לפני כמה זמן יצאתי עם בחור תקופה מאוד ארוכה היינו בטוחים שאנחנו הולכים גם להתחתן ואז ב"ה הקב"ה פקח לי את העיניים והבנתי שאני רוצה יותר מבחינה דתית ושיש לי דברים שהוא עקרוניים לי ואני לא מוכנה להתפשר עליהם.אז למרות כל הקשיים נפרדנו כשהבנתי שהוא לא מוכן להתחזק יותר וטוב לו איך שהוא.
ב"ה גם הכרתי בחור נוסף שתודה לבורא הוא באמת כל מה שרציתי בבן הזוג שלי מבחינה דתית מבחינה מחשבתית ועכשיו שאני רואה את ההבדלים בין שתי מערכות היחסים אני מבינה כמה הקשר הקודם לא היה זה ממש.
הבעיה היא שהיחסים ביני לבין הבחור הקודם ממש לא טובים. אני יודעת שאני בכלל לא אמורה להמצא איתו בקשר והאמת היא שאני לא רוצה גם להיות בקשר איתו אבל אני מפחדת לפגגוע בו. כרגע כל פעם שאנחנו רק בטעות נפגשים משום מה יש ביננו כ"כ הרבה מתחים שיש רק מריבות. הבחור החדש שאני יוצאת איתו עכשיו ואני רוצים בעז"ה להתארס עוד מעט רק שאני לא יודעת כיצד עלי לנהוג עם אותו בחור מבלי לפגוע בו. אני לא יודעת אם להזמין לחתונה או שפשוט טוב יותר לסיים עם זה עכשיו.
(אותו בחור עכשיו יוצא עם חברה שלי ככה שזאת עוד בעיה לא להזמין אותו ולהזמין אותה)
השאלה היא מה עלי לעשות מבחינה הלכתית לגמור את המצב הזה בצורה הכי יפה וזהו לא להזמין או שיש כאן מצב של להעליב אדם ולפגוע בו... אני מניחה שהתורה יש לה פתרון למצב הזה ואני מקווה שתוכל לעזור לי.

לכבוד הרב שלום,

לשאלתך אנחנו חילוניים אני הייתי אז בערך בת 17.
אני לא זוכרת מי היו העדים אבל ביקשנו מהם להיות העדים שלנו.  הם היו לידנו וצחקו.
יש לציין שהכל נעשה " ברוח צחוק" שכזה....
לגבי זה שהוא קורה לי אישתי אף פעם לא מחיתי כי לא יחחסתי לכך חשיבות  אפילו הייתי משיבה לו בצחוק "בעלי". רק לאחרונה (לאחר שקיימנו יחסים) , הבנתי את חומרת המצב.

יש לציין כי אני רווקה  ומתקשה למצוא את הזיווג.


בתודה מראש
יפעת