שלום לרב.
רקע בקצרה: גדלתי בבית מסורתי מאוד אבל כל חיי כמעט הייתי חילוני (אני בן 39). לפני שנתיים וחצי התחלתי לשמור שבת ועוד לפני כן להניח תפילין,למעשה מאז שקיבלתי הוכחות על אמיתות התורה אני משתדל להתקדם ב"ה.
לפני חצי שנה זיכה אותי הקב"ה להתחתן סוףסוף. בת זוגתי הייתה אתאיסתית כשהכרנו(קיבוצניקית) והיום ב"ה היא שומרת שבת ומאמינה בכל מה שלא האמינה.
מכיוון שאף פעם לא הכרחתי אותה לעשות דברים שלא האמינה/רצתה/הבינה, היא הגיעה מהר מאוד לדרגתה הנוכחית. ולשאלתי..
למרות שלפני החתונה היא אמרה לי שהיא עדיין לא מתחברת לנושא הנידה והיא לא יודעת אם תוכל להקפיד,הרי שמאז החתונה היא מקפידה ב"ה ללכת למקווה ואף התחילה לשמור הפסק טהרה. הבעיה היא שמאוד קשה לה עם נושא המגע, דהיינו חוסר המגע בזמן הנידה.היא בחורה רגישה שעשתה כברת דרך ראויה להערצה מהמקום שבו הייתה אבל דווקא בתקופת הנידה שנמשכת כשבועיים היא צריכה את החיבוק והתמיכה וכשאין כזה היא מרגישה דחויה במקום ההיפך. מה עושים ?
האם להסתפק בשלב זה בהשתדלות יתר להתרחק עד כמה שניתן ולאמץ את גישת לא הקפדן מלמד ?
תפילה: אני מתפלל יחיד בבית בבוקר - אין לי זמן להתפלל הכל - מה אני חייב ?
עד מתי זמן אחרון לקריאת שמע ? (אני ממוצא ספרדי)
שבת שלום