסף שלי, מלווה אותו לגורם לא ידוע לי, ובגין כך מרוויח כמעט פי 3 מהריבית שהוא משלם לי .
ב. חישוב של סה"כ ההלוואות שבנק כל שהוא, הלווה בשנת 2007, מורה לנו מהו הריווח שלו (לפני מס), ואם נתייחס לבנק גדול, אזי לפנינו ריווח של כמיליארד ש"ח - בשנה.
וכאשר נוסיף לכך רווחים בגין עמלות, אזי הרווח היומי של בנק גדול, הנו כ- 70 מיליון ש"ח!!
3. עניין העמלות הינו שערוריית ענק נוספת; עד לפני זמן מה, היו כ- 512 עמלות ומתוכן רק 12 תחת פיקוח של בנק ישראל.
גם הפיקוח על אלו הינו מגוחך; שכן לא בנק ישראל מפקח, אלא פקידה במשרד התעשייה והמסחר, אך היא אינה מבינה בתחום ומקבלת הוראות מ"בנק-ישראל" (הודתה באוזניי בשיחת טלפון שקיימה עמי לפני כשנתיים).
ומדוע רק 12 עמלות מתוך 512 הינן בפיקוח? ככה!!
4. הבה ונבדוק מי אחראי לפער ריביות כנ"ל, ולמספר עמלות – ועלותן.
א. בנק ישראל, הנו הגורם המנפיק רישיון לבנק וגם מפקח על התנהלותו. מזה שנים רבות, שבנק ישראל מסרב ליתן רישיונות לבנקים חדשים, ומאידך הוא מעודד מכירת בנקים קטנים לגדולים.
התוצאה, אין תחרות בין הבנקים (ובפרט לא בין הגדולים) ובפועל נוצר קרטל!
מדוע בנק ישראל נמנע מליתן רישיונות לבנקים חדשים? כיוון שבכך הוא מסתכן בצורך לפקח על גורמים שאינם מוכרים לו; ואם מי מאלו יחלוב את כספי הבנק, אזי – בנק ישראל "יואשם" בכך ולכן עדיף לו לעבוד עם הקיים, שכן הלה מוכר וידוע.
הסבר זה אינו פרי דמיוני, אלא הושמע באוזניי, ע"י סגן המפקח על הבנקים בבנק ישראל, לפני כשנה! והרקע לשיחה יפורט בהמשך.
ב. בשנת 1997 קראתי בעיתון על אדם בשם מוחמד יונס, שייסד בפקיסטן בנק להלוואות זעירות ובכך עזר רבות לעניים וחסרי ידע כלכלי (בשנת 2006 הוא זכה בפרס נובל בגין מיזם זה)!
התלהבתי מהרעיון, יצרתי קשר עם אותו יונס והוא הדריך אותי כיצד להקים ולהפעיל מיזם כזה. ע"ס זאת, הגשתי בקשה לבנק ישראל, להקים בנק להלוואות זעירות, אולם משנת 1997 ואילך, בקשתי אינה מאושרת מנימוקים סתמיים וגם לא נכונים.
לדוגמא: לפני כשנה, נפגשתי עם אותו סגן המפקח על הבנקים, וכאן נאמר לי כי במדינות מפותחות אין בנקים להלוואות זעירות (והדוגמא של מוחמד יונס אינה מתאימה).
בדקתי נימוק זה, ומצאתי כי באנגליה ובצרפת ישנם בנקים כאלו והם מפוקחים ע"י הבנק המרכזי של מדינתם; סגן המפקח נדהם לשמוע זאת, אך לא שינה עמדתו.
ג. האם יתכן כי קיים קרטל סמוי בין כל הבנקים בישראל או בין הגדולים? בהחלט יתכן! שכן הכיצד זה שבכל הבנקים המסחריים, הריביות כמעט זהות? מספר העמלות דומה ועלותן ללא הבדל?
האם בנק ישראל אינו יודע מה שכל אזרח פשוט יודע?; ברור שיודע ויותר טוב מכולם.
אם כן, מדוע נגיד בנק ישראל אינו פועל? מדוע המפקח על הבנקים אינו פותר עניין זה ע"י הנפקת רישיונות לבנקים חדשים?!
חוסר המעש מצד שני אלו, הנו התשובה האמיתית!
ד. בנק ישראל, הנו אחראי גם על התנהלות הבנקים כלפי לקוחותיהם, וכאן עולה השאלה: הכיצד זה שבנק ישראל התיר קיומן של 512 עמלות שונות ומשונות, שרובן מסווה להוצאת כספים מכיסו של הלקוח מבלי שהבנק יעמול בגין כך?!
לדוגמא: אדם פונה לבנק לקבל הלוואה, שכאשר בשיעור הריבית שישלם גלום הריווח של הבנק (וענק); אך הבנק אינו מסתפק בריווח זה, אלא דורש מהלווה לשלם לו עמלה בשם: "הקמת מסמך" (דהיינו – הבנק מכין מסמכים לצורך ההלוואה, ובגין כך הלווה נדרש לשלם סכום שהנו כ- 1.3% מסכום ההלוואה! משמע – הריבית האמיתית הינה עוד 1.3%).
(תארו לעצמכם, כי בתום התייעצות פרטית עם רופא, תדרשו לשלם גם בגין העט שבה הרופא כתב מרשם לתרופות; וזה בדיוק מה שמתרחש בבנק).
