תוספות להגדה של פסח- לימינו

א. תוספות להגדה של פסח - כמדי שנה אני ממשיך להפיץ תוספות אלה
ההגדה של פסח לא נכתבה על ידי אדם אחד, כל דור הוסיף משהו. בדורות האחרונים "קפאה" ההגדה ואין
בה חותם של אירועי השואה והקמת מדינת ישראל.

אני נוהג לשלב בהגדה המסורתית, את הקטעים, שלהלן:

ב. ליל הסדר האחרון בגטו ורשה
בערב חג הפסח תש"ג 18/4/43, החלו הגרמנים בחיסול שארית גטו ורשה. הם קיוו לסיים את
המלאכה תוך יומיים, כדי להעניק להיטלר, מתנת יום הולדת, שחל ב 20/4 , את ההודעה שהקהילה
היהודית בורשה חוסלה סופית , וורשה הפכה "יודן-ריין", דהיינו, נקיה מיהודים.
60,000 היהודים שנותרו חיים, מתוך קהילה של כ-400,000, ערכו את הסדר האחרון בורשה,
כאשר בחוץ נשמע הירי הגרמני והירי של המרד היהודי, בפיקודם של פאבל פרנקל ומרדכי אנילביץ.
על שולחן הסדר הייתה רק הגדה, לא היו שם 4 כוסות ולא היה "שולחן ערוך" ואולי רק היה כזית של
מצה. ועל כך כתב הרב שלמה קרליבך ז"ל, את הקושיות של מוישל'ה, הילד החרד והרעב , כדלקמן:
היה שם מוישל'ה אחד, המוישל'ה האחרון בגטו ורשה.
שואל את אביו מה נשתנה:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
למה הלילה הזה ארוך ומפחיד מכל לילה אחר?"
כשמוישל'ה שאל את השאלות, שמים וארץ נעמדו דום, המלאכים פחדו להרעיש,
ואביו...אביו רצה לענות: "עבדים היינו".
ומוישל'ה אמר: "טטא זיסא, (אבא יקר) יש לי עוד שאלה אחת משלי,
וזו שאלתי: אני רוצה לדעת, אבא יקר,
האם עדיין אהיה בחיים בשנה הבאה ,לשאול אותך מה נשתנה?
האם ישאר איזה ילד יהודי בחיים ,לשאול מה נשתנה?
האם ישאר איזה אבא יהודי בחיים ,לענות עבדים היינו?"
ומלאכי השרת היטו אוזן להאזין, מה יענה אבא?
ואביו ענה: מויש'לה, אני לא יודע, אני לא יודע, אם אני אחיה,
אני לא יודע , אני לא יודע, אם אתה תחיה.
אבל אני כן יודע, שתמיד יהיה מויש'לה אחד, איפה שהוא, שישאל את ה"מה נשתנה".
יהיה לפחות מויש'לה אחד בירושלים, שישאל "מה נשתנה", כפי שניבאו נביאי האמת והצדק
יואל, עובדיה וישעיהו, שאמרו: "בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה"
אני לא יודע אם אנו נחיה,
אבל אני כן יודע את השבועה: "כי בשם קודשך נשבעת לו, שלא יכבה נרו לעולם ועד".
ומלאכי השרת הנהנו בראשם והזילו דמעה.

ג. בכל דור ודור חייב יהודי לראות את עצמו,
כאילו הוא עצמו, השתתף בכל האירועים לאורך ההיסטוריה היהודית
א. בהגדה אנו אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". וראוי להרחיב:
בכל דור ודור חייב יהודי לראות את עצמו, כאילו הוא השתתף בכל המאורעות שאירעו לעם ישראל, מאז
היותו לעם ועד ימינו. אני נוהג בביתי בליל הסדר, כאשר מגיעים לקטע "בכל דור ודור" להוסיף בין השאר,
גם את הקטע הבא.
מתוך נאום נשיא המדינה מר עזר ויצמן בכ"ד טבת תשנ"ו, לפני הפרלמנט הגרמני, כדלקמן:

200 דורות חלפו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיני כימים אחדים.
רק 200 דורות חלפו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך
אל הארץ שהיום היא ארצי .
רק 200 דורות חלפו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה
בעיר חברון.

