ואם לא בא לי לשמוח?!

בעוד מספר ימים, ג' דחול המועד סוכות, יחול יום פטירתו של רבי נחמן מברסלב. במאתיים וארבע השנים שחלפו מאז הלך לעולמו התפשטה תורתו וכבשה לה לבבות. רבים לומדים את ספריו ומתפעלים מתורותיו העמוקות, אך נדמה שהמשפט שתפס יותר מכל (וגם הפך לשיר) הוא - "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". נניח לרגע את השאלה המעניינת: האומנם זו באמת מצווה? ואם כן מדוע איננו מוצאים אותה כלל בספר המצוות?!.. אך כשמדובר בחג, בוודאי שחובה עלינו לשמוח, כמו שכתוב במפורש בתורה "ושמחת בחגך" (דברים טז,יד). זה נכון בכל חג, ובמיוחד בסוכות שקרוי 'זמן שמחתנו', כלומר, השמחה היא חלק מהותי מהעניין שלו.


האם יש כפתור לשמחה?
הבעיה היא שלא כל-כך ברור איך אפשר לצוות בכלל על דבר כזה. אפשר להבין שמחייבים אדם לעשות מעשה - להניח תפילין, לאכול מצה או ליטול ארבעה מינים. אבל מה שייך לצוות על אדם 'לשמוח'?! ואם אני לא שמח? ואם לא בא לי? ואם רע לי בחיים? האם יש איזה כפתור שלוחצים עליו ופתאום אתה נהיה שמח?! אני יכול לעטות על פניי חיוך מלאכותי, אבל איך אפשר להגיד לי לשמוח?! זה הרי לא בידיים שלי בכלל!

מתברר שאצל התורה זו שיטה. בכל מיני מקומות היא לא רק אומרת לנו מה לעשות, אלא גם איך להרגיש ("ואהבת את ה' אלוקיך", "מקדשי תיראו" ועוד). האם יש לאדם יכולת לשלוט על ההרגשות שלו?! האם זה תלוי בו בכלל?

 
מי שולט על הרגשות?
כל זה מוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהשאלה שלנו היא בעצמה התשובה. כן! אפשר לצוות על האדם להרגיש. איך? כלל בסיסי בנפש האדם קובע שכל הרגשה היא תולדה של מחשבה. ומחשבה היא בהחלט בשליטתנו. צורת הסתכלות, דרך ההתבוננות שלנו על דברים מולידה את הרגשות שיתעוררו בקרבנו. על אותו מאורע אפשר להסתכל בצוּרוֹת שונות. באופן אחד יתעוררו באדם רגשות חיוביים של שמחה, התלהבות ומוטיבציה. ובאופן שני – חשש, תסכול ופחד.


רוצים דוגמא קטנה?
נולד לך ילד חדש. מה עובר לך בראש? אפשר לחשוב על ההפרעות שיהיו מעכשיו בלילה, על הצורך לחתל, לנקות, להאכיל, לקחת לקופת חולים, להסיע לבי"ס, לחסוך לו לאוניברסיטה... וכבר אתה בדיכאון מתקדם. לחילופין, אפשר לחשוב על הזכות הגדולה שנפלא בחלקך כשהקב"ה הפקיד בידך נשמה טהורה, ילד מתוק שיקרא לך אבא, ועליך מוטלת הזכות לטפח ולגדל אותו. איך אתה בוחר להסתכל על זה?

 

מבט חיובי
חג הסוכות, הזמן בו אנו יוצאים אל החיים, מזמין אותנו לסגל לעצמנו את כל ההסתכלויות שעשויות לעורר בנו שמחה (מבט של אמונה וביטחון בה', עין טובה, ראיית חצי הכוס המליאה) ולהשתחרר מאלו שגורמות את ההפך (מגיע לי, אני כאן כדי לקבל, הכול אישי נגדי, התמקדות בבעיות, ניפוח כל עכבר להר).אם רק נרצה, מבשרת לנו התורה, השמחה היא בידיים שלנו. היא מקישה לנו הדלת. האם ניתן לה להיכנס?