בוקר טוב.
הנושא די כאוב לי ומלחיץ אותי עד מאוד ואשמח לקבל תשובה בהקדם. אני בת 27 ונשואה לחברי מאז התיכון ומזה 11 שנים כבר שנתיים. אנחנו אוהבים אחד את השנייה מאוד. בשנה האחרונה התגלתה אצלי מחלה מסוימת ועברנו הפריה של הביציות שלי עם זרע בעלי מאחר והתחלתי טיפולי כימותרפיה. אני כבר כמעט שנה עם סטרואידים מה שגורם להתנהגותי להיות קשה ועצבנית רוב הזמן ומאוד משפיע על יכולתי לשלוט על כעסי והתנהגותי. דבר זה מעט מקשה על הזוגיות שלנו, ואני מבינה את זה. בפעם האחרונה ש"רבנו", ליד אימי ואחותי וגם כשהגענו הביתה בעלי צעק (כי הוא למד את זה בקורס ביהדות באוניברסיטה או משהו כזה):"את מגורשת", מספר פעמים ולדעתי אפילו זרק עליי נעל (כי רצה להמחיש את העניין). לאחר שהעניינים נרגעו הוא אמר שהוא רוצה להיות איתי ושהוא גירש את "אישתו העצבנית" ולא אותי. ב"ה בקרוב אסיים עם הטיפולים ואוכל להתחיל לחשוב על הבאת ילדים ולהמשיך עם חיינו לטובה. שאלתי היא: האם אני מגורשת? האם יש ספק? או שאני יכולה להמשיך לחיות את חיי עם בעלי שאותו אוהבת מאוד?

אנא, אשמח לקבל תשובה בהקדם.
שבת שלום ובשורות טובות.