קצת על ענין התפילה...

נושא התפילה נחשב תמיד לאחד הנושאים הבעייתיים בעולם המודרני, גם במובן המעשי- היכולת שלנו להתרכז בתפילה, להתפלל בכוונה, לשמור על השקט וכדומה, וגם במובן התיאורטי- אנחנו מתקשים להבין איך התפילה "עובדת", איך ניתן לשנות את דעתו של הקב"ה על דברים ועוד.

נושא התפילה הוא גם אחד הנושאים שבהם יש הבדל בולט בין היהדות לבין הדתות שיצאו ממנה, קרי הנצרות והאיסלאם. ושוב, כפי שכבר כתבתנו פעמים אין ספור, לצורת המחשבה של דתות אלו יש השפעה מכרעת על צורת החשיבה שלנו ושל יהודים רבים בעולם המודרני, בגלל הטפטוף התמידי של עקרונות ודרכי מחשבה מהעולם אלינו. וכפי שציינו לשתי הדתות הגדולות יש בעיה עם נושא התפילה, הגישה הנוצרית רואה (גם את זה הזכרנו פעמים רבות בעבר) בעולם מקום מקולל שאין טעם לפעול או לשנות בו מלבד ה"אמונה" במשיח המתחדש... ולכן גם כמעט אין צורך לעולם בתפילה, כי מה הטעם להתפלל על שכלולו של עולם שאי אפשר לשכלל?

האיסלאם הוא אפילו יותר קיצוני בגישתו לעניין. האיסלאם היא דת מאוד פסיבית, לא נלחמת ולא פעילה (בדומה קצת לגישה ההודית לחיים, אם כי ההודים הרבה יותר קיצוניים), פירוש המילה "איסלאם" היא "מסור"- המאמין בדת האיסלאם הוא מסור להחלטות האלוקיות ואינו מנסה לשנות אותם בכלל... כך שבאיסלאם אין בכלל תפילה!! כי מי אתה שתגיד לקב"ה איך לנהל את העולם או שתבקש שיקרה משהו? לכן ב"תפילה" המוסלמית יש רק "הבעת תודה", על כל מה שהקב"ה מביא עליך... ללא יומרה להבין או לשנות את התוכניות האלוקיות .

הגישה הזו, השולטת בדתות העולם, היא רק אחת הבעיות שיש לנו עם התפילה בעולם המודרני, הבעיה המרכזית יותר היא פשוט העובדה שאנו לא מרגישים שהתפילה עובדת, משנה משהו או מביאה תוצאות ישירות. ולכך "מצטרף" הקושי שהבאנו מן הנצרות והאיסלאם, של עצם הרצון והיומרה לשנות את התוכניות האלוקיות. נוסף לכך, ישנה גם שאלה אמונית עמוקה הקשורה לעניין: שאלה הנוגעת לעצם ה"שינוי" ברצון האלוקי, איך יתכן שהאלוקים משנה את רצונו בהתאם לבקשתנו? האם יתכן שהוא רוצה משהו ואז פתאום מחליף את הרצון בגלל שביקשנו כל כך יפה?

השאלה המרכזית שבה אני רוצה לעסוק במאמר זה היא דווקא שאלת היחס בין האלוקות לעולם הזה ושאלת "שינוי הרצון" של הקב"ה בעקבות התפילה. כבר הזכרנו בעבר שהעולם הזה נברא "חסר" וזקוק להשלמה. הקב"ה יכול היה לברוא עולם מושלם ובכל זאת הוא בחר לברוא עולם שאיננו כזה, ולהשאיר לנו, בני האדם, את התיקון האחרון שהעולם צריך לעבור. מדוע זה כך אין אנו יכולים להסביר, עצם השאיפה האלוקית לכך שהעולם יתקדם על ידי בני האנוש נקראת בתורת הפנימיות "הצמצום הראשון" (וגם בזה דנו בעבר, אם כי עבר מאז די הרבה זמן). אנו לא מסוגלים להבין את הצמצום הראשון, את עצם השאיפה

האלוקית לברוא עולם שבו בני האדם יצטרכו לבצע תפקידים שונים בדרך לגאולה. אולם עובדה אחת ברורה- העולם נברא חסר ואנו צריכים לתקן אותו. לאחר חטאו של האדם הראשון העבודה אף התגברה, והעולם ירד עוד מדרגות שאותן עליו להעלות בחזרה. כך נוצר מצב שבו עלינו לפעול בעולם הזה, לשנות בו ולתקן אותו... להביא אותו ממצב של נפילה למצב של גאולה. אולם העולם עדיין נתון (כמובן) להשפעה האלוקית הגדולה כל כך, שהרי האדם אינו כל יכול ואין בכוחו לבד להביא את העולם לגאולה. הסתירה הזו, בין התפקיד של האדם בעולם לבין חולשתו, יוצר את הצורך בתפילה. התפילה הינה, למעשה, חלק מהעבודה של האדם בעולם, חלק מהתפקיד שעלינו למלא. יתירה מזו, כבר ציינו בעבר שאחת המשימות החשובות של האדם בעולם היא ל"חשוף" את האלוקות המסתתרת בו, לגלות את הכוח האלוקי שמניע את המציאות, למרות שהיא עלולה להיראות שונה ולעיתים קרובות אף מנוכרת לרעיון שיש כוח עליון המניע אותה. כאשר האדם מתפלל, הוא מוכיח את הקשר הזה, בין האלוקות לעולם... הוא חושף את הקשר הנסתר ואת היותו תלוי ברצון האלוקי. לעניות דעתי, זהו אחד השורשים לקושי שיש לנו בעולם המודרני עם התפילה, דווקא בגלל שהאדם התקדם כל כך, הגדיל כל כך את יכולותיו ואת "שליטתו" בעולם, הרי שאנו מסרבים, יותר ויותר, לקבל את העובדה שיש מי שמכוון את העולם, מוליך אותנו ואת המציאות. קשה לנו לקבל את ההנחה שלא כל מה שאנו עושים אנו עושים בכוחנו, ושיש צורך ל"בקש" ממישהו על עצמנו...

