שיעור לחג השבועות, עיון בגישה לרציונליות לימודית אצל החזון איש והרב שך.

תגיות:לימוד תורהגמראהרמבם />
פסחים דף ע, א:
איבעיא להו לבן תימא (הסובר שקרבן חגיגה של ערב פסח דומה לפסח) נאכלת צלי, או אין נאכלת צלי? ... תא שמע הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי ואמר רב חסדא זו דברי בן תימא. שמע מינה. (שלדעת בן תימא חגיגה כפסח אף לעניין אכילת צלי)

מקשה האבי עזרי:
הרמב"ם פוסק שקרבן חגיגה של ערב פסח אינה נאכלת דווקא צלי, ובכל זאת מביא בנוסח מה נשתנה "הלילה הזה כולו צלי".
ומיישב:
והפשוט שהרמב"ם סובר דמה שאומרת המשנה שאומר והלילה הזה כולו צלי הוא רק על מה שמחויב לאכול באותה הלילה, אבל מה שאינו מחויב לאכול באותה הלילה אף שאוכל, לא על זה אומר והלילה הזה כולו צלי.... אבל למי שסובר שחגיגת י"ד היא רשות וכמו שפוסק הרמב"ם פשיטא שיכול לומר והלילה הזה כולו צלי, שכל מה שמחויב לאכול באותה הלילה, שזהו קרבן הפסח אוכל דווקא צלי.

החזון אי"ש באגרת ביקורת להרב ש"ך:
כשם שהעמיקו מחתימי התלמוד בעיקרי ההלכות כך העמיקו בלשונם ובעריכת הדברים לפני הדורות הבאים אשר כן הוא מדת החכמה ומדת החכמים. ולא יתכן שיסתמו בדבר שאי אפשר להבין, וכל שכן שיאמרו במאמר המורה אחרת מהמכוון. ואם לפעמים מתפרשים דבריהם על צד עמוק, הוא מטבע החכמה והוא מובן למעיין, אבל צריך ליזהר מאד בזה שאם באנו להעמיס בדבריהם רמזים יתר על המידה, לא נשאר בידינו כלום.

ולכן לא יתכן לפרש, זו דברי בן תימא, אלא כפשוטו. משום שלדעתו, רואה הבן לפניו על השולחן שינו של כולי צלי והוא שואל, ומשבין לו שאין זה במקרה אלא יש לעולם מנהיג והוא מפקח על בריותיו וצוונו במצוות ועל פי צואתו יתברך אנו עושים. אבל אם הבן רואה לפניו שלוק ומבושל וצלי אינו רואה שינוי.

על מה יצא הקצף?
החזון איש שמתוך נאורות דתית דרש לרציונאליות בלימוד התורה, מבקר ומחנך את הרב ש"ך בשתים.
מה חשב הרב ש"ך
הרב ש"ך לא חשב. הוא לא היה פילוסוף ואף לא הוגה דעות, אבל ממשיך בגאון את מסורת החשיבה התלמודית לדורותיה. נכון שהיה בבית המדרש פשט לעומת פלפול, היה שיטת לימוד ספרדית לעומת שיטות אחרות, ונכון שרבי חיים יצר משהו חדש בבית המדרש, אבל רב המשותף על המבדיל, ובמובנים רבים המסורת של לימוד התלמוד רציפה, וכשהרב ש"ך מדבר, שים אזנך כאפרכסת.

נכון שהנתק בין לימוד התורה להלכה למעשה, גדל עד מאד בבית מדרשו של הרב שך, אבל יש לה בסיס ומקור עוד בימי חז"ל שעסקו בשאלות שלא היו ולא יהיו. האילוצים הטקסטואליים לא נולדו אצל בעלי הפלפול, והלמדנים, ונמצאים כבר בחיסורי מחסרא והכי קתני, ובאוקימתות המפוזרות על פני התלמוד ומפרשיו. לכן, האינסטינקטים של הרב ש"ך, תורה הם וללמוד ממנה אנו צריכים.
טענתו של החזון איש "ולא יתכן שיסתמו בדבר שאי אפשר להבין, וכל שכן שיאמרו במאמר המורה אחרת מהמכוון" הגיונית ורציונאלית. אבל היא נכונה אך ורק בטקסט ראשוני שאדם כותב מראש. רוב הטקסטים שלנו אינם ראשונים, הם חוליה בשרשרת סבוכה של טקסטים קדומים ולכל חוליה קישורים ישירים ועקיפים למגוון של טקסים קדומים. מסיבה זו כללי ההיגיון בקריאתם טקסטים תלמודים, שונים.

