המהר"ל מפראג – 400 שנה לפטירתו

ר' יהודה ליווא היה נערץ על בני עמו ואף בעיני הגויים. גדול הדור גאון בנגלה ובנסתר, היה בקי בחוכמות החיצוניות ובלשונות. היה הרב הכולל של מדינת מוראביה ואח"כ כמנהיג בפראג. המהר"ל יצא נגד שיטת הפלפול ובעד הבקיאות, בהשפעתו קמו חברות משניות בכל התפוצות והוא קבע שיש ללמד את ילדי ישראל מקרא ומשנה ורק אח"כ לעבור ללימוד הגמרא. כן דאג ללימוד לשון הקודש ודקדוק, חיבר ספרים רבים בכל התחומים בהם ניכרת יציקת תכני הקבלה למסגרת מחשבתית מדעית. מספריו החשובים הוא הספר "נצח ישראל" על הגלות והגאולה, הלאומיות הישראלית, אמונת ישראל וימות המשיח. בתנועת החסידות צידדו באופן נחרץ בלמידת כתביו ואף השוו את תורתו לתורת האר"י שחי בזמנו. האדמו"ר ר' שמחה בונים מפשיסחה דבק בכתביו ועל הרבי מקוצק מסופר כי עודד ללמוד את כתביו כדי לקבל "שכל של גמרא". הרב קוק שראה בו "גדול העולם" סבר כי הוא אבי שיטת הגר"א והחסידות גם יחד ואף הוא ארג בכתביו את שיטת המהר"ל.

עם ישראל עיטר את שמו של המהר"ל בזר אגדות נפלאות מלידתו ועד פטירתו, כי ראה בו לא רק גאון הדור אלא גם שומר ומגן מפני עלילותיהם של צוררי ישראל ומשיב מלחמה שערה.

האגדה מספרת שבליל פסח, עת לידתו בשעת הסדר, ניצלו היהודים מעלילת דם כאשר נוצרי התכוון להשליך ילד בחצרו של ר' בצלאל אבי המהר"ל ולהאשימו בהריגתו. עוד בטרם התקרב הנוצרי אל הבית אחזו צירי לידה את אשתו של ר' בצלאל והתעוררה מהומה ובמהרה רצו לקרוא למיילדת. בראות הנוצרי יהודים רצים לקראתו החל בורח וכשתפשוהו בחושבם כי גנב הוא גילו את מזימתו. כך נמנעה עלילת דם בזכותו של המהר"ל בשעת לידתו.

אבי אביו – ר' חיים מוורמייזא בירך את ר' בצלאל ששמשו לעת זקנתו שבשכר זה יזכה שבניו יהיו שמש זורחת ומאירה בישראל.

כשהיה המהר"ל ילד בן חמש ישב עם הילדים בני גילו בקוראם עם המלמד את פרשת תולדות. תורו של ליווא הגיע לקרוא את הפסוק: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" ואת דברי רש"י במקום. פנה הילד אל מלמדו: "אני מבין שיעקב לא יצא בעוברם על פתחי תורה של שם ועבר – כיוון שעשו לא הניחו לצאת ללמוד תורה... אבל כאשר עברה רבקה על פתחי עבודה זרה ועשו פירכס לצאת – מדוע לא יצא?" הרהר רגעים אחדים וענה הילד: "לפי דעתי לא היה לעשו כל חשבון ורצון לצאת ללא יעקב. מה יכול עשו לעשות בעולם בלי יעקב? את מי יכה? על מי היה מעליל עלילות שווא?..."

כשמלאו לליווא 9 שנים כבר הוכר בכשרונותיו המזהירים. ר' שמלקי רייך שהיה גדול העשירים בפראג ומקורב למלכות נתן עיניו בילד לקחתו לחתן לבתו פרל שהיתה עדיין בת 5 ושלח אותו על חשבונו ללמוד בישיבה הגדולה בפרמיסלה. בינתיים התרושש המחותן כאשר בזזו הנוצרים את יהודי העיר ושלח לחתנו כי לא יעמוד בהתחייבותו. המהר"ל השיב כי אינו חושב לבטל את האירוסין ולא ישא אשה אחרת עד אשר תינשא הכלה לאיש אחר. עברו כך כ20 שנה ובינתיים פתחה הכלה חנות למכירת לחם וכלכלה את הוריה הזקנים. האגדה מספרת שיום אחד עבר פרש על סוסו בחזרתו מהמלחמה נגד האויב התורכי ובפתח החנות נעץ חרבו בכיכר לחם. פרל הצעירה התחננה שישלם עבור הלחם אבל הפרש ענה לה שלא אכל שלושה ימים ואין בידו אפילו פרוטה. הוא נתן לה תרמיל עור שמצא בדרך כערבון לכמה ימים. כשעברו הימים ולא חזר, פתחה פרל את התרמיל שהיה כבד ומצאה בו אלפי דינרי זהב. המחותן האמין כי הפרש היה אליהו הנביא. הוא שלח למהר"ל שהיה בינתיים לאחד מגדולי התורה שאם הוא עדיין רוצה הוא יכול לבוא לפראג לשאת את בתו. בן 32 היה המהר"ל כשנשא את ארוסתו פרל שהיתה כבר בת 28.