רק 150 דורות חלפו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה, ואני
שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם, הייתי בכולם
הייתי עבד במצרים. וקבלתי את התורה בהר סיני.
ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן.
נכנסתי לירושלים עם דוד.
וגליתי ממנה עם צדקיהו.
ולא שכחתי אותה על נהרות בבל.
ובשוב ה' את שיבת ציון, הייתי בין בוני חומותה.
לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד.
והועליתי על המוקד במגנצה,
ולמדתי תורה בתימן,
ושכלתי את משפחתי בקישינב,
נשרפתי בטרבלינקה, ומרדתי בוורשה,
ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה
נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב...
וכמו אבותינו: דוד המלך שקנה את הר הבית
ואברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה
קנינו אדמות, זרענו שדה, נטענו כרם, הקמנו בית
ועוד בטרם הקמנו מדינה, כבר אחזנו בנשק להגן על חיינו.

ד. את הדברים להלן אמר בן גוריון בפני הוועדה האנגלו-אמריקאית. שבחים רבים ניתן למנות בבן גוריון, אך לא
היותו דתי. המנהיג החילוני הזה תבע מגורמים בינ"ל אוניברסליים להכיר בזכותנו זאת על ארץ ישראל כדלקמן:

"לפני שלוש מאות שנה ומעלה הפליגה אניית "מייפלאוור" מנמל פלימות בדרכה לעולם
החדש. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תמה אני : כמה אנגלים
ואמריקנים יודעים בדיוק התאריך של הפלגת אוניה היסטורית זו, כמה "פיליגרימים" היו
בספינה זו, ומה היה הלחם שאכלו הנוסעים בצאתם מפלימות.
והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה יצאו היהודים ממצרים, הדבר קרה לפני
יותר משישים ושישה יובלות וכל יהודי בעולם יודע עד היום הזה בדיוק נמרץ באיזה יום יצאו
היהודים ממצרים ט"ו ניסן, ומהו הלחם שאכלו אז אבותינו מצות. ועד היום הזה, במשך אלפי
שנה, אוכלים כל היהודים גם יהודי אמריקה וגם יהודי רוסיה הסובייטית מצוות בט"ו בניסן,
ומספרים על יציאת מצרים, ועל התלאות שבאו על היהודים לאחר כך, משיצאו שוב בגולה,
והם מסיימים את סיפורם במלים אלו: "השתא עברי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה
הבאה בארעא דישראל".
"אין דוגמא לגורל ארצנו, לערכה ומשמעותה בשבילנו... כל זה הוא יחיד במינו...אהבת ציון,
אהבה עמוקה, לוהטת, עזה, עזה כמוות למולדת. אין כל אח ודוגמא לדבר זה בכל ההיסטוריה
האנושית...ארץ זו עשתה את עמנו, עמנו עשה ארץ זו. ארץ זו לא עשתה שום עם אחר, שום
עם אחר לא עשה את ארץ זו. ושוב ארץ זו מתחילה לעשות מחדש את עמנו, ועמנו מתחיל
שוב לעשות ארץ זו. זהו דבר יחיד במינו אבל זוהי עובדה".

ה. חופשי בסיביר (תודה לעמיעד טאוב)
נתן שרנסקי סיפר, כי במשפט בו נשלח לסיביר אמר: "אתה השופט חושב שהינך חופשי, מכיוון
שלאחר המשפט תלך לביתך, ואילו אני משועבד, כיוון שאלך לכלא. דע לך, שמבין שנינו , אני הוא
בן החורין האמיתי. גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, תישאר חופשית, כיוון שלא נכנעתי לגזירותיכם,
ונשארתי נאמן לאמונתי. לך השופט, קבעו מראש מה לומר. גופך משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע
לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה וכמה"..

חג חירות שמח
רו"ח חיים יואבי רבינוביץ
יו"ר מטה יהודי לאומי