להלן דוגמה של טקסט מאולץ באופן קיצוני אצל הרמב"ם.

ב. הרמב"ם עוקר הלכה ממעשה
מסכת הוריות פ"ג משנה ז-ח
הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה...
כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר,...
אֶמָּתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִים,
אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים , וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ,
מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.

תלמוד בבלי הוריות דף יג, א:
ת"ר (בתוספתא) היה הוא ואביו ורבו בשבי הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו. חכם קודם למלך, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל ישראל ראויים למלכות. מלך קודם לכהן גדול....

פירוש המשנה לרמב"ם (תרגם מכי"ק, הרב שילת)
דע שהם אמרו: חכם קודם למלך ומלך לכהן גדול וכהן גדול לנביא. וזה בתנאים רבים והוא, שעניין קדימת החכם למלך אינו אלא באמונה בלבד, שהחכם מועיל לאומה ממלך, אבל במעשים אין שום דבר קודם לכבוד המלך אפילו היה עם ארץ, שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך.

ערכים לעומת אזרחות בעולמו של הרמב"ם
מו"נ ח"ג פכ"ז: כוונת כלל התורה - שני דברים והם תיקון הנפש ותיקון הגוף. תיקון הנפש הוא - שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם. תיקון הגוף יהיה בתיקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם וזה הענין ישלם בשני דברים. האחד מהם - להסיר החמס מבניהם... והשני - ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בחברה עד שיסודר ענין המדינה.
דע ששתי הכוונות האלה - האחת מהם בלא ספק קודמת במעלה והיא - תיקון הנפש - רצוני לומר נתינת הדעות האמיתיות; והשנית קודמת בטבע ובזמן - רצוני לומר תיקון הגוף והוא הנהגת המדינה ותיקון עניני אנשיה כפי היכולת. וזאת השנית היא הצריכה יותר תחילה והיא אשר הפליג לדקדק בה ולדקדק בחלקיה כולם מפני שאין יכולת להגיע אל הכונה הראשונה אלא אחר שיגיעו אל השנית הזאת.

סיכום ביניים
צא ולמד: התלמוד אומר "חכם קודם" הרמב"ם מפרש "מלך קודם". הקדמת החכם, מסביר הרמב"ם הוא תיאורטי בלבד והוא נאמר כדי להטמיע את הערך שהחכם הפועל לתיקון הנפש קודם במעלה. אבל הלכה למעשה "מלך קודם" כי מהות המלך הוא תיקון הגוף והסדרת החיים האזרחיים והחברתיים שהוא קודם בטבע ובזמן.

האמת היא שהחזון איש הוא אחרון המדקדקים בלשון הטקסט וכפי שיראה המעיין בספר החובה לכל בן תורה "יסודות ועקרונות – פרשנות התלמוד" להרב ר' אליהו הכהן מרגליות. נראה שכל אחד והאילוצים שלו.

ג. עניין אקטואלי
הרציונאלית הדתית שהחזון אי"ש אימץ ורצונו העז לחבר בין התורה הנלמדת להיגיון האנושי ומשם לחיים היום יומיים, הפך אותו במובן מסוים לאי רציונלי בתחום האזרחי. אין להכחיש שפסטיבל ההבטחות והישועות בבני ברק יש לה איזה אחיזה או לפחות השראה מהנעשה סביב ביתו של החזון אי"ש. דווקא בית המדרש הבריסקאי שהרב ש"ך שייך אליו, שהרחיקו את לימוד התורה מהיגיון אנושי ומהחיים היום יומיים, הם אלה שהשאירו את התחום האזרחי נטול דת ומשתדלים להיות רציונאליים בשאלות רפואיות ואזרחיות.

ואיך אפשר בלי התייחסות למגפת הקורונה: בתגובתם של חכמי התורה למגפת הקורונה ראינו את שתי הכוחות המנוגדים פועלים על עמך בית ישראל בבתי הכנסיות ובתי המדרשות. מצד אחד, ניתוק מהשאלה הדתית, מתוך פקחות וראיית המציאות בעיניים פקוחות. ומצד שני ניסיון לשפוט את המציאות ולנבא את תוצאותיה על פי תפיסה דתית, אמונית ותורנית. ימים יגידו האם להתנקשות מול מציאות כואבת תהינה השפעה על תפיסת העולם הבית מדרשי.

* התודה לאחייני הבה"ח אודי סולוביציק, תלמיד ישיבת וולפסון על ליבון הדברים בלימוד מרחוק בימי הקורונה.