סביב לאישיותו של המהר"ל נרקמה אגדת הגולם הידועה שיצר אותו במלחמתו נגד שונאי ישראל. בעזרת הגולם ניצלו היהודים מעלילות רבות ובעוד מעשי פלאים.

האגדה מספרת שטרם חתימתו על גזרה קשה על היהודים, הזמין הקיסר רודולף השני את המהר"ל. לפני לכתו ציוה המהר"ל על הגולם ללכת להתייצב בגן הארמון בתור רואה ואינו נראה. כשנכנסו הקיסר והמהר"ל לגן החל הקיסר מתנצל כי נאלץ לאשר את הגזרה בגלל לחץ שרי הממלכה. לפתע נרדם הקיסר וחלם כי הוא נפל בשבי והוא יושב כבר שנים רבות בכלא והנה הוא רואה דרך חלון קטן בכלא את המהר"ל וביקש ממנו להוציאו לחופשי. ענה לו המהר"ל: "אם תבטל את הגזרה אני מבטיחך להוציאך מן הכלא" השיב לו הקיסר: "זה שנים אני יושב בכלא ואיך אוכל לבטל את הגזרה?" אמר לו המהר"ל: "תן לי את המפתח לאותה מגירה בשולחנך שם מונחים מסמכי הגזרה הזאת". תוך כדי שינה הוציא הקיסר מכיסו את המפתח ומסרו למהר"ל שמסרו לידי הגולם. הגולם נכנס להיכל המלך, הוציא את הניירות והשמידם ואת המפתח החזיר למהר"ל אשר הכניסו לכיס הקיסר. משהתעורר הקיסר ונודע לו שנעלמו מסמכי הגזירה ונזכר בחלומו, הזמין אליו את המהר"ל , לחץ את ידו והודיעו כי נתבטלה הגזרה.

המהר"ל זכה לשיבה טובה, בניו ובני בניו וחתניו כולם גדולים בתורה ובחכמה, היה עשיר מופלג ולא נצרך לפרנסתם של בעלי הבתים. קפלר, ראשון האסטרופיזיקאים, היה בקשר עם המהר"ל, דן אתו על תגליותיו החדשות ואף קרא לאחד ממכתשי הירח אותו מיפה- "ר´ לוי", על שמו.

המושב "כרם מהר"ל" בחוף הכרמל נקרא על שמו ע"י מייסדיו שעלו מצ'כיה.

ר' ליווא הזקן מפראג – סב סבו של המהר"ל , שכיהן כראש ישיבה בוורמייזא היה מגזע רב האי גאון, בעל יוחסין של גאונים, רבנן סבוראי, אמוראים, תנאים וראשי גולה, עד זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה מזרע מלכות בית דוד ("והוא מגזע הגאונים המיוחסים לאדוננו בן ישי" – על מצבתו).

מצאצאיו הבולטים של המהר"ל – ר' נחמן מברסלב מצד אביו , ובעל התניא מייסד חסידות חבד, בן אחר בן במשך 7 דורות , נולד בח"י אלול.

ר' יצחק כ"ץ – אב"ד וינה, נשא את בתו הבכורה של המהר"ל מרת לאה ולאחר פטירתה באיבה חשוכת ילדים נשא את אחותה מרת פייגלי. הוא מילא מקום חותנו כאב"ד ניקלסבורג וכל מדינת מוראביה ולאחר מכן נתמנה לראש הקהל בעיר הולדתו פראג. ר' יצחק חיבר את ה"טייטש חומש \ צאנה וראינה" ביידיש . הוא היה נינו של ר' עקיבא הכהן הנשיא מאובין (היא העיר בודא שממערב לדנובה אשר חוברה אח"כ עם העיר פסט לעיר אחת בודאפסט) שהיה ממוצא ספרדי והתיישב אח"כ בפראג. אשתו של ר' עקיבא ילדה לו 12 בנים גדולי תורה ו13 בנות שחוץ מאחת שנישאה לר' שבתי שפטל הלוי הורביץ סבו של השל"ה הקדוש, נישאו כולן לכהנים וכשהיה עולה ר' עקיבא לדוכן עם בניו וחתניו לברך את הקהל, אמרו על כך חכמי הדור, שקיימו בכך את הכתוב "כה (=25) תברכו את בני ישראל". זי"ע.

[לוקט מהספר "משפחות עתיקות בישראל" – יעקב לייב שפירא]