עד כאן מנינו, אם כן, שני יסודות לתפילה: אחד הוא עצם הצורך שלנו בעזרה אלוקית כדי לבצע את תפקידנו בעולם ושני הוא עצם חשיפת הקשר שבין המהלכים האלוקיים לעולם הזה. חשוב לציין שהצורך הזה מוטבע בעצם בריאתו של העולם, כבר בפרשת בראשית מספרת לנו התורה שגם אחרי בריאת כל המציאות לא ירד גשם כי "אדם אין לעבוד את האדמה" ומסביר שם רש"י, שעדיין לא היה אדם בעולם שיתפלל על הגשם ולכן לא ירד גשם עד תפילתו. על פי זה ניתן להבין שהתפילה מונחת ביסוד העולם, ביסוד "דרך העבודה" של המציאות. לא מדובר רק על תפילה מתוך מצוקה של האדם, על כך שרע לבן האנוש ו"הוא צריך התערבות אלוקית נחמדה מלמעלה..." (תודו שאנו נוטים לעיתים לתפוס כך את התפילה), אלא מדובר על יסוד חשוב בבריאת העולם- העולם נברא כדי שהאדם יעבוד בו, אולם הוא נברא גם בצורה המזקיקה תפילה של האדם כדי שהמציאות תתקדם.

כך אולי ניתן להסביר את המאמר הקשה של חז"ל שאמרו שהאימהות היו עקרות מ"כיוון שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים". לי תמיד היה נראה שיש כאן חוסר צדק משווע... מדוע ל"העניש" את האימהות על חטא שהן לא חטאו, רק מפני שהקב"ה "מתאווה" לתפילה שלהן? האם בגלל שלקב"ה "יש תאוות" (חס וחלילה, כמובן) הן היו צריכות לסבול כל כך? אלא שנראה שמה שהסברנו כרגע הוא היסוד לדברי חז"ל הללו- הסדר של העולם הוא שחלק ניכר מהדברים שבו מושגים על ידי תפילה, על ידי העבודה הזו של האדם (וחכמים כבר אומרים: "איזו היא עבודה שבלב, זו תפילה"), ומכיוון שכך, הרי שעל צדיקים להתאמץ יותר, כמו בכל דבר אחר שהם עושים. התפילה של האימהות מעמידה את הולדת הבנים שלהן כחלק מעבודתן בעולם. זהו למעשה החלק החשוב של עבודתן בעולם, שהרי הן קרויות אימהות על שם הבנים שהן יולדות, כלומר: יצירת עם ישראל. עבודה גדולה וחשובה שכזו אינה יכולה להתבצע ללא תפילה עמוקה, ללא קישור לבורא העולם, שבסופו של דבר הוא זה שנותן לאדם, באשר הוא, את הכוח לפעול פעולות גדולות בעולם הזה. "תאוותו" של הקב"ה לתפילת הצדיקים היא חלק מאותה תאווה של האלוקים לברוא את העולם, תאווה שכבר אמרנו שאיננו יכולים להבין אף פעם ("נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"). התפילה היא מהותית בדרך פעולתו של העולם ואיננה רק "תוצאה" של צרות כאלה או אחרות.

התפילה היא חלק מהתהליך האלוקי עצמו, היא חלק מהצורה שבה נקבע שהעולם צריך להתקיים (ולהתקדם) ולכן כאשר אנו מתפללים על משהו, הרי שאנו בעצם מקיימים את הרצון האלוקי שהדברים ילכו דווקא בדרך הזו- שאנו נתפלל והדבר יתקדם. בכך התפילה היא בדיוק ההפך מ"שינוי רצון" של האלוקים: היא היא הרצון האלוקי בכבודו ובעצמו, התהליך שבו בחר הקב"ה לקדם את העולם.

במובן הזה התפילה הינה חלק חשוב ומהותי מהעבודה של כל אחד ואחד מאיתנו בעולם הזה, היא חלק מהתפקיד שהוטל עלינו ואנו צריכים למלאות את התפקיד הזה בדרך המסויימת הזו. יש בה התחברות ישירה לדרך ההנהגה האלוקית. האימהות יכולות היו ללדת ילדים, ליצור את האומה הישראלית, רק על ידי התפילה, הפעולה הראשונה בכל משימה שהאדם לוקח על עצמו.

שוב, בגלל העובדה שהיהדות מאמינה שיש לאדם תפקיד בעולם, הרי שהיא מציבה את נושא התפילה בראש מעייניה, היא רואה בה חלק מהתהליך שעל כל יהודי לעבור, חלק מתפקידו.