"מעל הזמן"- שאלת הזמן בבריאה

בשיעור הקודם הזכרנו את העובדה שלגבי הקב"ה, לגבי האלוקות, לא קיים מושג הזמן. החידוש שניסיתי להראות בשיעור הקודם הוא שהקב"ה לא רק "יודע מה יהיה בעתיד", אלא שהוא נתון לחלוטין במצב שבו אין הגדרות של היה, הווה ויהיה, אלא במצב שמעל כל אלה. ללא ספק יש לאדם קושי עצום להבין את המצב הזה- אנחנו הרי נולדנו לתוך זמן, חיים בהגדרות של זמן ומנהלים את חיינו בתוך המגבלה הזו ולכן קשה לנו מאוד להבין מצב של חוסר זמן. בדרך כלל נוהגים לדמות את המצב שלנו למי שנולד בתוך בונקר חתום. הוא נולד שם, חי וגדל שם עד גיל מבוגר וזהו כל עולמו וישותו בחיים- כעת נסה להסביר לאדם כזה מה היא "שמש"! ברור שתתקל בבעיה, לא רק במובן של למצוא את המילים המתאימות אלא גם, ואולי בעיקר, בגלל שעולם המושגים של מי שעמוד מולך הוא שונה לחלוטין, הוא אינו יודע איך נראה דבר אחר מאשר קירות הבונקר בו נולד וגדל ולכן כמעט ולא אפשרי לתאר לו מושג ערטילאי ונטול מוחשות כמו השמש. הדבר היחיד שניתן יהיה לעשות הוא לנסות ולדמות דבר לדבר, לנסות להראות את המנורה בבונקר ולהסביר לו שהשמש היא "כמו מנורה גדולה", או משהו דומה. ברור שכדי שאדם נטול מושגים כזה יבין מהי השמש יש צורך בהמון הקדמות, הבנות קודמות ורקע שאותו אין לו.

כך גם אנחנו לגבי רבים מהמושגים האלוקיים, מכיוון שנולדנו לתוך המגבלות האנושיות (מגבלות של זמן ומקום, בעיקר) הרי שכמעט ואין לנו כלים להתמודד ולהבין רבים מהמושגים שבהם אנו מתארים את אלוקים. אנחנו חיים במצב שבו יש משמעות למקום שבו נמצא האדם, לזמן שבו אנו מצויים כרגע ועוד... וכמעט ולא מתקבל על דעתינו מצב אחר ושונה ולכן אנו מתקשים להבין הגדרות שמעל המגבלות שלנו.

העובדה המעניינת היא שהזמן הוא דבר נברא. בדיוק כמו שכל העולם הוא נברא וכל היקום הוא נברא, כך גם הזמן הוא דבר שאלוקים ברא כחלק מבריאת העולם. מה היה לפני כן? לא ברור. בדיוק כמו שאנחנו מתקשים להבין איך נראה ה"יקום" לפני בריאת העולם, או לחילופין "על חשבון מה הוא נברא", כך אנחנו מתקשים להבין מהו מצב ללא הגדרות הזמן . אולם העובדה היא שלפני שנברא העולם היה מצב ללא זמן נתון, ובבריאת העולם הקב"ה הוסיף את הזמן למערכת ההגבלות של היקום. הנבראים חיים בתוך הזמן ומתנהלים בו ולכן גם מתקשים מאוד לדמיין מצב ללא מגבלה זו, אולם מגבלה זו היא "מלאכותית" והומצאה במיוחד בשבילנו. הקב"ה נמצא מעל המגבלה הזו, לגביו אין את המושג זמן, עבר, הווה ועתיד. זה לא שהוא "גם כאן וגם שם", אלא שלא קיים לגביו עצם המושג של זמן. מה זאת אומרת לחיות ללא מושג של זמן, קשה לנו להבין, אלא לתת לעובדה הזו לחלחל לאט לתודעתינו.

אחת השאלות הקשות לכל אדם מאמין נקראת בלשון הראשונים "שאלת הידיעה והבחירה". כלומר: אם הקב"ה יודע מראש מה יהיה, הרי שהוא יודע מראש איך אני אתנהג ואם אני אהיה צדיק או רשע,ואם כן- הרי שאין לי בחירה חופשית להתנהג איך שארצה. הקב"ה הרי יודע שאני אחטא (ח"ו) בניסיון הזה, ולכן ממילא אין לי יכולת להתנגד לכך ואני חייב להתנהג כמו שאלוקים ידע מראש שאנהג! אם כן אין לא בחירה חופשית לנהוג אחרת!! (וזה פירוש המילים: "ידיעה", הקב"ה יודע איך אתנהג, ו"בחירה"- ממילא אין לי בחירה חופשית). כל גדולי היהדות התמודדו עם השאלה והרבו לכתוב עליה- הרמב"ם מתחיל מהקדמה שבה הוא מציג את השאלה ולאחר מכן טוען כי אפשר להעלות את הטענה שהקב"ה לא יודע את העתיד כי יתחייבו מכך הרחקות עצומות בנושא הדת:

