שלום לכבוד הרב

אני תלמיד בישיבה גבוהה בשיעור ט' וב"ה לומד היטב, מתקדם יפה אפילו עשיתי כמה מבחנים ברבנות.

אלא שבמשך כשנתיים שלוש אני חש פער גדול מאד בין העולם האידאי השכלי שבו אני נתון בישיבה לבין עולם הערכים למעשה ביומיום.

כוונתי לשני מושגים: 1. אהבת תורה.

2. יראת שמים.

אם אדבר במילים מעט גבוהות לא זכיתי לחוש מעולם במתיקותה של תורה. אני לומד מתוך הכרה בכך שאני מתעסק בדבר גדול וחשוב אבל למען האמת איטיב להגדיר זאת בהפרש בין צריך (חלילה אינני לומד בכפיית מישהו או לחץ כלשהו אבל) אני לומד יותר כי אני יודע שצריך וזה חשוב מאשר כי אני רוצה/משתוקק לכך בכל ליבי).

וביחס ליר"ש ב"ה לא נפלתי עד היום (ובעז"ה גם לא מהיום) בנפילות קשות מאד אבל אני מרגיש רחוק מאד בין הרצוי שאהיה בו לבין המצוי.

אני לא נשוי עדיין ואני מניח שלכשאתחתן הדבר ישפיע על זה אבל אני מרגיש שישנה עבודת נפש שביכולתי לעשות כבר היום בכדי לשפר את רמת הקישור שלי לתורה ויראתה.

אני אדם שכלי מטבעי וניסיתי ללמוד נפש החיים, תניא וכד' אבל ההשפעה סגולית מדי ורחוקה מדי

ברור לי שבטווח רחוק הדברים יחלחלו פנימה אבל אני מאד רוצה להאיץ את התהליך מחשש שהוא לא יושלם. אני די אובד עצות . רבנים בישיבה שלי ת"ח גדולים בתחומם אבל בתחום הנפש והתקדמות בו בעבודת ה' מתקשים לסייע לי כיוון שהם עצמם לא עברו את זה (כלשונם: "תשמע אני פשוט אוהב ללמוד תורה, מה אם אתה לא תלמד 3 ימים תורה לא תרגיש חסר"?(ותשובתי לא) "וכדומה).

למעט המסגרות בישיבת רמת גן וישיבת כוכב השחר אין לי מושג על דברים נוספים האם תוכל לתת לי קצה חוט או כיוון? שאוכל ללכת בו לבד או בהכוונת מאן דהו?? הרבה תודה אלישיב