שלום לכבוד הרב.
ברצוני לשאול שאלה כיצד לנהוג עם אימי.
אני נשואה ואמא ל- ילדים. אימי גרה רחוק ממני, אך משתדלת לעזור ובאה לבקר אחת לשבועיים. הבעיה היא שאימי היא בעלת אופי נורא ביקורתי, וזה מעכיר מאוד את מערכת היחסים שלנו. היא אומרת כל מה שהיא חושבת מבלי לחשוב פעמיים, והרבה פעמים פוגעת אפילו בלי לשים לב.
לדוג': לא מזמן חגגנו יומולדת לילד והכנתי עוגיות, בעלי הגיש לה את המגש ואמר לה טטעמי זה הבת שלך עשתה. היא טעמה ואז צעקה לפני כולם, שזה לא טעים בכלל ממש מתוק וכו'.
אני ממש הובכתי וגם כולם הרגישו לא בנוח. אבל אני שתקתי ויצאתי לנגב את הדמעות בחדר אחר.
בדרך כלל אני משתדלת לא לענות כשפוגעים בי. וגם אני יודעת שהיא לא התכוונה לפגוע בי (היא אפילו לא הרגישה שמשהו לא בסדר). אבל אני כבר לא יכולה לעמוד בכל היציאות שלה.
פעם כשעוד הייתי בהריון היא אמרה לבעלי לפני כולם שגם הוא נראה בהריון. הוא מאוד נפגע ולקח לי זמן רב לשכנע אותו שהיא לא התכוונה לפגוע. היא פשוט לא חושבת לפני שהיא מדברת.
היא מעליבה גם את אבא וגם את האחים וזה ממש לא נעים.
אבל היא אמא שלי. אני לא רוצה לפגוע בה או חס וחלילה לריב איתה. אז מה עושים?
איך מסבירים לה שזה לא בסדר?

מה עדיף: להניח תפילין בבית או להיות מעשרת האנשים הראשונים המגיעים למניין?