"ולא נשאר מזה הענין אלא דבר, יחוייב לדבר בו מעט כדי שתושלם כוונת הפרק, ואף על פי שלא רציתי להביא בו דברים כלל, אבל כבר הביא ההכרח לזה, והוא: ידיעת ה' העתידות. לפי שהיא הטענה אשר יטען עלינו בה מי שיחשוב שהאדם מוכרח על המשמעת והמרי, ושכל מעשי האדם אין בחירה לו בהם, הואיל ובחירתו תלויה בבחירת ה'. ואשר הביא לזאת האמונה, שהוא יאמר: זה האיש, ידע ה' בו אם יהיה צדיק או רשע, או לא ידע? הנה, אם תאמר ידע - יתחייב שיהיה מוכרח על אותו המצב אשר ידעו ה' מקודם, או שתהיה ידיעתו בלתי אמיתית. ואם תאמר שהוא לא ידע זה מקודם - יתחייבו הרחקות עצומות ויהרסו חומות."

הרמב"ם מביא אם כן את שאלת הידיעה והבחירה, בהקשר של מאמרו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה" ומעלה את השאלה. בהמשך מביא הרמב"ם את תשובתו לשאלה:

"שמע, איפוא, ממני מה שאומרהו, והתבונן בו מאד, כי הוא האמת בלי ספק. וזה, שכבר התבאר בחכמה האלוהית, רצוני לומר: מה שאחר הטבע, שה' יתעלה אינו יודע בדעת, ולא חי בחיים, עד שיהיו הוא והדעת שני דברים, כמו האדם ודעתו, לפי שהאדם זולת הדעת והדעת זולת האדם, והם שנים. שאילו היה ה' יודע בדעת - היה מתחייב הריבוי, והיו הנמצאים הקדמונים רבים: ה', והדעת אשר בה ידע, והחיים אשר בהם הוא חי, והיכולת אשר בה הוא יכול, וכן כל תאריו."

הרמב"ם, אם כן, מסביר שיש הבדל בין ה"ידיעה" האלוקית לידיעה שלנו, כאשר אצל הקב"ה מדובר על ידיעה שהיא "חלק ממנו", אין חילוק בין הקב"ה לבין הידיעה וממילא לא תתכן רכישה של ידיעות חדשות. הסברו של הרמב"ם קשה להבנה בקריאה ראשונה ואני ממליץ לקרוא אותו שוב, אפשר לעיין אף במקור שהוא בשמונה פרקים לרמב"ם (פירוש הרמב"ם למסכת אבות נקרא "שמונה פרקים"), פרק ח'. הראב"ד חולק על פירושו של הרמב"ם בדיוק מסיבה זו, של היות ההסבר בלתי מובן והוא אומר: "התחיל בקושיה והשאיר באי הבנה" (הציטוט מהראב"ד אינו מדוייק והבאתי אותו בשפתי). כלומר, אומנם היתה לנו קודם לכן קושיה- אבל עכשיו נותרנו באי הבנה מוחלטת של דברי הרמב"ם והסברו, ולכן ממליץ הראב"ד "מוטב אילו הניח הדבר לאמונה התמימה..." .

אני רוצה לטעון כי הסברו של הרמב"ם הוא ההסבר אותו הבאנו לפני כן- עצם האלוקות אינה נתונה במגבלות כל שהן, לא במגבלות של חיים ולא במגבלות של דעת, מדובר על איזו ישות אחת גדולה שכוללת הכול. הקב"ה, ידיעתו חייו הם עצם אחד כולל שאין בו חילוק או מגבלות כלשהן ולכן ממילא הוא יודע הכול, בהווה, אין מציאות של חילוק בין אז לעכשיו, אלא יש מצב מתמיד של הווה.

הדברים מתחברים לשאלות נוספות באמונה ולבעיות קשות שאנו מתלבטים בהם במציאות ולכן אני סבור שיש מקום לחשוב על הדברים ולהעמיק בהם באופן אישי יותר, להגיע למסקנות עצמאיות המתאימות לכל אחד מאיתנו ולהתמודד עם הקשיים. בסופו של דבר יש כאן נקודת התחלה שממנה אולי אפשר להגיע לעומקים רחבים יותר, אולם אי אפשר להימלט מהעבודה האישית ותוצאותיה החשובות.