5. לעניין הכספים הנגבים בגין רכישה/מכירה של ני"ע "ושמירתם".
מדוע הבנקים מחייבים לקוח לשלם חצי אחוז בגין קנייה של ני"ע בבורסה לני"ע, כאשר העמלה שבנק משלם לבורסה לני"ע, הינה עשירית (ופחות) מהחיוב הנ"ל?; ומדוע רוכשי ני"ע מחוייבים ב"דמי שמירה" של ני"ע, כאשר אין כלל שמירה, כיוון שבפועל ני"ע אינם מועברים לידי בנקים או ברוקרים, אלא מוחזקים בנאמנות אצל גוף של הבורסה?!
6. אין ספק כי אבירי הקפיטליזם יטענו כי אנו חיים במשק פתוח ואין הגבלה על רווחים; ובכן זה שקר גס, איננו משק חופשי אלא כמעט קומוניסטי.
אילו כל גורם עסקי היה יכול להקים בנק (ושיהא מפוקח ע"י בנק ישראל), אזי אין להגביל רווחים, אך כאשר השלטון (באמצעות בנק ישראל) מונע תחרות, אזי חובתו של האחרון למנוע רווחים פרועים הנובעים מפערי ריביות ועמלות כאמור.
אם אבירי הכסף יטענו שאנו מדינה חופשית ואין חובה ללוות כספים מאת בנק, אזי זהו טיעון שקרי נוסף!
כסף הנו כמו חמצן לגוף האדם, וכאשר כל הכסף נמצא בידי הבנקים, לפרט אין ברירה אלא לפנות אליהם. במשק מודרני אדם לא מחזיק בביתו כסף ו/או זהב, אלא רק בבנקים.
ואם מאן דהו יטען לעומתי, מדוע אתה בתחום עיסוקך (עו"ד) דורש/מקבל שכ"ט מופרז, תשובתי תהא פשוטה: יש בארץ כ- 35,000 עו"ד פרטיים, ואם לקוח הסכים לשלם לי שכ"ט גבוה (הכל יחסי), אזי עשה זאת מרצונו החופשי, למרות שקיים פער אדיר בין שכ"ט שנדרש בקרב עורכי-דין שונים. מה עוד ואין חובה להזקק לשירותי עו"ד, גם לא בעת דיון בבתיהמ"ש.
7. ולעניין האחריות של השלטון לגזל הפרט:
א. האם שאלתם את עצמכם, מדוע המדינה מתירה לבנק להלוות כספים שאינם שלו? דהיינו, הבנק מסכן כספים שלנו (שהרי 92% מהכספים הניתנים כהלוואות, הם שלנו); מאחר ונדיר כי בנק מלווה 100% מההון שאצלו, אזי באם תהא פשיטת רגל, מנהלי הבנק יטענו כי הכסף שהולווה הינו של הלקוחות – וכך 8% שהינם ההון העצמי, כלל לא נמצאים בסיכון.
ב. ומדוע בנק ישראל מתיר הלימות הון של 8% בלבד?; דהיינו – הסכמה ליחס שכזה, פירושה בפועל – מתן הרשאה להדפיס כסף!!
משמע, הבנק מרוויח הון עתק מכסף לא שלו, ואם בגין הלוואות לא ראויות בנק "יפול", ממילא אוצר המדינה ישא בנזק (כך ארע בבנק צפון-אמריקה, בנק לתעשייה, הבנק למסחר ועוד).
ג. לאור העובדה שהמדינה מתירה לבנקים לעשות כסף על חשבון הרכוש והסיכון שלנו, אזי חובתה לפקח על מירווח הריבית ועל גובה העמלות – בכל הבנקים.
ד. והיכן הכנסת, לנוכח השלל הרב שנופל לידי מעטים? מדוע חה"כ לא יזמו אף אקט של חקיקה, שיגביל אפשרות השלל? איך יתכן כי בנק ישראל עושה בתחום זה כאוות נפשו, והמוסד המחוקק מבליג? האם חה"כ חיים על הירח או שהם מתוגמלים בדרך כל שהיא ע"י הבנקים, כדי שימשיכו לשתוק? האם יתכן כי חובות הענק שכל המפלגות חייבות לבנקים, אך מעולם לא נגבים, הינם האתנן שבגינו הן מורות לנציגיהן בכנסת – לא לעשות גלים?
האם לפנינו יד רוחצת יש ושתי הידיים רוחצות את הפנים?!
8. לפיכך, אני קורא לכל הגורמים שהוזכרו בפתיח למאמרי – להתעשת ומייד, כדי שסניפים של בנקים לא יישרפו, ו"בנקאים" בכירים לא יפגעו.
כפי שבקנייה היה שקט במשך 40 שנה, עד שיום אחד, נמאס לחלק מהעם מהשקר שנעשה בבחירות, ואז בבת-אחת האש פרצה ברחובות, כך זה יכול לקרות גם בישראל.
דיי לנו האזרחים בדם (מלחמות, בחוסר הבטחון ברחוב ובבית), ומגיע לנו לפחות הוגנות ושקיפות – בדמים.
הוסף תגובה
עוד מדב אבן אור/ מהגולשים
עוד בנושא אקטואליה