בס"ד
 כבוד הרב,
אני בעלת תשובה זה זמן מה, אני יוצאת עם בחור דתי (אשר הי'ה חברי הטוב ביותר) וכעת אנו חושבים על חתונה אשר, אי"ה, עתידה לבוא- ההחלטה אינה סופית עדיי'ן, אך בהחלט נלקחת בחשבון כחלק בעתיד חיי'נו..
"תשובתי" איננה מוחלטת כיוון שאני נכשלת בדבר הנורא מכולם: נראה שמעבר ליכולת אני עוד נכשלת בשלב מוקדם מזה- ברצון. שמעתי, קראתי והרהרתי בנושא ובגדול, הלוואי והי'ה לי את הקול עוד מלכתכילה שהי'ה אוסר עלי ליפול מבראשית, אך "נתמזל מזלי" וכך הי'ה. כ"כ הורגלתי לפריצות שבעולם החילוני, עד כי עכשיו קשה עלי עד מאוד ההתנתקות מחלק נתעב זה שבחיי'.
אנא ממך, מצא את המילים אשר יגרמו (ויעזרו) לי לשנות דרכי זו!
עלי לציי'ן, כי כאשר מדובר באחרים (מחוץ לבית) אני שומרת נגיעה באופן נלהב ונמרץ, אך עודני מרגישה כמשקרת לעצמי...

בצפי'ה לישועה א-לוקית ועצמית,
בשורות טובות,
בת ישראל.

***אבקש מכבוד הר' יניב חניא להשיב לבעיי'תי, אך אקבל באהבה כל תשובה אחרת!***